רע"א 7239/21 א.כ.א הולדינגס לימיטד נ. עו"ד אורן הראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי ) מיום 4.10.2021 בפש"ר 21774-04-14, ובגדרה נפסק שכר טרחה לנאמן בסך 63,000 ש"ח.

1.

בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים מורכבים מזה שנים, ובהחלטה זו ייסקרו רק העובדות הצריכות לעניין. המבקשות – א.כ.א הולדינגס לימיטד (אכא) ופורקס אסטייטס למיטד (פורקס) – הן שתי חברות זרות, שבבעלותן נכס הידוע כגוש 81, חלקה 30091, בירושלים (להלן: הנכס ). בשנת 2015 ביקשו המבקשות להתקשר בהסכם שכירות הנכס מול עיריית ירושלים, ואולם, באותה העת, העלה חיים ביאלוסטוצקי – חייב בפשיטת רגל (להלן: החייב ), טענות לפיהן הוא בעל מניות במבקשות (וכפועל יוצא מחזיק בזכויות בנכס). על רקע זה, פנה החייב לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה כי יורה לנאמן על נכסיו – עו"ד אורן הראל (להלן: הנאמן ) לתפוס חזקה, שליטה וניהול על המבקשות ועל הנכס שבבעלותן, וזאת עד להכרעה במחלוקת הנוגעת לבעלות החייב במניות המבקשות. ביום 19.7.2015 קבע בית המשפט קמא כי עד להכרעה במחלוקת בשאלת הבעלות במבקשות (וכפועל יוצא, בנכס), יופקדו דמי השכירות שיתקבלו מהשכרת הנכס בנאמנות בידיו של הנאמן. בתוך כך, הורה בית המשפט לנאמן לפתוח חשבון נאמנות, לפקח על הפקדת הכספים, לבצע תשלומים הכרחיים לרשויות המס (חובות עבר ותשלומים שוטפים – מע"מ ומס הכנסה) ולספקי שירותים, וכן לבצע בדיקות בנוגע לתשלומי המיסים הדרושים ולקנסות שהוטלו (להלן: ההסדר הדיוני ). ביום 3.9.2015 נכרת הסכם שכירות כאמור.

2.

כעבור מספר שנים, ביום 2.4.2020, פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתביעה אזרחית, שהחייב היה צד לה באמצעות המנהל המיוחד, כי מניות המבקשות אינן בבעלות החייב (ת"א 8090-02-16. להלן: פסק הדין בתביעת הבעלות ). להשלמת התמונה יוער, כי על פסק הדין בתביעת הבעלות הוגשו ערעורים לבית משפט זה, אשר טרם הוכרעו (ע"א 4171/20 וע"א 4185/20. יצוין כי ע"א 4185/20 הוגש על ידי החייב בעצמו, על פי אישור שניתן לו בהחלטתי מיום 17.1.2021 ברע"א 7154/20).

3.

על רקע פסק הדין בתביעת הבעלות, הגיש הנאמן ביום 19.4.2021 בקשה לבית המשפט של חדלות פירעון לפסוק לו שכר טרחה בגובה 237,556.65 ש"ח בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים, מפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות השכר ), בגין ניהול שוטף של דמי השכירות בקשר לנכס במשך כארבע שנים – ממועד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.7.2015 ועד למועד ההכרעה בשאלת הבעלות (להלן: הבקשה הראשונה לשכר טרחה ). המבקשות, בתגובתן, התנגדו לבקשה. לטענתן, היה זה מנהלן של המבקשות – מר ילינביץ' (להלן: ילינביץ' ), שניהל את הנכס במשך השנים (ולא הנאמן). מעבר לכך, הבהירו המבקשות כי לעמדתן, עניינה של תקנה 7(א) לתקנות השכר בכספים המגיעים מניהול נכסי החייב , ואילו בענייננו הוכרע בפסק הדין בתביעת הבעלות כי הנכס איננו מנכסי החייב. הנאמן, בתגובתו, אישר את טענת המבקשות על פיה דמי השכירות טופלו בעיקר על ידי ילינביץ', ואולם טען כי גם הוא היה פעיל בניהולו, כך שראוי לפסוק לזכותו שכר טרחה בשיעור מסוים.

4.

הצדדים ניסו להגיע להסדר פשרה, אך לא באו לכדי הסכמה. ביום 29.12.2020, הגיש הנאמן בקשה לתקן את בקשתו הראשונה לשכר טרחה, כך שיצרף אליה פירוט של שעות העבודה שהושקעו על ידו, וכן יעלה במסגרתה עילות חלופיות מכוחן זכאי הוא לתשלום שכר טרחה. המבקשות התנגדו לבקשת הנאמן, בטענה כי מדובר בשינוי מהותי של בקשתו הראשונה לשכר טרחה, וכי מכל מקום – אין הנאמן זכאי לשכר טרחה בגין ניהול דמי השכירות מהנכס, שכן היה זה ילינביץ' שניהל את הנכס במהלך השנים. ביום 3.3.2021 נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן לתיקון הבקשה לשכר טרחה, בקבעו כי " לא מצאתי מקום לקבל את עמדת המשיבים לפיה הנאמן אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין שכר טירחה ועל כן לא מצאתי מקום למנוע ממנו לעתור בבקשה מתוקנת וסדורה ". להשלמת התמונה, יוער כי המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וזו נדחתה בהחלטתי מיום 6.5.2021 (רע"א 3140/21).

5.

בהתאם, ביום 22.3.2021 הגיש הנאמן בקשה מתוקנת כאמור לפסיקת שכר טרחה. בבקשתו, עמד הנאמן על כך שעמל 126 שעות בניהול הנכס. זאת ועוד, הנאמן שב על טענתו לפיה הוא זכאי לשכר טרחה מכוח תקנה 7(א) לתקנות השכר, ואולם, לחלופין, טען כי הוא זכאי לשכר הטרחה הן מכוח סעיף 8(א) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות ), המסמיך את בית המשפט לפסוק לנאמן שכר כאשר מילוי תפקידו "היה מעיסוקיו" של בעל התפקיד; הן מכוח סעיף 46 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), שכן השקיע שעות עבודה רבות בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 19.7.2015; והן מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ), באשר עבודת הנאמן בוצעה בהסכמת ובידיעת המבקשות (להלן: הבקשה המתוקנת לשכר טרחה ).

6.

בתגובתן, שבו המבקשות על טענותיהן לפיהן אין בענייננו תחולה לתקנות השכר, שכן פעולותיו של הנאמן בוצעו ביחס לנכס שאינו שייך, כך הסתבר, לקופת פשיטת הרגל של החייב. עוד נטען, כי אין תחולה לחוקים הנוספים שמנה הנאמן – חוק הנאמנות, חוק החוזים וחוק עשיית עושר, שכן הנאמן פעל עבור החייב ולתועלתו, ולא לטובת המבקשות. הכונס הרשמי בתגובתו, טען כי הדמות הדומיננטית בכל הנוגע למערך השכירות וניהול הנכס הוא ינילביץ', בעוד שחלקו של הנאמן בניהול הנכס מצומצם יותר. לפיכך, סבר הכונס הרשמי כי לכל היותר, ניתן לפסוק לנאמן שכר טרחה בסך של 63,000 ש"ח, בהתאם לסעיף 26 לנוהל הכונס הרשמי בעניין שכר טרחה מיום 7.10.2019 (126 שעות עבודה, כפי שמופיע בדו"ח הנאמן, כפול 500 ש"ח לשעה) (להלן: נוהל הכונס הרשמי ).

7.

ביום 4.10.2021 פסק בית המשפט קמא, באמצו את עמדת הכונס הרשמי, שכר טרחה לנאמן על פי חישוב שעתי בסך של 63,000 ש"ח. בפתח הדברים, קבע בית המשפט כי אין חולק שהנאמן פעל בהתאם להוראות בית המשפט מיום 19.7.2015, ולפיכך לא ניתן לשלול ממנו את זכותו לבוא על שכרו. מעבר לכך, ציין בית המשפט כי במסגרת רע"א 8522/18 פרידמן שמואל דוד נ' חיים וייס (בכינוס נכסים) (22.1.2019) (להלן: עניין פרידמן ), נקבע כי אין מניעה עקרונית לפסוק לנאמן שכר טרחה בנסיבות בהן פעל בנכס שאינו בבעלות החייב, והגורם שיישא בשכרו של הנאמן הוא הגורם שנהנה מפעולות הנאמן בו. בהקשר זה, קבע בית המשפט כי המבקשות הפיקו תועלת מפעולותיו של הנאמן – שכן, מעבר לפעולות הפיקוח וההשגחה על כספי השכירות, מצא הנאמן כי מרבית החובות שהיו רשומים על הנכס היו שייכים לבעליו הקודמים, ולא למבקשות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מכך שבסופו של דבר, הנכס אינו בבעלות החייב – ולפיכך, לא ניתן לפסוק את שכרו של הנאמן בהתאם לתקנות השכר.

8.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה מלינות המבקשות הן על קביעת בית המשפט קמא על פיה הפיקו המבקשות תועלת מפעולותיו של הנאמן בקשר לנכס, והן על גובהו של שכר הטרחה שנפסק לנאמן. לעמדתן, פסיקת שכר שעתי מכוח סעיף 26 לנוהל הכונס הרשמי מחייב אישור היקף שעות העבודה מראש, בעוד זה לא ניתן בענייננו. כמו כן, לשיטת המבקשות, היה על בית המשפט קמא להביא בחשבון את העובדה שהנאמן הצהיר הצהרות כוזבות במסגרת בקשותיו לפסיקת שכר טרחה (שכן, נתברר כי מעורבותו בניהול הנכס פחותה מזו שתיאר בבקשתו).

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

10.

כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית בתחומו, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (רע"א 2049/21 פישמן נ' עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמפרק הזמני של חברת טי. ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ , פסקה 30 (4.5.2021); רע"א 4406/18 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד מור נרדיה עמית לדרמן – נאמנים , פסקה 17 (4406/18)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בפסיקת שכר טרחה לבעל תפקיד. זאת, שכן בית המשפט של חדלות פירעון הוא

שמינה את בעל התפקיד, ופיקח אחר עבודתו, ומשכך יודע הוא להעריך את עבודתו באופן המיטבי. בהתאם, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה תיעשה אך במקרים נדירים וחריגים, בהם בית המשפט של חדלות פירעון התעלם מנתונים רלוונטיים או שפסיקתו חרגה באופן ברור מן הסביר (ע"א 5779/13 שיכון אזרחי בע"מ נ' גלוסקה , פסקה 7 (2.12.2015); רע"א 4110/17 שחם נ' רו"ח כפיר – הנאמן , פסקה 10 (29.5.2017) (להלן: עניין שחם )). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם מקרים חריגים אלו.

11.

בענייננו, בית המשפט קמא, אשר לו המומחיות בהליכי חדלות פירעון, ליווה את ההליך, וקבע, כעניין שבעובדה, כי המבקשות הפיקו תועלת מפעולות הנאמן, שכן " ...הן שאפשרו למשיבות בסופו של דבר לקבל לידיהן מיליוני ש"ח שנצברו ברבות השנים בקופת הנאמנות שנוהלה על-ידי הנאמן ". מסקנת בית המשפט קמא מבוססת על התרשמותו הישירה מפעולותיו וממאמציו של הנאמן במשך מספר שנים, ולא מצאתי כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה התערבות. יצוין בהקשר זה כי בחשבון הנאמנות בוצעו פעולות כספיות בהיקף משמעותי: דמי השכירות שנצברו בו הגיעו לסך של כ-8.6 מיליון ש"ח, וכנגדם שולמו על ידי הנאמן סכומים של כ-6.7 מיליון ש"ח בעבור הוצאות החזקה ומיסים (לאחר מתן פסק הדין בתביעת הבעלות הועברה למבקשות היתרה שנצברה בחשבון (בניכוי סכום שיועד לתשלום שכר הנאמן), וזאת בהסכמת הנאמן, שקיבלה את אישור בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.5.2020). פשיטא כי ניהול חשבון נאמנות בהיקף כזה במשך ארבע שנים, מחייב השקעת עבודה, וכרוך בנטילת אחריות, ועל כן הוא מזכה בשכר טרחה מתאים, וזאת גם אם גביית דמי השכירות לא נעשתה על ידי הנאמן. באופן דומה, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעניין גובהו של שכר הטרחה שנפסק. זאת, משמסקנה זו מבוססת על בחינת בית המשפט את הפעולות שפורטו על ידי הנאמן בטבלה שצירף לבקשתו המתוקנת לשכר טרחה, והיא מקבלת משנה תוקף בהינתן תמיכתו של הכונס הרשמי בפסיקת שכר הטרחה המבוקש, שכן מדובר בעמדה אובייקטיבית ומקצועית הנושאת משקל מיוחד בכל הנוגע לפסיקת שכר טרחתו של בעל תפקיד (רע"א 8909/03 שילר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (11.3.2004); ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד חבר , פסקה 13 (19.4.2016)).

12.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.