רע"א 8316/18 סאלח אבו ואדי נ. היחידה לפיקוח בשטחים פתוחים - רשות מקרקעי י

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.11.2018 (רע"א 47525-11-18; השופט י' פרסקי ), אשר דחה בקשת רשות ערעור מטעם המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בעיר מיום 14.11.2018 (48005-01-18; סגן הנשיאה ע' רוזין ) – במסגרתה נדחתה בקשתם למתן צו מניעה זמני "האוסר על המשיבה או מי מטעמה, להיכנס ו/או לבנות ו/או לנטוע ו/או לתפוס חזקה במקרקעין". זאת, עד להכרעה בתביעתם למתן צו מניעה קבוע בנוסח דומה.

2.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. היקף התערבותה של ערכאת הערעור בהכרעות הערכאות הדיוניות בנוגע למתן סעדים זמניים מצומצם בלאו הכי – והוא צר שבעתיים כאשר מדובר בגלגול שלישי (רע"א 6487/17 מזרחי נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל , פסקה 2 (20.8.2017)). אף על פי כן, המבקשים לא התמודדו עם מחסום סף זה, ולא הניחו תשתית המלמדת כי ענייננו משתייך לאותם מקרים חריגים שבהם תינתן רשות הערעור. די בכך כדי לחרוץ את גורל הבקשה לשבט.

לגופם של דברים, אציין בקצרה כי המבקשים לא השכילו להרים את הנטל, ולהוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לזכותם. גם אם התרבות הישראלית אינה רואה בעין יפה עקירת נטוע, אין סיבה להניח שייעור אפשרי של שטח המריבה ייצור "מצב עובדתי בלתי הפיך", ויסכל את בירור התביעה העיקרית. אף בטענה (שנראה כי הועלתה לראשונה בשלב הנוכחי של ההליך) כי תנובת המקרקעין שעל הפרק מהווה "מקור הכנסה עיקרי" עבור המבקשים אין די – שהרי מדובר, בהעדר אינדיקציות אחרות, בנזק כספי בר פיצוי. משכך, ולאור קביעת הערכאות הקודמות כי מתן הסעד הזמני יפגע באינטרס הציבורי שמייצגת המשיבה, נראה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לזכות האחרונה. בנסיבות אלה, לא מצאתי שיש בסיכויי ההצלחה של התביעה העיקרית כדי להטות את הכף לזכות המבקשים.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית – ועמה הבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.