פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
850/20
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - משרד הבטחון (אגף
השיקום) קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בע"ו 39405-07-19 שניתן על ידי כבוד
השופטת ע' ורבנר
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשת רשות הערעור שלפני מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 39405-07-19; השופטת ע' ורבנר ), אשר דחה את ערעור המבקש על ההחלטה שקיבלה בעניינו הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן:
הוועדה ). המבקש מלין על דרגות הנכות המשתנות שקבעה לו הוועדה, וטוען כי בהתאם להסדר הספציפי שבפרט 1(3) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969, ראוי היה לקבוע לו "בין 50%-100% נכות לצמיתות" .
2.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. כפי שנקבע זה מכבר, "בפרט 1(3)(א) מדובר על מצב של רמיסיה בו הנכה מסוגל לעבוד במשרה חלקית בלבד" – והוא אינו מתאים לאדם שאמנם חלה ב"למפומה ממאירה", אך כושר עבודתו כלל לא נפגע (רע"א 5602/06 ארבל נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (20.9.2006)). שעה שהוועדה הגיעה למסקנה כי המבקש לא הוכיח קשר סיבתי בין מחלתו ובין העדר כושר לעבודה – ועל קביעה רפואית זו כלל לא ניתן לערער – הרי שבתקופות הרלוונטיות הוא אינו בא עוד בגדרי פרט 1(3) לתוספת. מכאן, שלא נפל כל פגם בקביעת דרגת נכותו, ביחס לאותן תקופות, על פי פרט 21 לתוספת, העוסק ב"גידולים שפירים ומחלות ממאירות". לא למותר לציין כי הבקשה מעוררת קושי גם במישור הדיוני, שכן ההכרעה העקרונית לפיה תחולת פרט 1(3) לתוספת תלויה במצב כשירותו של המבקש התקבלה בפסקי הדין הקודמים בעניינו (ע"ו 15738-08-17, מיום 5.11.2017, וע"ו 35431-05-18, מיום 6.9.2018) – שלא הוגשו לגביהם בקשות רשות ערעור, והפכו חלוטים.
3.
אשר על כן, ותוך ציון האמור בפסקה 16 לפסק הדין באשר לצעדים הנוספים שבידי המבקש לנקוט, בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' באדר התש"ף (16.3.2020).
ש ו פ ט