רע"א 8382/13 מסעי בני ישראל נ. יעקב יאיר פיגדור

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) בה"פ 55214-10-13 מיום 11.11.2013 בגדרה נתקבלה בקשה ליתן צו מניעה זמני שהגיש יעקב יאיר פיגדור להורות למבקשות להימנע מפינויו מדירתו

בבניין המגורים ברח' אפשטיין 5 בירושלים.

עיקרי העובדות וההליכים

2.

בין המבקשות לבין דוד סגל קיים סכסוך רב שנים באשר לזכויות בנכס הנ"ל, ואף נתקיימו הליכי בוררות לפני הרב מאיר הייזלר. בתום הבוררות, קרי – ביום 6.7.2009, נקבע כי למסעי בני ישראל כ-81% מן הזכויות בנכס וכי "לסגל אין כל זכויות בנכס". ביום 15.2.2009 נדחתה בקשה לביטול פסק הבוררות שהגיש סגל (ה"פ 8420/09) וביום 16.3.2010 נדחתה גם בקשת רשות ערעור (רע"א 10320/09).

3.

ביום 25.3.2009, הגישה מסעי בני ישראל תביעה נגד סגל לבית משפט השלום בירושלים לסילוק ידו מן הנכס (ת"א 4066/09). לנוכח פסק הבורר הנ"ל, שאושר, ניתנה לסגל רשות להתגונן בטענה אחת בלבד – זכותו להחזיק בנכס שלא מכוח בעלות, אלא מכוח החזקה ממושכת ומכוח הסכמה נטענת להחזקה עד להשלמת פיתוח המקרקעין. ביום 9.6.2013 נתקבלה התביעה הנ"ל ובית המשפט הורה על פינויו של סגל מן הנכס. ביום 19.8.2013 נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 2152-08-13) וביום 8.9.2013 נדחתה בקשת רשות ערעור (רע"א 6072/13). עם מתן פסק הדין לפינויו של סגל, הוגשו מספר בקשות של מחזיקים בחלקים שונים של הנכס, לפי הנטען, לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ולמניעת פינויים (ה"פ 30287-10-13; ה"פ 34450-10-13). הבקשות נדונו לפני בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' מרזל ). ביום 31.10.2013, לאחר שקלול כלל הנתונים, הוחלט כי יש להעתר לבקשות ולעכב את הפינוי בכפוף להפקדת ערובה מתאימה.

4.

ימים ספורים לפני מועד פינוי הנכס, קרי – ביום 27.10.2013, הגיש פיגדור, עורך דין במקצועו ובעיסוקו, תובענה לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה ביקש להורות על רישומו כ"בעלים של דירת מגורים, עפ"י חלקו היחסי" בנכס, ובצדה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשות לפנותו. פיגדור טען כי הוא בעל זכויות בחלק מן הנכס אשר אותו רכש מסגל במספר שלבים, בכסף מלא ובתום לב, שעה שסגל היה בעל זכויות בנכס. את טענותיו ביסס פיגדור על שורה של הסכמים שכרת עם סגל ("הסכם הלוואה" מיום 10.9.2006 לפיו שיעבד סגל 2% מזכויותיו החוזיות בנכס לטובת פיגדור. בהתאם להסכם, נרשם משכון אצל רשם המשכונות; "הסכם מכר" מיום 2.3.2008 לפיו מכר סגל דירה בשטח של 100 מ"ר תמורת סכום של 400,000 דולר; "הסכם משכון ושעבוד" מיום 2.3.2008 לפיו לסגל חוב לפיגדור בין הלוואה כספית בסך של 200,000 דולר וכן חוב שכ"ט עו"ד בגין יצוג משפטי בסך של 77,000 דולר. בגין ההסכם נרשם משכון נוסף אצל רשם המשכונות), ועל שני מסמכים נוספים: האחד, הסכם שותפות בין סגל לבעל השליטה במסעי בני ישראל; השני, "פסק" של הבורר הרב הייזלר מחודש ינואר 2007.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.11.2013 נקבע כי "טענותיו של המבקש [פיגדור – נ' ס'] לזכויות קנייניות בנכס... מעלות קשיים במספר מישורים... במישור זכויותיו של סגל בנכס בעת מכירת הדירה... במישור ידיעתו של המבקש [פיגדור – נ' ס'] על זכויותיו של סגל בנכס באותה עת... במישור תוקפה וכשרותה של עסקת רכישת הדירה" (פסקה 15). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי "ענין נוסף המעלה קושי הוא השיהוי בהגשת הבקשה. המבקש [פיגדור – נ' ס'] יודע על תוצאות הבוררות בעניינו של סגל מזה מספר שנים, וברי כי הבין את משמעות הדברים בעניינו... חרף האמור, לא נקט המבקש [פיגדור – נ' ס'] בכל הליך להגנה על זכויותיו... המתין למתן פסק הדין נגד סגל והגיש את תובענתו מספר חודשים לאחר שניתן, ומספר ימים לפני מועד הפינוי שנקבע בלשכת ההוצאה לפועל. הגשת התובענה בשיהוי כה ניכר מטילה ספק גם בעצם קיומה של הזכות" (פסקה 19). חרף הקשיים שפורטו לעיל ביחס לקיומה של זכות לכאורה, הוחלט כך: "ראיתי, לאחר התלבטות, לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב פינוי הדירה בכפוף להמצאת ערובה משמעותית. זאת בשל שילובם של שניים: טענת המבקש [פיגדור – נ' ס'] לרכישת זכויות, הנסמכת על החלטת הבורר, ושיקולי מאזן הנוחות... במהלך הבוררות שבין סגל ומסעי בני ישראל ניתנה החלטה ע"י הבורר המאפשרת לסגל למכור מזכויותיו בנכס... משמעות רכישת הזכויות הנטענת... מכוח החלטת הבורר, ראויה לבירור וליבון בהליך העיקרי. הטעם הנוסף נעוץ במאזן הנוחות... אי מתן צו לעיכוב הפינוי עלול להוביל לקשיים של ממש בהחזרת המצב לקדמותו" (פסקה 20). עוד הוחלט, כי "נוכח צווי המניעה שניתנו בעניינם של המחזיקים האחרים בהתייחס לשבע דירות בבניין... ברי כי כיום אין באפשרותן של המשיבות [המבקשות – נ' ס'] לקדם את תוכניותיהן להריסת הבנין ולפיתוח הנכס, גם אם תידחה הבקשה שלפני" (שם). ברם, "את נזקן של המשיבות [המבקשות – נ' ס']... ניתן להבטיח ע"י ערובה מתאימה" (שם). על רקע האמור, נקבע כי "שילוב שיקולים אלה מוביל למסקנתי כי יש להיעתר לבקשה בכפוף להפקדת ערובה משמעותית להבטחת נזקים העלולים להיגרם למשיבות בשל צו המניעה" . עוד נקבע כי "ככל שצווי המניעה שניתנו בעניינם של יתר המחזיקים יבוטלו, יהיה בכך משום טעם לעיון חוזר בהחלטה זו" (פסקה 21). לנוכח מכלול האמור, "התוצאה היא שניתן צו מניעה זמני המורה למשיבות [המבקשות – נ' ס']... להימנע מפינויו של המבקש [פיגדור – נ' ס'] מן הנכס... הצו שניתן כפוף להפקדת סך 150,000 ₪ בקופת בית המשפט... או המצאת ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן על סכום זה..." (פסקה 22).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר שקילת נימוקי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בהחלטתו לגבי בקשה לצו מניעה זמני (ראו למשל: רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים (5.11.2009), בפסקה 4 להחלטת השופטת א' חיות ; רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' MICROSOFT CORPORATION

(29.1.2003), בפסקה 4 להחלטת השופטת ט' שטרסברג-כהן ). בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לשכנע בקיומה של עילת תובענה, ותנאים נוספים שעיקרם ב"מאזן הנוחות". בנסיבות העניין דנן, בית המשפט המחוזי בחן את סיכויי התובענה והגיע למסקנה כי טענותיו של פיגדור לזכויות קנייניות בנכס מעוררות קשיים בלתי מבוטלים במישור הזכות לכאורה, כמפורט בהרחבה בפסקה 5 לעיל. כפועל יוצא מכך, קשה להעריך בשלב זה מהם סיכויי התביעה. על כן תיפול ההכרעה על-פי מאזן הנוחות: "שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע" (ראו רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (6.6.2006), בפסקה 3 להחלטת השופט (כתוארו אז) א' גרוניס והאסמכתאות שם; ראו גם רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009)). בחינת טענות הצדדים מזה ומזה כפי שבאו לפני בית המשפט המחוזי, מעלה כי הכף באשר לשיקולי מאזן הנוחות נוטה לטובת פיגדור. לנוכח כוונת המבקשות לקדם את תוכניותיהן להריסת הבניין מושא הבקשה שלפנַי, דומני כי אי-מתן צו מניעה זמני יכול לגרום לפיגדור אם יפונה מדירת מגוריו, נזק בלתי-הפיך במידה ויזכה בתביעתו. מנגד, הנזק האפשרי שייגרם למבקשות ממתן צו המניעה הוא נזק כספי אשר ניתן לפיצוי – לנוכח צווי המניעה שניתנו בעניינם של המחזיקים האחרים – ככל שתידחה התביעה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי חייב את פיגדור במתן בטוחה מתאימה כתנאי למתן הצו: "הצו שניתן כפוף להפקדת סך [של] 150,000 ₪ בקופת בית המשפט" (פסקה 21); וכמו כן קבע, כי "ככל שצווי המניעה שניתנו בעניינם של יתר המחזיקים יבוטלו, יהיה בכך משום טעם לעיון חוזר בהחלטה זו" (שם). לאור האמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו המנומקת והמאוזנת של בית המשפט המחוזי.

7.

לפיכך, בקשת הרשות לערער נדחית. צו המניעה הזמני יעמוד בעינו. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.