פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8522/18
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
פרידמן שמואל דוד
נ ג ד
המשיבים:
1. חיים וייס (בכינוס נכסים)
2. עדו עינת, עו"ד
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.11.2018 בפש"ר 50714-10-13 שניתנה
על ידי כב' השופט דניאל טפרברג
בשם המבקש:
עו"ד צמח גרין
בשם המשיב 1:
עו"ד דורון לנגה
בשם המשיב 2:
עו"ד אבנר כהן; עו"ד עדו
עינת
בשם המשיב 3:
עו"ד מיכל דלומי
פסק-דין
לפניי בקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט
דניאל טפרברג
) בפש"ר 50714-10-13 מיום 26.11.2018 בגדרה דחה בית המשפט קמא בקשה
לעיון חוזר בהחלטתו לפסוק שכר טרחה לנאמן (המשיב 2) בגין מכר דירה שהתגלה לאחר מכן
כי אינה חלק ממסת הנכסים של החייב (המשיב 1).
רקע והשתלשלות העניינים
1.
בשנת 1997 נתן המבקש למשיב 1, מר חיים וייס (להלן:
"החייב"
), הלוואה בסך 750,000 ש"ח לצורך מימון
ניתוח השתלת כליה. על מנת להבטיח את פירעון ההלוואה נרשמה לטובת המבקש משכנתא על
דירת החייב המצויה ברחוב הפלמ"ח 49 בירושלים, והידועה כגוש 30007 חלקה 31
תת-חלקה 14 (להלן:
"הדירה"
).
2.
משהחייב לא עמד בפירעון ההלוואה, פתח המבקש בהליך הוצאה לפועל למימוש
המשכנתא על הדירה (תיק הוצל"פ מס' 01-09773-13-9. להלן:
"הליך
ההוצאה לפועל"
). במסגרת הליך זה, הגיעו הצדדים
להסכמות לפיהן בא-כוח המבקש, עו"ד אלקנה בישיץ ז"ל, ימונה ככונס נכסים
והוא יפעל למכירת הנכס לצורך פירעון החוב (להלן:
"כונס הנכסים"
).
3.
בין לבין, ביום 23.10.2013 הגישה עמותת רמת איתרי (להלן:
"העמותה"
) בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזה על פשיטת רגל
בעניינו של החייב, וזאת בעקבות פסק דין חלוט שניתן על ידי בית משפט זה (ע"א
7307/11), במסגרתו נקבע כי על החייב לשלם לעמותה סכום של כ-2 מיליון דולרים בתוספת
ריבית והצמדה (בשערוך קרן החוב מדובר בסכום של למעלה מ-22 מיליון ש"ח) (להלן:
"הליך
פשיטת הרגל"
). ביום 18.12.2013 ניתן צו איסור
דיספוזיציה על הדירה, במסגרתו עוכב הליך ההוצאה לפועל. בהמשך לכך, ביום 5.1.2014
הוכרז החייב כפושט רגל, ניתן צו כינוס נגדו, והמשיב 2, עו"ד עדו עינת, מונה
כמנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן:
"הנאמן"
).
4.
ביום 22.1.2015 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן הליך המכר יושלם במסגרת הליך
ההוצאה לפועל, בכפוף להפקדת מלוא התמורה שתתקבל בקופת פשיטת הרגל, וכן בכפוף
להגבלת שכר הטרחה של כונס הנכסים לסכום שלא יעלה על 60,000 ש"ח. ביום
2.2.2015 אישר בית המשפט קמא הסכמות אלה. הליכי המימוש הושלמו והדירה נמכרה בתמורה
כוללת של 1,210,000 ש"ח.
5.
ואולם, ביום 27.11.2017 הודיע הנאמן כי במסגרת בדיקה שערך מול רשות מקרקעי
ישראל ומול רשות המסים עלה כי הדירה נרשמה על שמו של החייב כנאמן בלבד לטובת צד
שלישי, הרב מרדכי אליפנט ז"ל (להלן:
"הרב אליפנט ז"ל"
), וכי לחייב אין, ולא היו, זכויות קנייניות בה.
לפיכך, ביקש הנאמן לקבוע כי אין מדובר בנכס של החייב, וכי יש לגרוע נכס זה, על
תמורתו, מקופת פשיטת הרגל.
6.
בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 9.4.2018 קבע בית המשפט כי הדירה
איננה של החייב, ומכאן שהנכס אינו מהווה חלק ממסת הנכסים של החייב. לצד זאת, נקבע
כי הכספים שהתקבלו ממכר הדירה יועברו לידי המבקש עד לגובה סכום המשכנתא הרשומה
לטובתו, אלא אם תגיש העמותה, בתוך 70 יום, הליך מתאים למימוש זכויותיה הנטענות בכל
הקשור לדירה, ובמסגרתו תינתן החלטה
אחרת המונעת את העברת הכספים לידי המבקש. עוד נקבע כי מאחר שהנאמן היה שותף להליך מכירת הדירה ביחד עם כונס הנכסים, הרי שהוא זכאי לקבל שכר טרחה בגין פעולותיו, וזאת מתוך הכספים שהתקבלו בגין מכירת הדירה. כן נקבע כי גובה שכר הטרחה ייקבע בתיאום מול כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר" ) ובכפוף לאישור בית המשפט.
7.
ביום 7.11.2018 הגישו הנאמן והכנ"ר בקשה לאישור שכר טרחה לנאמן בסך של 84,223 ש"ח (בתוספת מע"מ) וכן הוצאות בסך כולל של 1,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). חישוב שכר הטרחה בוצע באופן הבא: תשלום שכר מימוש בסך של 103,017 ש"ח (בתוספת מע"מ) וכן תוספת תשלום בגין מאמץ מיוחד בשיעור של 40%, היינו סכום כולל של 144,223 ש"ח (בתוספת מע"מ). מסכום זה הופחת שכר טרחה בסך 60,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) ששולם לכונס הנכסים. בית המשפט קמא אישר את המבוקש.
8.
ביום 8.11.2018 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט קמא, וזאת בטענה כי פסיקת שכר טרחה לנאמן מתוך התמורה שנתקבלה בגין מכירת הדירה ניתנה בחוסר סמכות של בית המשפט קמא, מאחר שהדירה איננה חלק ממסת פשיטת הרגל של החייב.
9.
להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 3.7.2018 הגישה העמותה המרצת פתיחה (הפ"ב 7728-07-18) במסגרתה ביקשה שני סעדים: הצהרה כי המשכנתא שנרשמה לטובת המבקש בטלה; אישור פסק בורר מיום 7.11.2001 ובהתאם לו להורות כי הנאמן יחתום על ייפוי כוח לטובת עו"ד רפאל שטוב (ששימש בא-כוחו של הרב אליפנט ז"ל) לצורך עשיית שימוש בכספי תמורת המכר בהתאם להנחיות הרב אליפנט ז"ל.
עוד יוער, כי כספי המימוש נמצאים כעת בחשבון נאמנות של כונס הנכסים הרשמי עד להכרעה בהליך המרצת הפתיחה.
החלטת בית המשפט קמא
10.
ביום 26.11.2018, לאחר שנתקבלו תגובות הצדדים לבקשה לעיון חוזר, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. ראשית , נקבע כי ההחלטה המורה על פסיקת שכר טרחה התקבלה ביום 9.4.2018 ועליה לא הוגש כל ערעור; שנית , נקבע כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר, וכל טיעוניו של המבקש אינם אלא נגד ההחלטה גופה שהתקבלה ביום 9.4.2018.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
תמצית בקשת רשות הערעור
11.
בבקשת רשות הערעור המבקש שב וטוען כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה בחוסר סמכות. לשיטתו, מעת שנקבע כי הנכס אינו חלק מקופת פשיטת הרגל, הרי שבית המשפט של פשיטת רגל נעדר סמכות לדון בעניינים הקשורים בו במסגרת הליך פשיטת הרגל, ואין הוא יכול לתת לנאמן שכר מתוך כספים השייכים לצד שלישי שאינו צד להליך פשיטת הרגל. בנוסף, טוען המבקש כי החלטת בית המשפט נוגדת את כללי הצדק הטבעי, משלא ניתנה לו הזדמנות להגיב להסכמה שהושגה בין הנאמן לכנ"ר בעניין גובה שכר הטרחה, בעוד הוא טוען לבעלות באותם כספים, וכי מכל מקום מדובר בשכר מופרז ללא כל נימוק להצדקתו.
12.
ביום 24.12.2018 ביקשתי את התייחסות הצדדים לשניים: עצם פסיקת שכר הטרחה לנאמן; וגובה שכר הטרחה שנפסק.
13.
הנאמן בתגובתו טוען כי יש לסלק את בקשת רשות הערעור על הסף, מן הטעם שהיא למעשה מערערת על החלטת בית המשפט קמא מיום 9.4.2018, אשר עליה לא הוגש כל ערעור במועד, אלא רק עתה בחלוף שישה חודשים וזאת ללא כל הסבר לאיחור הניכר. אף לגופם של דברים סבור הנאמן כי דין הבקשה להידחות. לשיטתו, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, ובדין הוא אישר את שכר טרחתו. הנאמן סקר בתגובתו את היקף הפעולות המשמעותי שביצע במסגרת הליך המימוש והדגיש כי בית המשפט היה ער ושותף לאלה, וחלק ניכר מהן נעשו בשיתוף כונס הנכסים (שמונה כאמור מטעם המבקש) ובהסכמתו. לפיכך, הוא סבור כי גובה שכר הטרחה שנפסק הוא ראוי והוגן.
14.
אשר לעצם הסמכות לפסוק שכר טרחה לנאמן, הכנ"ר טוען כי ככל בעל תפקיד שהתמנה על ידי בית המשפט לצורך מימוש נכס וביצע עבודתו הוא זכאי לשכר. לשיטתו, פעולותיו של הנאמן בוצעו לפני שהנכס הוצא מקופת פשיטת הרגל, ועל כן אין בהוצאת הנכס כדי לאיין את זכות הנאמן לשכר טרחה בגין פעולותיו. אשר לגובה שכר הטרחה, טוען הכנ"ר כי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (להלן: "תקנות החברות" ) אינן חלות בענייננו, משהוצא הנכס מקופת פשיטת הרגל. ואולם, לגישתו, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 9.4.2018 נקבע מנגנון חלופי לקביעת שכר הטרחה, לפיו גובה שכר הטרחה ייקבע בהסכמה בין הנאמן לכנ"ר ובכפוף לאישור בית המשפט – ועל מנגנון זה לא הוגש כל ערעור על ידי מי מהצדדים. יחד עם זאת, סבור הכנ"ר כי המנגנון שנקבע הוא בעייתי משום שאינו לוקח בחשבון צדדים רלוונטיים למחלוקת, ואשר עשויים להיפגע מההחלטה, ובפרט המבקש והעמותה הטוענים לבעלות בכספים. עוד סבור הכנ"ר כי מאחר שכל פעולות המימוש בוצעו במסגרת הליך פשיטת הרגל, ובית המשפט של פשיטת רגל הוא שליווה את ההליך, ובין השאר אישר את שכר הטרחה של כונס הנכסים, הרי שהערכאה הרלוונטית לקביעת שכר טרחתו של הנאמן היא בית המשפט קמא. לפיכך, טוען הכנ"ר כי יש להחזיר את המחלוקת בעניין שכר הטרחה לפתחו של בית המשפט קמא, לאחר שתונחנה לפניו עמדות כלל הצדדים הרלוונטיים למחלוקת.
15.
המבקש בתשובתו לתגובות טוען כי יש לדחות את טענת הנאמן לפיה לא הוגש כל ערעור על ההחלטה מיום 9.4.2018. לשיטתו, בהחלטה זו לא נקבע כל חיוב אופרטיבי, אלא רק מתווה לקביעת שכר הטרחה, אם בכלל. על כן, המתין המבקש עד להחלטה אופרטיבית עליה יוכל לערער, ככל שיידרש. כן טוען המבקש כי יש לדחות את טענת הנאמן לפיה הליך המימוש בוצע בהסכמה ומשכך הוא זכאי לשכר טרחה. זאת הואיל וההסכמה נתקבלה בטרם נודע כי הנכס אינו של החייב, ומכל מקום מעולם לא הייתה כל הסכמה בדבר שכר טרחה לנאמן. לבסוף, טוען המבקש כי יש לדחות את טענת הנאמן לפיה השכר שנפסק הוא מידתי בהתחשב בהיקף עבודתו, וזאת הן משום שחלק מהפעולות שבוצעו הן נגד המבקש עצמו (ואין מקום ששכרו עבור פעולות אלה ייגזר מכספי המבקש) והן משום שבסופו של דבר מדובר בהליכי סרק משהתברר כי הנכס אינו בבעלות החייב.
16.
להשלמת התמונה יצוין, כי החייב בתגובתו טען כי אינו צד ישיר למחלוקת, וכי לגופו של עניין מסתפק הוא בתגובה קצרה לפיה "הוא מצטרף לטעמי המבקש בבקשתו כאן" .
דיון והכרעה
17.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל, במובן זה שההחלטות בעניין שכר טרחת הנאמן יבוטלו, והתיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיאפשר לכל הצדדים המעורבים, ובכלל זה למבקש, לעמותה וליורשיו של הרב אלפינט ז"ל, להביע עמדתם ביחס לבקשה לפסיקת שכר טרחה לטובת הנאמן.
18.
הנאמן מונה על ידי בית משפט של פשיטת רגל, וממילא עומדת לבית המשפט של פשיטת רגל הסמכות לפסוק לו שכר בגין פעולות שביצע במסגרת הליכי פשיטת הרגל ודוק, מכירת הנכס, גם אם בטעות יסודה, בוצעה במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ובכך די על מנת להקנות לבית המשפט של פשיטת רגל הן את הסמכות להקנות לקונה את הבעלות הנקייה בממכר מכוח סעיף 34א. לחוק המכר, תשכ"ח-1968, והן את הסמכות לפסוק שכר הולם לנאמן שמונה כבעל תפקיד על ידו.
19.
ואולם, הקביעה כי לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות לפסוק את שכרו של הנאמן איננה מסיימת את הבירור שיש לערוך. בעקבות קביעה זו מתעוררות שתי שאלות המשך: ראשית , מיהו הגורם שצריך לשאת בתשלום שכרו של הנאמן, דהיינו האם שכרו צריך שישולם מתמורת המכירה, מקופת פשיטת הרגל, או חלק מכאן וחלק מכאן. לעניין זה עשויה להיות רלוונטיות לשאלה מי, אם בכלל, הפיק תועלת מפעולת המכירה; שנית ,
מהו השכר שראוי לפסוק לנאמן, בשים לב לכך שהמכירה הוא של נכס שאינו חלק מנכסי פושט הרגל. לעניין זה יש חשיבות כמובן לנסיבות המקרה, ובכללן לשאלה האם הנאמן ידע או צריך היה לדעת על כך שהנכס מוחזק בנאמנות בידי פושט הרגל עובר לביצוע המכירה.
20.
ודוק, בית המשפט של פשיטת רגל מוסמך כאמור להכריע בשאלות המשך אלה, ואולם בטרם יעשה כן עליו לשמוע את כל הצדדים שיש להם עניין בהחלטה, דהיינו הן הנאמן והכנ"ר, הן החייב, והן בעלי הזכויות בנכס. בית המשפט קמא לא עשה כן, אלא קבע את שכר הנאמן על פי סיכום בין הנאמן לבין הכנ"ר, ותוך הוראה על תשלומו, כעניין ברור מאליו, מתוך תמורת המכירה.
21.
על כן סברתי כי יש לקבל את עמדת הכנ"ר, להורות על ביטול החלטות בית המשפט קמא בעניין שכר טרחת הנאמן, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט של פשיטת רגל על מנת שיכריע בשאלות האמורות – דהיינו, זהות הגורם שיישא בשכר הנאמן וגובה שכר הטרחה שיש לפסוק לנאמן בנסיבות המקרה – והכול, לאחר שיאפשר לכל הצדדים הרלוונטיים (ובכללם החייב, העמותה, יורשי הרב אלפינט ז"ל, הנאמן והכנ"ר) להשמיע טענותיהם.
22.
סוף דבר – הערעור מתקבל, והתיק יוחזר לבית המשפט של פשיטת רגל על מנת שיפעל בהתאם למתווה שפורט לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ט"ז בשבט התשע"ט (22.1.2019).
ש ו פ ט