רע"א 8399-22 רע"א 8399-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.11.2022 (רע"א 41360-10-22, סגנית הנשיא א' כהן). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שנסבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 5.9.2022 (ת"א 31582-11-13, השופט ג' הימן).

2.ברקעה של הבקשה הנוכחית מצויה התדיינות משפטית ממושכת, שאף ניתנו בעניינה בעבר החלטות בבית משפט זה (רע"א 709/18 ביום 27.2.2018; רע"א 1823/18 ביום 5.3.2018). בתמצית יצוין כי הסכסוך בין הצדדים נסב על אופן ביצועו של פירוק שיתוף בנכס בעיר תל אביב-יפו (להלן: הנכס), שמצוי בבעלותם של המבקש ושל שני אנשים נוספים שהלכו לעולמם במהלך ניהול ההליכים, והמשיבים הם יורשיהם (להלן: הבעלים הנוספים). במסגרת התדיינות זו ניתנו בעניינם של הצדדים החלטות שיפוטיות שונות, ובכלל זה הוחלט על מינוי כונס נכסים מטעם בית המשפט (שצורף אף להליך הנוכחי כמשיב 4).

3.בתמצית יצוין כי ביום 22.2.2021 המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה שכוונה לביטול מינויו של כונס הנכסים ולמינויו של אחר תחתיו. זאת, על רקע טענות שהעלה המבקש ביחס להתנהלותו של כונס הנכסים. בקשה זו נדחתה ביום 1.10.2021, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על כך נדחתה אף היא ביום 25.11.2021 (רע"א 56058-11-21, סגנית הנשיא כהן).

4.ביום 7.12.2021 המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה נוספת שנשאה את הכותרת "בקשה דחופה למתן הוראות לכונס לפעול מיידית למכירת מחצית הנכס הרשומה ע"ש המשיבים". בעיקרו של דבר, גם בבקשה זו הלין המבקש על התנהלותו של כונס הנכסים, וטען כי זה משתהה ואינו פועל כנדרש למכירת הנכס בהתאם למתווה שנקבע בהחלטות קודמות. המבקש הוסיף וביקש ליתן לכונס הנכסים הוראות לצורך השלמת התהליך של פירוק השיתוף בהקדם האפשרי.

5.ביום 2.1.2022 הגיש כונס הנכסים תגובה לבקשה זו, ולצדה אף בקשה מטעמו למתן הוראות. כונס הנכסים טען כי התנהלותו של המבקש היא חסרת תום לב ומכוונת לכך שהזכויות בנכס יימכרו לו במחיר נמוך משמעותית מערך השוק שלהן. כונס הנכסים הדגיש עוד כי מוטלת עליו החובה להשיא את ערכו של הנכס שהוא אמון על מכירת הזכויות בו.

6.להשלמת התמונה, יצוין כי הבעלים הנוספים הגישו אף הם תגובה בקשר לכך, וטענו כי יש לדחות את הבקשה האמורה. כמו כן, ומבלי לפרט, יצוין כי המבקש הגיש תגובה לעמדתם של כונס הנכסים ושל הבעלים הנוספים ובה חזר על עיקרי עמדתו. לאחר מכן הוגשו חוות דעת שמאיות, הן מצד כונס הנכסים והן מצד המבקש, שבחנו את הנכס והעריכו את שוויו.

7.בהמשך לכל אלה, בית משפט השלום נתן את ההחלטה הנזכרת בפתח הדברים. בהחלטתו ציין בית משפט השלום, בין היתר, כי מתעוררת השאלה האם ניתן להכריע בבקשות למתן הוראות על סמך החומר שבפניו, או שמא יש להוסיף עליו. על-כן, הורה בית משפט השלום לצדדים להודיע מה עמדתם ביחס לכך, ובכלל זה אם יש צורך, למשל, בחקירה נגדית של המומחים מטעם הצדדים או סיכומן של הטענות מעבר למה שכבר הוגש על-ידם. לאחר מכן, כך נקבע, יוחלט על המשך הטיפול בתיק.

8.ביום 25.10.2022 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען, בתמצית, כי היה על בית משפט השלום לפעול בהתאם למתווה שנקבע בהחלטות קודמות בין הצדדים ביחס לפירוק השיתוף. המבקש טען עוד כי הלכה למעשה, בית משפט השלום "פותח מחדש" טענות שכבר הוכרעו באופן סופי ואינו פועל כנדרש לקידומו של ההליך, המתנהל זה שנים ארוכות, ולהבאתו לכדי סיום. באופן קונקרטי, המבקש עתר, בין היתר, למתן הוראה לכונס הנכסים להעמיד את מחצית הזכויות בנכס, המוחזקות על-ידי הבעלים הנוספים, למכירה לאלתר ללא צורך בפעולות נוספות.

9.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה, בקבעו כי אין לאפשר השגה ערעורית על החלטתו של בית משפט השלום בטרם הוכרעו לגופן הבקשות שהונחו לפתחו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין מדובר בהחלטה שעלולה לגרום למבקש נזק של ממש או להוביל לניהולו של הליך מיותר, כמובנם של הדברים בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עוד צוין כי מדובר בהחלטה דיונית-ניהולית, שערכאת הערעור תתערב בה רק במקרים חריגים ביותר, שהמקרה דנן אינו נכנס לגדרם.

10.בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובגדרה חוזר המבקש על עיקרי טענותיו. המבקש טוען כי החלטתו של בית משפט השלום ניתנה תוך חריגה מסמכות ובניגוד להחלטות חלוטות קודמות בין הצדדים. המבקש מוסיף ומלין על התמשכות התהליך של מכירת הזכויות בנכס על-ידי כונס הנכסים. על רקע זה, נטען בבקשה, בין היתר, כי יש מקום למתן רשות ערעור לנוכח עיוות הדין והנזק הבלתי-הפיך שנגרם למבקש.

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונתתי דעתי לטענותיו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". חרף ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, למעשה טענותיו נושאות אופי "ערעורי" במהותן ונטועות היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן. כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עיוות דין. טענותיו של המבקש נבחנו ונדונו על-ידי הערכאות הקודמות פעם אחר פעם, ולא מצאתי כי נפל בהכרעותיהן פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שלמעשה, החלטתו של בית משפט השלום הורתה על הגשת עמדותיהם של הצדדים באשר להמשך ניהולו של ההליך, ובניגוד לנטען – לא כללה קביעה כלשהי לגופם של דברים.

12.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.