רע"א 847/08 שרל אטדג'י נ. קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) שכר מהמשיבה אולם לתקופה של 5 שנים תמורת 2,500$ לחודש. ביום 13.8.03, יומיים לפני מועד תשלום דמי השכירות על-פי ההסכם בין הצדדים, התקיימה פגישה בין הצדדים בה ביקש המבקש להפחית את דמי השכירות עקב שינוי המצב הכלכלי. מנהל המשיבה סרב לבקשתו וביום הקבוע לתשלום לא שילם המבקש את דמי השכירות. כעבור 4 ימים החליפה המשיבה את מנעולי הנכס ולא אפשרה למבקש להיכנס, וזאת על אף שההסכם בין הצדדים קבע אפשרות של איחור בתשלום ב-7 ימים.

2.

המשיבה הגישה תביעה שטרית לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו למימוש שטר חוב על-סך 80,000 ₪ שנתנו המבקשים ביד המשיבה להבטחת חיוביהם על-פי הסכם השכירות. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ורשות זו ניתנה על ידי בית המשפט (כב' השופט ת' מיכאל). עם זאת, התביעה עצמה התקבלה במלואה. בית המשפט נתן אמון בעדויות לפיהן הודיעו המבקשים כי בהיעדר הפחתת דמי השכירות ל-1,000$ בחודש לא ישלמו את דמי השכירות שהיה עליהם לשלם ביום 15.8.03. לפיכך קבע בית המשפט כי לא היתה צריכה המשיבה להמתין את שבעת הימים הקבועים בהסכם על מנת לבחון האם אכן ישולמו דמי השכירות, וכי ניתן לקבוע כי ההסכם הופר על ידי המבקשים. בית המשפט בחן את הנזק שנגרם למשיבה מהפרת ההסכם וקבע כי מדובר בסכום העולה על הסכום שנתבע בגין השטר. בית המשפט דחה את טענות המבקשים לפיהן השקיעו בנכס סכום כסף נכבד מאחר שלא הציגו קבלות בעניין.

3.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט דחה את הערעור (כב' השופטים א' קובו - ס"נ, מ' רובינשטיין – ס"נ, ע' סלומון-צ'רניאק). בית המשפט קבע כי קביעת בית משפט השלום לפיה המבקשים הפרו את ההסכם היתה מיוסדת על קביעת ממצאים עובדתיים שלא נסתרו. בית המשפט ציין כי מדובר בהפרה צפויה בהתאם לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות ). טענת המבקשים כי המשיבה סיכלה במעשיה את ההסכם נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע כי גם ממוצגי המבקשים עולה שלא היתה להם שום כוונה להמשיך ולהחזיק במושכר. לבסוף קבע בית המשפט כי מדובר בהפרה יסודית אשר הקנתה למשיבה זכות מיידית לבטלו לפי סעיף 7(א) לחוק התרופות. שאר טענות המבקשים, בעניין מתן שטר חוב ללא תמורה ובדבר השבת השקעותיהם של המבקשים במושכר, נדחו אף הן.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית, וכי פסקי הדין של הערכאות דלמטה סותרים פסיקה קודמת של בית משפט זה. המבקשים מעלים מספר סוגיות, ובהן: יישום השלכותיה ותוצאותיה של דוקטרינת ההפרה הצפויה; התעלמות בית המשפט מתוכן הסכם השכירות, מהמועד בו הודיעה המשיבה על הפרת ההסכם ומסיכול ההסכם מצד המשיבה; העובדה כי הסכם השכירות מעולם לא בוטל כדין על ידי המשיבה; תפיסת החזקה במושכר שלא כדין תוך שימוש בכוח; הוכחת נזקה של המשיבה; סוגיית הקיזוז; ועוד.

5.

דין הבקשה להידחות. למרות טענתם של המבקשים כי הבקשה מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית, בהמשך מעלים המבקשים סוגיות הנוגעות לעובדות המקרה הספציפי וליישום ההלכות הקיימות על המקרה הנידון. בכך, כידוע, אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)). הערכאה הדיונית בחנה את הראיות שנשמעו בפניה וקבעה על-פי ממצאי מהימנות כי המבקשים התכוונו להפר את הסכם השכירות בין הצדדים, ואף הודיעו על כוונתם זו. לפיכך קבעו הערכאות דלמטה כי מדובר על הפרה צפויה בהתאם לסעיף 17 לחוק התרופות, ואשר-על-כן לא היתה צריכה המשיבה להמתין ל-7 ימי האיחור שנקבעו בהסכם על מנת לקבל את תרופותיה בשל הפרת החוזה.

בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בהפרה יסודית של החוזה אשר מאפשרת למשיבה לבטלו מיידית בהתאם לסעיף 7(א) לחוק התרופות. איני מוצאת טעם להתערב בקביעותיהן המנומקות והמבוססות של הערכאות דלמטה.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.