רע"א 8033/13 אברהם מרטינז נ. איתן רילוב

בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בה"פ 38124-01-10 מיום 25.10.2013 בגדרה הוחלט על מתווה לפירוק שיתוף במקרקעין.

רקע דיוני

1.

בהחלטה מיום 9.1.2011 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי הבעלות המשותפת של הצדדים במקרקעין היא בארבעה חלקים שווים: למבקש, למשיב 1, למשיבים 2-3, ולמשיבים 4-5. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על ההחלטה לחלק את המקרקעין לארבעה חלקים שווים, נדחה (ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (26.12.2012)). לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי על פירוק השיתוף במקרקעין שבבעלותם המשותפת של הצדדים, עתר המשיב 1 לבית המשפט המחוזי כדי שיורה על אופן פירוק השיתוף.

2.

בית המשפט המחוזי קבע את נקודת המוצא, שלפיה הבעלות במקרקעין משותפת, בארבעה חלקים שווים. בית המשפט ציין כי על המקרקעין חלה תוכנית מתאר אשר בגדרה הוכן גם תשריט חלוקה של החלקה למגרשים (להלן: תשריט החלוקה ). תוכנית המתאר הוכנה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, אשר יזם אותה כחלק מפעולות הפיתוח של האזור, והיא נעשתה בטרם הקביעה בדבר הבעלות המשותפת הנ"ל בארבעה חלקים שווים במקרקעין. יחד עם זאת צויין כי " עצם העובדה כי תכנית מתאר זו חלה על החלקה, אינה מונעת את האפשרות לחלק אותה בין בעליה המשותפים, באופן שאמנם אינו תואם את תשריט החלוקה, אולם הוא משקף חלוקה הקרובה קירוב מרבי לתשריט בהתחשב באילוצים הקיימים" . בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בעת חלוקת מקרקעין רשאי בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, במקרה המתאים, ולהורות על חלוקה שונה גם כשזו אינה עולה בקנה אחד עם החלוקה שבתשריט. בית המשפט המחוזי קבע כי על-פי תוכנית החלוקה המוצעת יווצר מגרש חמישי שישמש את כל ארבעת בעלי המגרשים לצורך מעבר למגרשיהם. תוצאה כזו היא שינוי בלתי משמעותי של תשריט החלוקה, והיא מתחייבת מן העובדה שבתוכנית המתאר ובתשריט החלוקה לא הובאה בחשבון העובדה שהבעלות במקרקעין מחולקת בין ארבעה, שווה בשווה.

3.

עוד ציין בית המשפט המחוזי כי החלוקה לחמישה מגרשים, שאחד מהם הוא בבעלות משותפת של בעלי ארבעת המגרשים, אף שהיא סוטה במעט מתשריט החלוקה, אינה סותרת את תוכנית המתאר או את הוראות חוק התכנון והבנייה. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לשוב ולתקן את תשריט החלוקה וכפועל יוצא מכך, גם את החלוקה המוצעת על-פיו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אמנם לפי חלוקה זו, יגרע חלק מן השטח התפוס על-ידי המבקש ויהיה צורך, ככל הנראה, להרוס חלק ממבנה שבנה על מגרשו. אולם תוצאה זו מתחייבת, בין היתר, לאור המציאות הקיימת בשטח כיום. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח העובדה שפירוק השיתוף במקרקעין על דרך של חלוקתם בהתאם לתשריט המתוקן יצור מצב שונה לעומת החלוקה הנוכחית, יש מקום לשקול אפשרות של התניית החלוקה בתשלומי איזון בין השותפים. מאחר וסוגיה זו לא עלתה עד כה לדיון, הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש טיעון שיתמקד בשאלה האם יש להורות על ביצוע תשלומי-איזון, ומהן אמות המידה והשיקולים שיש להביא בחשבון בקביעת תשלומים אלה. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

עיקרי הבקשה לעיכוב ביצוע

4.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בסטיה מתוכנית המתאר ובחלוקת המגרשים בין הבעלים באופן בלתי שווה. בית המשפט אינו משמש כ"מוסד תכנון", ורק במצבים חריגים וקיצוניים יתערב בשיקולים המקצועיים של רשות התכנון המוסמכת. ההחלטה של בית המשפט המחוזי לחרוג מתשריט החלוקה, משמעהּ כי תשריט זה לא אושר על-ידי הרשויות, והדבר יוביל לכך כי לא ניתן יהיה להוציא על סמכוֹ היתרי בנייה עתידיים. לבית המשפט אין סמכות להתערב בהוראות התוכנית המאושרות והוא אינו רשאי להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. התשריט שאומץ על-ידי בית המשפט המחוזי שונה באופן מהותי מתוכנית המתאר. משלא ננקטו הליכים תכנוניים מתאימים, החלוקה שביצע בית המשפט המחוזי מובילה לקיומם של מגרשים חדשים, להם יעודים קרקעיים שונים, בניגוד לדין. משכך, מימוש התוכנית בלא קבלת אישור מוסדות התכנון, יפגע קשות בכל הצדדים, לרבות בקופה הציבורית, ויש להתערב בהחלטה ולשנותה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך לבקש תשובה מאת המשיבים, וכי דינה של הבקשה להידחות. דומני, כי העניין נושא הבקשה אינו ממלא אחר תנאי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 למתן רשות ערעור, וכפי שאמרתי לאחרונה בענין אחר: "ככלל, זמנו של ערעור הוא לאחר תום המשפט, ולא במהלכו, ואז ניתן לכלול בו גם השגות על החלטות הביניים. ערעור על החלטות ביניים במהלך המשפט, הוא בגדר חריג. לשם כך נדרשת רשות, על מנת למנוע סִרבול, פיצול והארכת הדיונים שלא לצורך... לעיתים, מתייתר הצורך לדון בסופו של דבר בעניין שמלכתחילה נחזה כחשוב, כשבדיעבד אין עוד חפץ בו" (ראו פסקה 4 להחלטה ברע"א 4713/13 אי די בי חברה לאחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (22.7.2013)). כך גם בענייננו. החלטת בית המשפט המחוזי אינה יוצרת מצב בלתי-הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנוֹ במסגרת ערעור על פסק הדין, לכשינתן, אם יוגש ערעור וימַצא מוצדק. האפשרות להתנות את חלוקת הבעלות במקרקעין בתשלומי-איזון, עשויה לייתר דיון והכרעה במחלוקת שהמבקש עותר להכריע בה כעת. אין זה מן הנמנע, כי תשלומי-איזון בשיעור הולם יניחו את דעתו. למבקש לא יגרם נזק אם ההכרעה בטענותיו תידחה לשלב הערעור על פסק הדין, ומכל מקום נזקו הפוטנציאלי אינו שקול לסירבול הדיוני ולמשאבים השיפוטיים והאחרים שיש להשקיע על מנת לדון כאן ועכשו בטענותיו. ככל שהמחלוקת בין הצדדים תוסיף להיות רלבנטית לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, יוכל העניין להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין ואין הצדקה להידרש לסוגיה זו בשלב הנוכחי.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משנדחתה, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.