רע"א 8301/07 דניאל אנקווה נ. זהרה כהן

לפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון ובקשה לסילוק הערעור על הסף.

1.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער ביום 7.10.2007. על פי הודעה על קביעת ערבון מיום 9.10.2007, היה על המבקש להפקיד ערבון בסך 15,000 ₪ תוך 15 ימים מיום מסירת הודעה זו. ביום 19.11.2007 נשלחה למבקש הודעה על רישום ההליך לדחייה, משלא קוימה ההוראה בדבר הערבון. בעקבות זאת הגיש המבקש ביום 26.11.2007 בקשה למתן ארכה. בבקשה נטען כי המבקש הפקיד בגזברות בית המשפט קמא סך של 15,000 ₪ ערבון כנגד סעד זמני בערעור וכי הוא מבקש לעשות שימוש בסכום האמור לצורך הפקדת ערבון בהליך שבכותרת. נטען כי בית המשפט קמא הורה על החזרת הערבון לידי המבקש, אך זה טרם הושב. על כן נתבקשה ארכה להפקדת הערבון עד ליום 2.11.2007. המשיבה מתנגדת להארכת המועד להפקדת ערבון. היא מוסיפה וטוענת כי יש למחוק את ההליך על הסף, מכיוון שהוגש באיחור ללא בקשה להארכת מועד.

2.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה למחיקת ההליך על הסף וכי יש להאריך את המועד להפקדת ערבון. פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן ביום 23.7.2007. בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת סוכות, המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 8.10.2007. מכאן שההליך הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשתו. אשר להפקדת הערבון, המועד להפקדת ערבון אינו מועד הקבוע בחיקוק ועל כן לא נדרש טעם מיוחד למתן אורכה להפקדתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הבקשה נבחנת בשים לב למכלול האינטרסים המעורבים, המבקש, המשיב והציבור בכללותו (ראו, בש"א 3780/98

רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית , פ"ד נב(3) 625). במאזן האינטרסים בין הצדדים, ניתן משקל נכבד לזכותו של המערער במיצוי זכות הערעור. לגבי המשיב, האינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערבון לשם הבטחת זכותו להיפרע מן המערער, ככל שייפסקו הוצאות לטובתו. אינטרס נוסף של המשיב הוא שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר. אשר לאינטרס הציבורי, קיים אינטרס במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים.

3.שקילת מכלול האינטרסים המעורבים בנסיבות העניין מובילה למסקנה כי יש לאפשר למבקש להפקיד ערבון ולברר את ההליך גופו. אמנם המבקש אינו מספק הסבר מניח את הדעת למחדלו להפקיד את הערבון במועד. התנהגותו אינה תואמת את המצופה מבעל דין הנוקט שקידה סבירה בניהול ענייניו. היא גרמה להטרחת בית המשפט ובעל הדין שכנגד. אולם התנהגות המבקש אינה מעידה על זלזול או זניחת ההליך. את המחדל שבאי הפקדת הערבון במועד ניתן לרפא על ידי חיוב בהוצאות. המשיבה, מנגד, אינה מצביעה על אינטרס נגדי בר הגנה המצדיק את דחיית הבקשה. נוכח הדחייה הקצרה שהתבקשה, לא נפגע אינטרס המשיבה בכך שיובטחו הוצאותיה בהליך, ככל שייפסקו. האיחור הקצר בהפקדה אינו גורע מן הבטוחה. לא מצאתי גם פגיעה של ממש באינטרס המשיבה בסיומו של ההליך תוך פרק זמן סביר. במצב דברים זה, בשקלול כלל נסיבות העניין, יש להעדיף את בירור הסכסוך לגופו של פני דחייתו בנימוק טכני של אי הפקדת ערבון. יש לזכור כי הסמכות לדחות הליך מטעם זה היא סמכות קיצונית, בה יעשה שימוש במשורה.

4.עם זאת, אין להתעלם מכך שהבקשה שלפניי הוגשה באיחור משמעותי ביחס למועד האחרון להפקדת ערבון. היא הוגשה רק לאחר שההליך נרשם לדחייה. הבקשה אינה מעלה טעם ברור מדוע נגרם האיחור. ככל שהמבקש המתין להשבת הכספים שהופקדו בבית המשפט קמא, היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד שנקבע להפקדת ערבון. במצב זה, מותנית קבלת הערבון בהמצאת אישור מטעם המבקש על תשלום שכר-טרחת עורך-דין בגין בקשה זו, על סך 1,500 ₪, לידי המשיבה. בכפוף לאמור, יקובל הערבון על ידי בית המשפט, בתוך 5 ימים מקבלת החלטה זו. עד למועד האמור על המבקש להמציא, איפוא, אישור על תשלום סכום שכר טירחה כאמור, ולא – יידחה ההליך, באין הפקדת ערבון, בלא צורך בכל הודעה נוספת. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.