רע"א 5602/06 מישאל ארבל נ. קצין התגמולים

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1043/06 (השופטת ש' דותן) מיום 5.6.06, שלפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה (להלן: "הוועדה"), מיום 11.10.05.

2.המבקש, יליד 1953, לקה במחלת סרטן הלימפומה כתוצאה משירותו הצבאי בשייטת והוכר כנכה צה"ל. וועדות רפואיות קבעו את נכותו בשיעור של 15% לפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל – 1969 (להלן: "התקנות"). ערעורו לבית המשפט המחוזי התקבל במובן זה שנקבע כי השימוש שעשו הוועדות בפרט 21(ב)(3) לתקנות סותר את הוראתו המפורשת של מתקין התקנות אשר קבע כי אינו חל על גידולי עור, לעומת פרט 1(3) הדן בלימפופה ממאירה מבלי להחריג גידולי עור. לפיכך, הוחזר הדיון לוועדה (להלן: "הערעור הקודם"). הוועדה דנה בעניינו של המבקש ולאחר ששבה ובדקה אותו, עיינה בחומר הרפואי שהוצג לה, הגיעה למסקנה כי מצבו אינו מתאים לסיווג על פי פרט 1(3). לפיכך החליטה לסווג את הפגימה על פי פרט 84(א) לתקנות, המתייחס לגידולי עור מסוג מלנומה, שהנכות בצדה 20% ב-3 השנים הראשונות שלאחר הכריתה. באשר לצלקת, קבעה הוועדה נכות בשיעור של 1% בלבד בהתבסס על פרט 75(א)(2) לתקנות. על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי ובו טען כי היה על הוועדה לקבוע את נכותו בשיעור של 100% או 50% על פי הוראות פרט 1(3), בהתאם להוראת בית המשפט בערעור הקודם.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי בפסק הדין הקודם קבע כי הפרט המתאים לבחינת שיעור הנכות של המבקש הינו פרט 1(3) ולשון התקנות אינה מאפשרת יישומו של פרט 21, אולם לא קבע כל קביעה לעניין שיעור הנכות או לגבי התאמת מצבו של המבקש לדרישות פרט 1(3) לתקנות. הוועדה התרשמה כי מצבו הכללי של המבקש, הוא מצב כללי מצוין, כי הוא עובד במשרה מלאה ולאור החומר שקיבלה מבית החולים קבעה כי הבריא מהמחלה. לפיכך, קבעה כי מצבו אינו מתאים לסיווג לפי פרט 1(3) לתקנות, וסיווגה את מצבו על פי פרט אחר המותאם למצבו. בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המחייבת התערבות. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.המבקש טוען כי נגרם לו עוול: למרות שערעורו הקודם התקבל, חזרה הוועדה על אותה טעות בכך שקבעה כי פרט 1(3)(א) לתקנות עוסק בלימפומה של הבלוטות ולא של העור, ובחרה בפרט אחר לתקנות המתייחס למלנומה ממאירה. המבקש טוען כי בית המשפט הורה בערעורו הקודם לוועדה לקבוע את שיעור הנכות של המבקש לפי פרט 1(3)(א) לתקנות וכך היה עליה לעשות. המבקש מבהיר כי סגר את העסק שהיה בבעלותו כתוצאה ממצבו הפיסי וכי הוא עובד במשרה חלקית בניהול בית דירות המהווה עסק משפחתי.

5.עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי טענות המבקש אינן מקימות שאלה משפטית, וודאי לא כזו בעלת חשיבות כללית המצדיקה בירור נוסף ב"גלגול שלישי" (רע"א 6061/05 אלמוג ברק נ' קצין תגמולים משרד הביטחון ואח' (לא פורסם)). מעבר לצורך אציין כי בניגוד לטענת המבקש, בית המשפט לא קבע בפסק דינו בערעור הקודם כי יש לקבוע את נכותו של המבקש לפי פרט 1(3) לתקנות, אלא שמדובר בפרט המתאים לבחינת שיעור נכותו. ואכן, הוועדה שבה ובחנה את התאמת מצבו של המבקש לתנאי פרט 1(3) בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי, ומצאה כי מצבו אינו מתאים לסיווג זה שכן קבעה, על יסוד הראיות שהוצגו בפניה, כי המבקש מסוגל לעבוד במשרה מלאה ואילו בפרט 1(3)(א) מדובר על מצב של רמיסיה בו הנכה מסוגל לעבוד בעבודה חלקית בלבד. בנסיבות אלה חיפשה הוועדה פרט אחר בתקנות המותאם למצבו של המבקש, בהעדר סעיף ליקוי המגדיר במפורש את מצבו. בכך פעלה בהתאם לתקנות החלות עליה. מדובר בקביעה שבבסיסה מצבו הרפואי של המבקש. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטה.

לפיכך הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.