רע"א 8239/11 הניה בן צדוק נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

המבקשת ביטחה את הדירה ותכולתה אצל המשיבה 1 (להלן: המבטחת ), באמצעות פוליסת ביטוח שנרכשה באמצעות המשיב 2, סוכן הביטוח והבעלים של סוכנות הביטוח "מעיין", היא המשיבה 3 (להלן, בהתאמה: הסוכן ו הסוכנות ). לאחר שדירתה של המבקשת עלתה באש בסוף חודש נובמבר 2003 ונגרם לה נזק רב, הגישה המבקשת דרישת תביעה למבטחת בגין נזקיה. תביעה זו נדחתה בטענה שהפוליסה בוטלה קודם להתרחשות האירוע, במכתב שנשלח למבקשת והתקבל על-ידיה, לכל המאוחר, ביום 7.10.2003 (להלן: מכתב הביטול ). בעקבות דחיית תביעתה, הגישה המבקשת תובענה לבית משפט השלום, שבה נטען כי הפוליסה בוטלה שלא כדין.

2.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה ד' אבי-גיא ) דחה את תובענת המבקשת. נקבע כי לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לביטוח תכשיטים מסוימים, החליטה המבטחת – על רקע התנהגות המבקשת – לבחון מחדש את מערכת היחסים הביטוחיים בין הצדדים, ולבטל את הפוליסה.

נקבע כי הפוליסה לא בוטלה בחוסר תום לב, אלא בשל שיקולים רלוונטיים הנובעים מהתנהגות המבקשת, ומהסיכון הביטוחי שנשקף ממנה. בכך נדחתה גרסת המבקשת כי הסוכן הוא שיזם את ביטול הפוליסה. עוד נקבע כי אפילו הייתה מתקבלת טענת המבקשת כי מועד פקיעת הפוליסה שננקב במכתב הביטול לא תאם את הוראות הפוליסה והדין, הרי שממילא השתכלל הביטול לפני קרות האירוע הביטוחי. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשת לא פנתה אל המבטחת עובר לאירוע ההצתה, כדי להלין על ביטול הפוליסה, וכן כי ביום 6.11.2003 היא פדתה המחאה מהמבטחת, שהייתה החזר דמי הביטוח בגין ביטול הפוליסה.

3.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר , ק' ורדי

ו ר' לבהר-שרון ) דחה את ערעור המבקשת על פסק הדין, בגדר הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בבחינת למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט המחוזי כי אפילו היה נקבע כי הפוליסה בוטלה שלא כדין, הרי שהמבקשת – עורכת דין במקצועה ובעלת ניסיון רב כמבוטחת – לא פעלה לשם הסדרת ביטוח חלופי, לאחר שהיה ידוע לה שהפוליסה בוטלה והיא אף פדתה את ההמחאה שבה הוחזרו לה דמי הביטוח. בצד האמור, דחה בית המשפט ערעור שכנגד שהגישה המשיבים בעניין אי פסיקת הוצאות משפט לטובתם על-ידי הערכאה הדיונית.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען כי יש מקום לתת רשות ערעור בשאלה אם כלל ניתן לקבוע תנייה בפוליסה המאפשרת למבטח לבטל את החוזה מכל טעם שהוא, וכיצד הדבר מתיישב עם החובה לנהוג בתום לב. לדברי המבקשת, המבטחת פעלה בחוסר תום לב בכך שביטלה את חוזה הביטוח באופן חד-צדדי, ללא טעם סביר לעשות כן. עוד נטען כי יש לדון בשאלה אם ניתן להתנות בפוליסה ספציפית על פרק הזמן המינימאלי הקבוע בדין לכניסתה של הודעת ביטול פוליסה לתוקף.

5.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף ניסיונה של המבקשת לשוות לבקשתה אופי כללי, מדובר – בסופו של יום – בהשגות על קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, שאותן אימצה ערכאת הערעור. הערכאות דלמטה קבעו כממצא שבעובדה, כי ביטול הפוליסה נבע מהתנהגותה הבעייתית של המבקשת, וכי הדבר לא נעשה באופן שרירותי ובהיעדר טעם סביר. הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה המבררת, והדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין , פסקה 4

(לא פורסם, 23.10.2006)). עוד נקבע כי אפילו הייתה מתקבלת טענת המבקשת במלואה – קרי: שביטול הפוליסה היה שלא כדין – לא הייתה משתנה התוצאה בענייננו, שכן המבקשת נמנעה מלפעול להשגת פוליסה חלופית לאחר שנודע לה דבר ביטול הפוליסה שבמחלוקת, ואף קיבלה לידיה את החזר דמי הביטוח. אשר לטענות המבקשת ביחס למועד פקיעת הפוליסה – הרי שכפי שקבעו הערכאות דלמטה, גם קבלת עמדתה של המבקשת לא היה בה כדי לשנות את התוצאה, שכן לפי כל הגישות, הפוליסה לא היתה בתוקף במועד קרות האירוע הביטוחי.

הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.