רע"א 8274/08 מדינת ישראל נ. חברת מסרי גבון בע"מ

הבקשה שבכאן הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 ועניינה בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ד' אבניאלי - בש"א 4772/08 בת.א. 5193/08) מיום 2.9.2008, הנוגעת לסכום הערובה שקבע בית המשפט להבטחת הוצאות המבקשת (להלן: המדינה ).

1.

המשיבות הן שתי חברות הרשומות ברשות הפלסטינית (להלן: החברות ), אשר הגישו נגד המדינה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, לתשלום פיצויים בסך 8 מליון ש"ח בגין נזקי רכוש שנגרמו להן, לטענתן, כתוצאה מפעולות כוחות צה"ל באזור חבל עזה בין התאריכים 15.7.06-19.7.06.

הדיון בתביעה הועבר לבית המשפט המחוזי בבאר- שבע ובכתב ההגנה שהגישה, טענה המדינה כי ככל שנכסי החברות נפגעו על ידי כוחות הבטחון הרי שנזקיהן נגרמו כתוצאה מ"פעולה לוחמתית" המקנה למדינה חסינות מאחריות בנזיקין. בנסיבות אלה ובשים לב לסכום התביעה עתרה המדינה לכך שהחברות יחוייבו להפקיד ערובה להבטחת כיסוי הוצאותיה. החברות התנגדו לחיובן בערובה וציינו כי רכושן ועסקיהן נהרסו וכי מצבן הכלכלי הגרוע שהינו במידה רבה תולדה של מעשי המדינה, אינו מאפשר להן לגייס ערובה.

בית המשפט המחוזי בחן את נסיבות העניין והורה כי על החברות להפקיד ערובה כספית בסך של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 ימים.

מכאן הבקשה שלפניי.

2.

לדעת המדינה היה על בית המשפט לחייב את החברות בהפקדת ערובה בשיעור גבוה בהרבה מן השיעור שנקבע והיא מבקשת להעמיד את הערובה על סכום ריאלי המביא בחשבון את סכום התביעה ואת היקף ההתדיינות הצפוי. לטענתה, החלטת בית משפט קמא חורגת ממתחם הסבירות ואינה עולה בקנה אחד עם מכלול השיקולים הרלוונטיים ועם הקריטריונים שנקבעו בפסיקה בנוגע לחיוב חברה בערבון מוגבל בהפקדת ערובה. המדינה מדגישה את הרציונאל שביסוד האמור בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ) ומציינת כי החברות לא הוכיחו אף לא אחת מן החלופות המנויות בחוק החברות לצורך סתירת החזקה לפיה עליהן להפקיד ערובה. לדעת המדינה, ערובה מספקת, כאמור בסעיף 353א לחוק החברות, היא ערובה בסכום אשר יביא בחשבון את ההוצאות הריאליות העשויות להיפסק לטובתה, במידה והתביעה נגדה תידחה. המדינה טוענת עוד כי הותרת הערובה בשיעור שנקבע

תגרום לה עיוות דין הואיל וסכום ההוצאות המשוער לצורך ניהול התביעה עתיד לעלות בצורה ניכרת על סכום זה, אף בלא להביא בחשבון את שכר טרחת עורכי דינה.

3.

החברות מצידן טוענות כי החלטת בית משפט קמא אינה חורגת ממתחם הסבירות ומבוססת על נסיבות העניין ובמיוחד על מצבן הכלכלי הרעוע, אליו נקלעו בשל נסיבות שאינן בשליטתן הנובעות ממעשי המדינה. חיובן בהפקדת ערובה בסכום גבוה יותר יפגע לטענתן קשות בזכות הגישה שלהן לערכאות ולדעתן, המדינה מנסה למנוע מהן להמשיך בהליך המוצדק בו נקטו למימוש זכויותיהן הקנייניות. אשר להוראות סעיף 353א לחוק מדגישות החברות כי בית המשפט רשאי אך אינו חייב להטיל ערובה ועוד הן מוסיפות כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות כמפורט לעיל שיש להביאן בחשבון. כמו כן מדגישות החברות כי אין מדובר בתביעת סרק או בתביעה שסיכוייה קלושים, שכן המדינה אינה מכחישה את עצם הפעולות הצבאיות שביצעה אך טוענת לחסינות. לבסוף טוענות החברות כי עלויות המדינה צפויות להיות נמוכות ביותר שכן היא תיעזר באנשי כוחות הבטחון בניהול ההגנה, כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בעניינים אלה וכי שיקולי צדק מחייבים התחשבות בהן במקרה דנן.

4.

סעיף 353א לחוק החברות החל בענייננו קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה הוסף לחוק החברות, בתיקון מס' 3 בשנת 2005, במטרה להבהיר כי לא היתה כל כוונה בחוק החדש לשנות מן ההלכה שנפסקה לעניין סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983, בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה להוצאות הנתבע (ראו: ה"ח 3132, תשס"ב בעמ' 653, וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת , פ"ד מד(1) 647 (1990)).

5.

במקרה דנן אין חולק על מצבן הכלכלי הקשה של החברות, וקיים חשש ממשי כי המדינה תעמוד מול שוקת שבורה אם תזכה בדין בכל הנוגע לכיסוי הוצאותיה. יחד עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי (אף שלא נתן לכך ביטוי מפורש בהחלטתו), כי קיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות התחשבות בחברות (ראו והשוו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי זיסר) (לא פורסמה, 13.7.2008)),

ומשכך הורה על הפקדת ערובה בסכום מופחת שאינו משקף ככל הנראה את מלוא ההוצאות אותן צפויה המדינה להוציא בהליך. בחנתי את טענות הצדדים ולא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא. זאת, בשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בעניינים הנוגעים לסדרי דין ובשים לב להלכה הנוהגת עימנו לפיה אין להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניינים אלה, להוציא מקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עמם (ראו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)) .

אשר על כן הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.