רע"א 8330/08 מ.ו. השקעות בע"מ נ. מינהל מיסוי מקרקעין

1.

המבקשים עותרים למתן רשות ערעור על החלטה של ועדת הערר שלפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: הועדה ו- החוק ), שבמסגרתה נדחתה בקשתם לצו שיעכב הליכי הגבייה בהם פתח נגדם המשיב עד להכרעה בהליך העיקרי המתנהל בפני הועדה, הליך שעניינו ערר על החלטת המשיב לדחות את בקשת המבקשים לביטול עסקת מכר מסוימת. בהערת אגב יצוין כי ביטול העסקה עומד לכאורה בניגוד לטענה שהעלו המבקשים בהליך קודם אחר, ועל פיה העסקה תקפה, ואולם השומה שנקבעה להם בגינה – שגויה, מטעמים שונים. ערעורם בענין זה נדחה (ע"א 345/04 וינברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין מחוז תל אביב (לא פורסם, 22.9.08)), ולגביו תלויה עדיין ועומדת עתירה לקיום דיון נוסף (דנ"א 8496/08).

2.

דין הבקשה שבפני להידחות . נוכח הוראת סעיף 90 לחוק וההחלטות שפירשו אותה (ראו: רע"א 3959/97 ברק נ' מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה (לא פורסמה, 30.11.1997) ובש"א 8435/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ' סטרינסקי , פ"ד נז(2) 433 (2002)) – ככלל אין לערער אלא על החלטה סופית של הועדה, וההחלטה נשוא הבקשה שבפניי – בבירור איננה כזו. ניסיונם של המבקשים לגדור את ההחלטות הנ"ל ולקרוא אותן בצמצום כך שעניינם שלהם לא יבוא בגדרן – איננו מבוסס. למעלה מן הצורך אוסיף כי אין בהמשך הליכי הגביה בהם נקט המשיב כדי לגרום למבקשים נזק שאינו ניתן לתיקון, כך שאפילו היתה אפשרות לדון בבקשה לגופה, דינה היה להידחות, במיוחד בשים לב לנסיבות הענין, לטעמים שהובאו בהחלטת הועדה, ולהתנהלותם של המבקשים – ולא אוסיף עוד.

3.

לאור האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב, בסך 10,000 ש"ח.