רע"א 8479/15סאם בנש נ. יצחק אורן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 30.10.2015 של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 31627-06-15 (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם ), בגדרו התקבל ערעורו של המשיב ונדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת י' מישורי ) בת"א 12492-04-12, ונקבע כי יש לדחות את תביעת המבקשים נגד המשיב בגין עוולת לשון הרע.

רקע

1.המבקשים התגוררו בישוב נאות גולן (להלן: הישוב ) במשך כעשרים שנה, מבלי שהיו חברים באגודה השיתופית של הישוב (להלן: האגודה ). בשנת 2010 ביקשו המבקשים להתקבל כחברים באגודה, לרקע הפשרת קרקעות שהייתה צפויה ברמת הגולן בכלל ובישוב בפרט, במסגרתה צפויות היו להינתן הטבות למתיישבים שיעסקו בחקלאות. סביב הבקשה התחולל מאבק, שבמסגרתו הוביל המשיב, אשר שימש כמזכיר האגודה, קו המתנגד לקבלת המבקשים כחברים באגודה. בתוך כך, בארבעה אירועים נפרדים נכתבו או נאמרו על-ידי המשיב דברים, אשר המבקשים טוענים כי היה בהם להכפיש את שמם ולהוקיעם על-ידי חברי האגודה, כך שנאלצו לעזוב את הישוב לאחר שלא נתקבלו כחברים בה בעצמם. להלן יפורטו הדברים האמורים והרקע להם.

2.לאחר שהמבקשים הגישו את מועמדותם לחברות באגודה, קיבלו הודעה בדבר דחיית בקשתם. בהמשך לכך, ביקשו המבקשים כי בקשתם תועלה להצבעה של כלל החברים, וזומנה אסיפה לדון בנושא. ביום 31.10.2010 תלה המשיב על לוח המודעות בישוב הודעה לחברים על אודות הנושאים שיעלו לדיון באסיפה, ובה נכתב:

"ניסיונות השתלטות על נכסי אגודה – משפ' בנש ואחרים – דיון וקביעת מדיניות" (להלן: הפרסום הראשון ).

ביום 6.1.2011 פרסם המשיב מכתב לחברי האגודה, בו תוארה פעילותם של המבקשים בניסיונם להתקבל כחברי אגודה. בין היתר נכתב שם:

"הריני להעביר לחברים שמהלך ההחתמה המתבצע כרגע ע"י משפחת בנש איננו בר תוקף וחסר משמעות, אלא שיכולות להיות לו משמעויות חוקיות משפטיות" (להלן: הפרסום השני ).

ביום 15.5.2011 התקיימה אסיפת חברים נוספת שבה עלה עניינם של המבקשים. לטענתם, נשמע המשיב אומר בה את הדברים הבאים:

"אני רוצה להגיד כי מה שעושה משפחת בנש הוא ניסיון גניבה של קרקעות, ואתם יכולים להגיד למשפחת בנש שאני אמרתי את זה" (להלן: הפרסום השלישי ).

יום לאחר מכן, פורסם מכתב מאת ועד האגודה שעליו חתום המשיב, ובו נכתב:

"האסיפה מורידה מסדר היום את בקשתם של משפחת בנש לקבלתם לחברות באגודה. החלטה זו התקבלה פה אחד על כל משתתפי האגודה" (להלן: הפרסום הרביעי ).

3.בהמשך לאמור לעיל, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיב על סך 300,000 ש"ח, בה ייחסו למשיב פגיעה בשמם הטוב, באופן שמקים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ועוולות נוספות על-פי פקודת הנזיקין, כגון שקר מפגיע ורשלנות. בתביעה נטען, כי הפרסומים הראשון והשלישי קובעים באופן כוזב שהמבקשים מנסים להשתלט על נכסי האגודה, תוך ניסיון להסית את חברי האגודה נגדם ולהכשיל את מועמדותם; הפרסום השני נועד להטיל אימה על חברי האגודה מפני תסבוכת משפטית; והפרסום הרביעי שקרי, שכן ההחלטה בעניינם של המבקשים לא התקבלה פה אחד (מתוך 38 משתתפים באסיפה, 35 איש הצביעו נגד המבקשים והשלושה הנותרים נמנעו). המשיב התגונן בטענה שפעל כפי שנדרש ממנו לעשות כחבר אגודה וכמזכיר, והביא את דעתו מבלי להכפיש את שם המבקשים.

4.בית משפט השלום קיבל את תביעתם של המבקשים ביחס לפרסומים הראשון, השלישי והרביעי ודחה אותה ביחס לפרסום השני (לגבי הפרסום השלישי נקבע כי לא הוכח שהמשיב אמר את הדברים כפי שצוטט, אך הוכח כי אמר שהמבקשים מנסים להשתלט על אדמות הישוב, באופן שיוצר לשון הרע). המשיב חויב בפיצויים בסך של 30,000 ש"ח.

5.על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו ערעורים מטעם הצדדים. בערעורם, טענו המבקשים כלפי מיעוט הפיצויים שנפסקו לזכותם, וכן על דחיית טענתם ביחס לפרסום השני. בערעורו של המשיב, נטען נגד הקביעה ביחס לשלושת הפרסומים הנותרים, וחיובו בפיצויים בגינם. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים וקיבל את ערעורו של המשיב, בפוסקו כי אף אחד מהפרסומים אינו מכפיש את שמם של המבקשים, אלא שהם מהווים לכל היותר הבעת דעה לגיטימית מצד המשיב, כחלק מהתנגדותו לניסיון המבקשים להתקבל כחברי אגודה. לעניין הפרסומים הראשון והשלישי, בהם כלולה אמירה המייחסת למבקשים ניסיון להשתלט על נכסי האגודה, מצא בית המשפט המחוזי כי הכוונה היא לאפשרות של ייחוס חלק מהזכויות הקולקטיביות למבקשים, היה ויתקבלו כחברים באגודה. לפיכך, האמירות הנ"ל הן בגדר הבעת התנגדות למצב של הקניית זכויות בנכסי הישוב למבקשים. לפיכך, המשיב אינו אחראי בלשון הרע או בכל עוולה אחרת מבין אלה שביקשו המבקשים לייחס לו.

הבקשה דנא

6.בבקשה שלפניי שבים המבקשים וטוענים כי ארבעת הפרסומים פגעו קשות בשמם הטוב, וסיכלו את ההליך הדמוקרטי סביב ההחלטה האם לקבלם כחברי אגודה. כנטען, ניתן ללמוד מחוסר התמיכה אשר היה מנת חלקם של המשיבים על הצלחת הפרסומים, לאחר שבשלב קודם זכו לתמיכה מסוימת עת שביקשו להעלות את מועמדותם להצבעה. לטענת המבקשים, הפגיעה הקשה שתיגרם להם בהיעדר סעד מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. מעבר לכך, נטען כי הותרת פסק הדין של בית משפט קמא על כנו תנחה את בתי משפט השלום להכיר בהגנה חדשה מפני אחריות בלשון הרע, שאינה מופיעה בספר החוקים, וגם מסיבה זו יש להתערב בו.

דיון והכרעה

7.לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלי להורות על הגשת תשובה. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין קיצוני ( רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982)) . במקרה זה, וחרף ניסיונם של המבקשים לטעון אחרת, לא מצאתי כי הסוגיה שמעלה הבקשה היא בעלת חשיבות רחבה יותר מעניינם של הצדדים לתיק. כמו כן, איני סבור כי אי-התערבות מצד בית משפט זה תגרור עיוות דין המצריך קבלת הבקשה. משאף לא אחד משני התנאים האמורים מתקיים, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי .

כידוע, אף העובדה שבית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אינה מצדיקה חריגה מההלכה האמורה.

8.כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש לראות את הדברים האמורים בפרסומים כעמדה המייצגת את התנגדותו של המשיב לניסיונם של המבקשים להתקבל כחברי אגודה, וככאלה לא נראה כי יש בהם לחצות את גבולות הסביר (זאת, מבלי לקבוע כי בהקשר אחר היה דווקא לראות בהם לשון הרע). גם אם ניתן היה לפסוק אחרת, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור, שכן נראה שבכל מקרה אין מדובר בטעות גלויה על פניה, אלא בקביעה שעניינה האופן בו ראוי להבין ולפרש את דברי המשיב. בכגון-דא אין מקום לקיום דיון ב"גלגול שלישי", שכן זו קביעה הנטועה כל-כולה בדל"ת אמותיו של המקרה הנדון. עוד אציין, לשם הבהרה, כי במסגרת הכרעתו של בית משפט קמא לא נעשה כל שימוש בהגנות המנויות בחוק (ואף לא בהגנה אחרת) כדי לפטור את המשיב מאחריות בגין לשון הרע – משנמצא כי המשיב מלכתחילה

לא הוציא דיבתם של המבקשים, לא היה צורך לבחון שאלת קיומה של הגנה, כך שגם טענה זו שהושמעה מפי המבקשים אין בה להועיל.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.