רע"א 8389/07 יעקב פגורי נ. אפרים טאיב

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט אברהם אברהם), מיום 2.9.07, בו אושר פסק הבוררות מיום 29.8.06 אשר ניתן על ידי רו"ח יום טוב בילו (להלן: רו"ח בילו

או הבורר ) ונדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק בוררות זה.

השתלשלות האירועים

2.

המבקש והמשיב הקימו בשנת 1999 חברה, שניהלה מפעל לחיתוך בלייזר (להלן: החברה ). אחזקותיהם של השניים במניות החברה היו שוות והם ניהלו אותה במשותף.

בשנת 2005 פרץ משבר אמון בין המבקש לבין המשיב והמשיב פנה לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה להביא להפרדה בינו לבין המבקש. כן ביקש המשיב צווים זמניים, שיאפשרו את ניהולה של החברה עד שתתקבל החלטה בבקשתו. בהחלטתה של כבוד השופטת דינה מויאל ז"ל, מיום 27.11.05, הוחלט על מינויו של רואה חשבון, עליו הוטלו שתי משימות: בירור הטענות הכספיות של כל אחד מבעלי הדין כלפי רעהו והכרעה בכל מחלוקת שתתעורר ביחס לחתימה על שיקים בשם החברה. לתפקיד זה מונה רו"ח בילו. לעניין בירור הטענות הכספיות פעל רו"ח בילו כבורר, כפי שעולה מהחלטת השופטת מויאל ז"ל, אשר צוטטה בפסק הדין של בית המשפט קמא:

" ימונה רואה חשבון אשר יבדוק את חשבונות החברה, יקבע איזה סכומים נמשכו לטובת כל אחד מהשותפים ויקבע האם קיימת "יתרת זכות" לטובת אחד השותפים ואם כן, מה גובהה של אותה יתרה. רואה החשבון יפעל לעניין זה כבורר, מסורות לו הסמכויות של בורר ויחולו על עבודתו הוראות חוק הבוררות ".

יצויין, כי רו"ח בילו אף קיבל משימה שלישית: ניהול ההתמחרות עליה הורה בית המשפט המחוזי בפסק דין (ה"פ 319/05), התמחרות בה זכה המשיב ושמכוחה היה זכאי לרכוש את מניותיו של המבקש בחברה.

ביום 5.1.06 נערכה ישיבת הבוררות הראשונה והועבר לצדדים הסכם בוררות. עותק זה של הסכם הבוררות אינו חתום, וכפי שיפורט להלן, המבקש טוען כי הסכם זה אינו מחייב אותו. בהסכם זה נכתב בסעיף 3.2:

" הבורר לא יהיה קשור לסדרי הדין ולדיני הראיות. הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך ויפסוק על פי מיטב שפיטתו ".

בעקבות אותה פגישה הועברה לצדדים גם החלטה של הבורר (להלן: החלטת הבורר ) , אשר סעיף 1 בה מנוסח כדלקמן:

" תוך שבועיים הצדדים מתחייבים להעביר לבורר בכתב את כל טענותיהם, כולל מסמכים רלוונטיים (כל המסמכים יועברו גם לצד השני). הבורר יבדוק את מלא טענות הצדדים וישמע את גרסותיהם ו/או התצהירים שיוצגו על ידם ויחקור את ספרי החברה החל מיום הקמתה וגורמים נוספים ככל שימצא לנכון ".

פסק הבוררות של רו"ח בילו ניתן ביום 29.8.06. בפרק ב' של פסק בוררות זה דן הבורר בטענותיו של המשיב לפיהן המבקש שלשל לכיסו כספים אותם קיבל במזומן ממפנה פסולת הברזל של מפעל החברה, מר שרגא גוטליב (להלן: גוטליב ), עבור אותה פסולת, ללא הפקת חשבונית ומבלי להכניס את הכספים לקופת החברה.

בעניין זה סקר הבורר, בין היתר, מכתבים והקלטות של גוטליב אשר הועברו לידיו הן על ידי המבקש והן על ידי המשיב. הבורר אף ערך שיחה עם גוטליב, אשר לדברי הבורר אישר כי במשך כל השנים כשקנה פסולת מהחברה נעשה הדבר בתיאום מול המבקש בלבד, וכי היה משלם למבקש במזומן ורק לעיתים רחוקות היה מוציא חשבונית על סכום זניח. הבורר דחה את טענותיו של המבקש כי בתקופה שבה הועברו תשלומים במזומן מגוטליב למבקש היה פינוי הפסולת שולי בלבד, וקבע כי מאז הקמת החברה ועד למאי 2005 ההכנסות ממכירת פסולת לא משקפות את ההכנסות בפועל, וכי ככל הנראה המדובר בתשלום במזומן שלא דווח ו/או לא נרשם בספרי החברה. הבורר ביצע תחשיב המתבסס על אחוז ההכנסות מפסולת בחודשים מאי עד דצמבר 2005 (תקופה שלאחר פרוץ הסכסוך בין המבקש למשיב, בה הועברו התקבולים עבור הפסולת לקופת החברה) ועל סכום הקניות של חומרי הגלם על ידי החברה בתקופה שבין 1999 לבין חודש מאי 2005, והגיע לסך כולל של 414,486 ש"ח שאותם, לפי הבורר, שילשל המבקש לכיסו. בסכום זה חייב הבורר את המבקש.

4.

בבקשתו לביטול פסק הבוררות, אשר הוגשה ביום 17.10.06, העלה המבקש שלל טענות בפני בית המשפט קמא, אשר המרכזיות שבהן נוגעות למשוא פנים שכביכול היה הבורר נגוע בו ולפגמים בדרך ניהול הבוררות, בין היתר בשל כך שלא נוהלו ישיבות בוררות "מסודרות", לא נשמעו עדים ולא ניתנה לצדדים הזדמנות לחקור עדים, והבורר אף נפגש עם שני הצדדים בנפרד.

בית המשפט קמא דחה, כאמור, את בקשתו של המבקש לביטול פסק הבוררות.

בנוגע לטענות המייחסות לבורר משוא פנים, קבע בית המשפט קמא כי לא היה בחומר שהונח בפניו ולו בדל ראיה לקיומו של משוא פנים מצד הבורר כלפי המבקש.

בנוגע לטענותיו של המבקש בקשר לדרך ניהול הבוררות, קבע בית המשפט קמא כי בהתאם לסעיף יד' לתוספת לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), הרי שהבורר לא היה מחויב לפעול לפי דיני הראיות וסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט, ואמנם לא פעל כך, זאת בהסכמתם המלאה של הצדדים. מן הראוי להביא את דבריו של בית המשפט קמא בעניין זה, כלשונם:

"...הוא לא חייב היה לכנס את בעלי הדין (אם כי שתי ישיבות שכאלה כונסו בכל זאת), ולהזמין עדים וליתן בידי בעלי הדין לחוקרם שתי וערב, ולנהל פרוטוקול כשם שנוהגים בבית משפט. תחת זאת ניהל הבורר בדיקה מעמיקה, יסודית ומקיפה של הסכסוך הכספי שנתגלע בין הצדדים, כשהוא פועל יותר בדרך אינקוויזיטורית מאשר זו האדברסרית, ובכך אין כל פסול. יתר על כן, שני השותפים מודעים היו היטב לדרך בה הולך הבורר בניהול הבוררות, ולא זו בלבד שהיו מודעים לה, כי אם גם הסכימו לה במפורש, ושיתפו פעולה עם הבורר בדרך הפעולה בה נקט. הדברים הללו באו לידי ביטוי מפורש בהסכמות שגובשו בישיבת הבוררות הראשונה (5.1.06), ובה הוסכם, כי כל צד יגיש לבורר את כתב טענותיו בכתב, ויספק לו, לבורר, כל מסמך שלטענתו הוא רלוונטי לבירור המחלוקת. הצדדים הסכימו עוד, כי הבורר יוכל להגיע למפעל ולעיין בכל מסמך ולשוחח עם כל מי שימצא לנכון, כגון עובדים, ספקים, עורכי דין של החברה, רואי החשבון שלה, ועוד כיו"ב, כמו גם עם מי מבעלי הדין ".

בית המשפט קמא דחה את טענותיו של המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל פגישות שערך הבורר עם כל אחד מהצדדים בנפרד, וציין כי המבקש עצמו נפגש עם הבורר מספר פעמים וכבר בישיבה הבוררות הראשונה ביקש המבקש לשוחח בנפרד עם הבורר, והמשיב נתן לכך את הסכמתו.

בית המשפט קמא ציין כי הטענה לפיה לא התאפשר למבקש לחקור שתי וערב את העדים עימם שוחח הבורר אינה עשויה לסייע בידו של המבקש. המבקש עצמו לא ביקש זאת בעת שהתנהלה הבוררות, ציין בית המשפט קמא, אלא רק מאוחר יותר, כאשר ניתן הפסק. הוא לא עשה כן, הואיל והסכים לדרך בה ניהל הבורר את הליך הבוררות.

5.

בנוסף להתייחסותו להחלטה מיום 5.1.06 - בה גובשה הדרך, שהייתה מקובלת על הצדדים, שלפיה יתנהלו הליכי הבוררות ושבה נקבע, בין היתר, כי הבורר יחקור "גורמים נוספים ככל שימצא לנכון" - הזכיר בית המשפט קמא כי לאחר שהבורר העביר לצדדים את טיוטת מסקנותיו ביום 15.5.06, לא תקף המבקש בדרך כלשהי את דרך ניהול הבוררות. כן הזכיר בית המשפט קמא מכתב מיום 23.2.06, אשר בו הביע המבקש תרעומת על כך שהבורר העביר לידי המשיב את כתב הטענות שלו. בית המשפט קמא ציין כי תרעומת זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של המבקש לפיה היה על הבורר לנהל את הבוררות על פי סדרי הדין הנוהגים בבית המשפט. בית המשפט קמא סיכם את מסקנותיו בעניין ניהול הבוררות כך:

" ...המבקש ידע והסכים לדרך בה ניהל הבורר את הבוררות. הוא הגיש את כתב טענותיו לבורר, צירף כל מסמך שרצה לצרפו, ובכלל זה הגיש לבורר קלטות של גוטליב, אף כי היום הוא קובל על כי המשיב הגיש לבורר קלטות בהן תועדו שיחות עם גוטליב. הוא ביקש מן הבורר כי ישוחח, משמע בגפו, עם עדים, שבשמותיהם הוא נקב. לא אופן ניהול הבוררות חורה לו, כי אם התוצאה, שלטעמו היא שגויה, אלא ששגגה בתוצאה אינה מבססת עילה לביטול הפסק ".

בית המשפט קמא אף דחה את טענותיו של המבקש בקשר לכך שהבורר סירב לקבל דו"ח של רואה חשבון מטעמו של המבקש אודות ההתחשבנות בין הצדדים, וציין כי הבורר לא היה מחויב לקבל דו"ח זה משהסתיים שלב בירור העובדות בבוררות. כן דחה בית המשפט קמא את טענותיו של המבקש באשר לסירובו של הבורר לקבל כראיה את בדיקת הפוליגראף שערך. בית המשפט קמא ציין, בהקשר זה, כי הבורר דרש מהמבקש לערוך בדיקת פוליגראף באמצעות בודק נייטראלי אך המבקש בחר שלא להתייצב לבדיקה.

בית המשפט קמא דחה אף טענות נוספות אותן העלה המבקש, בקשר לכך שהבורר חרג, לטענתו של המבקש, מסמכותו עת מינה לעצמו עורך דין אשר העניק לו ייעוץ משפטי וכמו כן כאשר האציל מסמכויותיו לרואה חשבון אחר. בית המשפט קמא ציין כי המבקש עצמו לא התנגד למינויו של עורך הדין ואף לא הייתה לו סיבה להתנגד לכך, וכי הבורר לא האציל סמכויות לרואה החשבון, ודאי לא לשם גיבוש דעתו בקשר עם הבוררות.

בית המשפט קמא לא מצא כל בסיס לטענתו של המבקש כי הבורר לא הכריע בעניין מהעניינים שנמסרו להכרעתו ואף ציין כי בניגוד לטענתו של המבקש פסק הבוררות ניתן במועדו והמבקש אף לא העיר כל הערה על "התארכות" הליך הבוררות.

בקשת רשות הערעור

6.

בבקשה שבפניי מעלה המבקש פעם נוספת את טענותיו, אשר נדחו על ידי בית המשפט קמא, טענות אשר מתמקדות באופן הפגום בו ניהל הבורר, לטענתו, את הליך הבוררות. המבקש טוען כי לא הסכים לחתום על הסכם הבוררות מיום 5.1.06 ובכך הביע עמדה כי מכיוון שהבורר מונה על ידי בית המשפט יחולו עליו הוראות חוק הבוררות, וכי לא הסכים לניהול הבוררות בצורה אחרת מזו שהורה עליה בית המשפט ובכלל זה לא הסכים כי הבורר ייפגש עם מי מהצדדים בנפרד ללא ידיעת הצד השני. בהקשר זה טוען המבקש כי לא הסכים לדרך העבודה אשר צויינה בהחלטת הבורר. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא התעלם מטענותיו בהקשר זה.

עוד טוען המבקש, כי הבורר לא הורה על שמיעת עדים, לא פעל לבדיקת הראיות שהובאו מטעמו ולא נתן למבקש הזדמנות לחקור את גוטליב, העד המרכזי עליו התבסס הבורר בקביעותיו שבפרק ב' לפסק הבוררות. עוד מציין המבקש כי קריאתה של טיוטת פסק הבוררות העלתה מצג ברור לפיו הבורר הגיע למסקנות שגויות ולא מבוססות תוך התעלמות ממידע רב שהועבר לעיונו. בתגובה לטיוטה זו, טוען המבקש, העביר המבקש לבורר ביום 18.6.06 מכתב הערות בו העמיד את הבורר על חריגותיו מדרך ניהול הליך בוררות תקין עת התעלם הבורר מראיות שהוגשו לעיונו, נמנע מחקירות עדים וממתן אפשרות למבקש לחקור עדי מפתח.

המבקש טוען כי מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי בורר אשר ממונה על ידי בית המשפט אינו מחויב לפעול על פי עקרונות הצדק הטבעי ובין היתר אינו צריך לנהל ישיבות בוררות ואינו חייב לאפשר חקירת עדים. כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר למבקש להעיד שלושה עדי מפתח מטעמו אשר עדותם הייתה יכולה לשפוך אור רב על דרך ניהול הבוררות.

דיון

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק הדין של בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בקבלת תשובת המשיב.

רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות כאמור תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי ציבורי, כזו החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים למחלוקת או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.

מהותו של מוסד הבוררות היא בהיותו מנגנון חילופי להכרעות בסכסוכים שאינו כפוף בהכרח לסדרי הדין ולדין המהותי, כאשר עיקר כוחו של מנגנון זה נובע מרצון הצדדים וקיום הליכי בוררות מגשים היטב את האוטונומיה הפרטית של הצדדים. על כן, ריסון שיפוטי הינו מוצדק וראוי לגבי החלטות שניתנו במסגרת הליכי בוררות. [ רע"א 1066/06ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605; רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08);

רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי (לא פורסם, 23.1.08)].

יתר על כן, רשות ערעור על פסקי דין בעניין בקשה לאישור או ביטול פסק בוררות ניתנת במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד [ רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00)].

גם לגופו של עניין, דעתי היא כי יש לדחות את הבקשה.

8.

אמנם, סבור אני כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו הגורפת לפיה בשל העובדה שהבורר לא היה קשור בדיני הראיות הנהוגים בבית המשפט, הרי שלא היה חייב להזמין עדים וליתן בידי בעלי הדין את האפשרות לחוקרם, ואף לא היה חייב לכנס את בעלי הדין. ההוראה המשחררת את הבורר מכללי ומדיני הראיות, אשר מצויה בסעיף יד' לתוספת לחוק הבוררות, אינה מתירה, כשלעצמה, שמיעת עדים שלא בנוכחות הצדדים כולם. הוראה אף לא מתירה לבורר לחקור ולגבות עדויות שלא בנוכחות הצדדים [ראו לענין זה סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל

כרך א' 616, מהדורה רביעית, 2005 (להלן: אוטולונגי )]. כללי הצדק הטבעי חלים על הליכי בוררות ומחייבים, בין היתר, ליתן אפשרות לצדדים לחקור עדים [ראו רע"א 98082/02 טטיאנה כץ נ' ברטה מילמן (לא פורסם, 24.2.04)]. ואולם, בית המשפט קמא לא ביסס את קביעתו, לפיה הבורר לא היה חייב ליתן בידי הצדדים הזדמנות לחקור עדים, על הוראות סעיף יד' לתוספת לחוק הבוררות בלבד. בית המשפט קבע גם כי חובה זו, לא הייתה מוטלת על הבורר בשל ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בישיבת הבוררות הראשונה. בעניין זה מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הצדדים הסכימו מפורשות כי הבורר יחקור את העדים ללא נוכחותם. לעניין זה ראו אוטולנגי , עמ' 615:

"הכלל הוא, שיש לאפשר לשני הצדדים לחקור את העדים ולהגיב על דבריהם. לכן אין לשמוע עד במעמד צד אחד, או שלא בנוכחות הצדדים כלל, אלא אם כן הסכימו הצדדים לכך במפורש או שהתקיימו נסיבות המצדיקות קיום ישיבה בהעדר צד".

[ ההדגשה שלי – י.ד. ]

אכן, מנוסח החלטת הבורר מיום 5.1.06, עולה כי הצדדים הסכימו כי הבורר ייצור קשר עם כל הגורמים עימם יימצא לנכון על מנת לבדוק את טענות הצדדים. עולה מן האמור בהחלטה זו, כי הצדדים אכן הסכימו כי עבודת הבורר תהיה בעלת אופי אינקוויזיטורי. סבור אני כי יש לדחות את טענותיו של המבקש כי לא הסכים לאמור בהחלטת הבורר. בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי, כי המבקש הסכים לדרך ניהול הבוררות, זאת, בין היתר, בהסתמך על כך שביום 30.1.06, כעשרים וחמישה ימים בלבד לאחר החלטת הבורר מיום 5.1.06, שלח בא כוח המבקש מכתב לבורר, בו פירט מספר נקודות המחייבות בדיקה, לטענתו. את המכתב פתח בא כוח המבקש במילים הבאות:

" בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 16.11.05 ובהתאם להחלטתך מיום 5.1.06, להלן רשימת הנקודות/טענות [של – י.ד.] מר יעקב פגירי...המחייבות בדיקה ".

ברי, כי אם המבקש לא הסכים עם החלטת הבורר בעניין דרך ניהול הבוררות, ודאי היה מביע מחאתו בסמוך לאחר החלטה זו, וודאי שבא כוחו לא היה שולח מכתב אשר בו מפורטות נקודות לבדיקה בהתאם להחלטה זו.

9.

עוד אציין כי בניגוד לטענת המבקש, עיון בהערותיו של ב"כ המבקש מיום 18.6.06 לטיוטת פסק הבוררות מעלה כי לא נטענו בהערות אלה טענות בקשר להימנעותו של הבורר מחקירת עדים ובקשר לאי מתן אפשרות למבקש לחקור עדי מפתח. בהערות אלה הועלו טענות אשר עיקרן התעלמותו, כביכול, של הבורר מ"חומרים" אשר העביר לידיו המבקש וסירובו של הבורר להורות למשיב לערוך בדיקת פוליגראף.

המבקש ידע שהבורר מבצע את בדיקותיו ובירוריו מול אותם "גורמים נוספים" אשר צוינו בהחלטתו, ובהם גם גוטליב, ולמרות זאת, הוא לא ראה לנכון למחות על כך או לדרוש כי תינתן לו הזכות לחקור אותם בטרם יינתן פסק הבוררות. יש בעובדה זו כדי להעיד שבמהלך ניהול הבוררות לא ראה המבקש כל פגם שהוא בפגישות שאותן ערך הבורר עם אותם גורמים ביחידות ובכך שלא ניתנה לו אפשרות לחקור אותם.

רק ביום 24.8.06, חמישה ימים לפני מתן פסק הבוררות, פנה המבקש במכתב לבורר, באמצעות בא כוחו, בו העלה טענות שונות בנוגע לניהול הבוררות, ובהן טענה כי "לא נשמעו עדויות, לא הוגשו עדויות בצורה מסודרת, כתבי בי דין ובכלל". יצויין, כי בהסכם הבוררות, אשר נערך עם תחילת הבוררות ביום 5.1.06, נכתב כי הבורר ייתן את פסק הבוררות תוך תשעים ימים ממועד תחילת הבוררות. אף אם היה ברור למבקש כי הבורר לא יעמוד בלוח זמנים זה, אין כל הסבר להמתנתו עד לסוף חודש אוגוסט טרם יעלה את טענותיו בנוגע לאופן ניהול הבוררות וזאת במיוחד נוכח העובדה שהבורר הוציא טיוטא של פסק הבוררות ביום 15.5.06. יפים לעניין זה דבריה של אוטולנגי , עמ' 1147:

"אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואח"כ "להתעורר" ולטעון לקיומן. הכלל הוא, שאין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר את טענותיו נגד ההתיידנות, או נגד הפסק, בהזדמנות הראשונה".

10.

סבור אני כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא בקשר לכך שהצדדים הסכימו לקיים פגישות עם הבורר בנפרד, בשעה שהמבקש אף היה הראשון לבקש פגישה מסוג זה בישיבת הבוררות הראשונה. במצב דברים זה יש לכבד את רצונם של הצדדים, כפי שעולה מספרה של אוטולנגי, עמ' 609:

"על הבורר להימנע מלהיפגש ביחידות עם צד אחד בלבד. העובדה שלאחר מכן נפגש עם הצד האחר ביחידות, אין בה כדי לרפא את הפגם. במה דברים אמורים? שהדבר לא הוסכם במפורש בין הצדדים. הסכימו בעלי הדין, שהבוררות תתנהל בקיום פגישות נפרדות של הבורר עם כל אחד מהצדדים, הרי גם אם דרך זו אינה נראית נאותה מבחינה משפטית, בית המשפט לא יתערב בכך, על אף אי-הנחת שהוא חש כלפי דרך זו, מתוך מגמה לכבד את רצונם של הצדדים".

הגם שבנסיבות העניין שבפני מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הצדדים הסכימו לאפשר לבורר פגישות בנפרד עם כל אחד מהם, הרי שלדידי מדובר במצב בלתי ראוי, אשר מוטב להימנע ממנו ככל הניתן, על מנת למנוע מקרים כגון דא. אמנם הליך הבוררות נתון, ברובו, לעיצוב על ידי הצדדים בהתאם להסכמות הדיוניות אליהן הם מגיעים. אולם גם הליך "גמיש" שכזה מן הראוי שיותוו לו גבולות ברורים, כאשר אחד מהם הוא הימנעות ממפגש של הבורר עם מי מהצדדים בנפרד, כפי שאף קבוע בסעיף י לתוספת לחוק הבוררות.

11.

סיכומו של דבר, עיון בפסק הדין ובנספחים אשר צורפו לבקשה מעלה, כי מדובר בבוררות אשר נוהלה על פי אומד דעתם של שני הצדדים. קביעותיו של בית המשפט קמא, ובכלל זה קביעתו, לפיה החלטת הבורר להורות למבקש לערוך בדיקת פוליגראף אצל בודק נייטרלי הייתה סבירה, קביעתו לפיה אין צורך להעיד שלושה עדים מטעמו של המבקש וקביעתו לפיה יש לדחות את טענות המבקש אשר מייחסות לבורר משוא פנים הינן קביעות מבוססות וסבירות, ואין אני מוצא עילה להתערבות בהן, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור. כאמור לעיל, אף איני מוצא מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא בסוגיה של הפגישות שקיים הבורר ביחידות עם הצדדים ובסוגיה של פגיעה נטענת בכללי הצדק הטבעי.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.