רע"א 8091/08 חיים בר יעקב נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

בשנת 2006 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תביעה כספית נגד המשיבה 2 (להלן - המשיבה ). סכום התביעה הועמד על סך של למעלה מ-24 מיליון ש"ח. עם הגשתה של התביעה עתר המבקש לפטור מאגרה. המשיבה לא הייתה צד לבקשת הפטור אלא המשיב 1 (להלן - המשיב ) בלבד. בית המשפט (כבוד השופט א' יעקב) נעתר לבקשה במלואה. משנמסר כתב התביעה לידי המשיבה היא הגישה בקשות שונות וביניהן בקשה למחיקת התביעה בשל חוסר סמכות מקומית ובקשה לביטול ההחלטה בדבר מתן פטור מאגרה. בית המשפט קיבל את הבקשה הראשונה והורה על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בבית המשפט הנעבר נדונה הבקשה לביטול ההחלטה ליתן פטור מאגרה. הוחלט (על ידי כבוד השופט א' אורנשטיין) בהסכמה לבטל ההחלטה כך שניתן יהיה לבחון את סוגיית הפטור מחדש. בחינה זו הביאה את בית המשפט לכלל החלטה שאין בסיס למתן פטור מאגרה לגבי סכום התביעה במלואו, אלא רק באשר לסכום של 2,250,000 ש"ח. בכל הנוגע ליתרה, על המבקש לשאת באגרה. בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית נגד החלטה זו.

2.

לטענת המבקש יש ליתן לו פטור מלא מאגרה לאור קביעתה של הערכאה הדיונית כי הוא אכן חסר אמצעים ואין ביכולתו לשלם אגרה. אין מקום לקבלתה של הטענה.

3.

בכתב התביעה טוען המבקש, כי החל משנת 1998 הוא שימש כסוכן ביטוח חיים של חברת מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים בע"מ. חברה זו התמזגה עם המשיבה בשנת 2001. התביעה מבוססת על הטענה כי החברה הפרה הסכמים שנערכו עם המבקש, גרמה לו נזקים ולא שילמה את המגיע לו. מרכיב מרכזי בין ראשי הנזק הוא הפסד השתכרות של 70,000 ש"ח לחודש, החל משנת 1999 ועד הגיעו של המבקש לגיל 70 (המבקש הינו יליד שנת 1958). מדובר על סכום העולה על 19 מיליון ש"ח.

4.

אף כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית, הרי אין די בממצא זה על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייתן פטור מלא ובלתי מוגבל מתשלום אגרה. אין זה מתקבל על הדעת שנתבע יצטרך להתמודד עם תביעה חסרת שחר ובסכומים דימיוניים רק בשל העובדה שהתובע אינו בר יכולת לשלם אגרה. כלומר, גם כאשר התובע אינו מסוגל לעמוד מבחינה כלכלית בתשלום אגרה, על בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה. כמובן, שהבחינה אינה יכולה להיות בחינה מעמיקה וכמובן שאין צורך להראות סיכוי גבוה להצלחה. כאשר עסקינן בתביעה כספית אין די בבחינה של העילה עצמה, אלא יש לבחון אף את סכומה של התביעה. כך פעל בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

5.

כפי שצוין, מרכיב מרכזי בתביעה, הן מן ההיבט הענייני והן מן ההיבט הכספי, הוא הפסד השתכרות, לעבר ולעתיד. חובה לומר על מרכיב זה, על שני היבטיו, כי הוא נראה מרחיק לכת, וזו לשון המעטה. אף מרכיבים אחרים של סכום התביעה הכולל נראים חסרי בסיס. נראה לי, כי בית המשפט המחוזי קבע סכום ראוי ונכון לעניין בחינה של בקשה לפטור מאגרה. אין כל סיבה ליתן פטור לגבי סכום גבוה יותר מ- 2,250,000 ש"ח.

6.

לאור מצבו הכלכלי של המבקש קשה לראות כיצד יוכל הוא לשלם אגרה לעניין סכום גבוה יותר מזה שלגביו ניתן פטור. עם זאת, וכפי שבית המשפט המחוזי עשה, ניתנת ארכה למבקש לשלם אגרה לגבי סכום גבוה יותר ועליו לעשות כן עד ליום 1.6.09. היה ולא תשולם אגרה כאמור, יעמוד סכום התביעה על 2,250,000 ש"ח. אם זה אכן ייוותר סכום התביעה, עלולה לעלות שאלה בדבר הסמכות העניינית. על מנת לקצר ולמנוע ויכוחים מיותרים אומר כבר עתה כי אם תועלה טענה בעניין, הרי אין לקבלה לאור העובדה שכבר הוחלט פעם אחת על העברת ההליך בשל חוסר סמכות, אם כי מקומית (רע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ , פ"ד נה(2) 817 (2001)).

7.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.