רע"א 8547/20 ויסאם איוב נ. עזמי פאר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 10.11.2020, בת"א 21428-05-20 (השופט י' אברהם ), שבגדרה נקבע כי לפי הסכמת הצדדים, הכרעתו של המומחה – שמונה מטעמם כדי להכריע בשאלה אם חתם המבקש 1 על שני מסמכים שבמוקד המחלוקת, אם לאו – תכריע את התביעה כולה, על כלל הסעדים שנתבקשו בה.

2.

עניינו של ההליך מושא הבקשה דנן בתביעה שהגיש המשיב, עזמי פאר, נגד המבקש 1, ויסאם איוב, והמבקשות 3-2, מוסך ויסאם איוב בע"מ (להלן: המוסך ) וקפה ומאפה נאדיה בע"מ (להלן: הפיצוציה ). במסגרתה טען עזמי, כי לפי שני הסכמים שנחתמו בין הצדדים (להלן: המסמכים ), בבעלותו 50% ממניות המוסך והפיצוציה, הגם שהן רשומות כולן על שם ויסאם. על יסוד טענתו זו, תבע עזמי סעדים של מתן חשבונות ופיצוי כספי על סך 3,000,000 ₪.

3.

בד בבד עם הגשת התביעה הגיש עזמי גם בקשה למתן סעד זמני, שלפיו יאסר על ויסאם לעשות כל דיספוזיציה בזכויות הרשומות במוסך ובפיצוציה. בתשובה לבקשה זו טען ויסאם, בין השאר, כי על המסמכים – לא חתם, וכי החתימה המופיעה עליהם – איננה חתימתו. ביום 8.6.2020, בגמר דיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו, בתחום הגרפולוגיה, אשר יקבע אם החתימות על המסמכים אכן חתימותיו של ויסאם הן. בו ביום נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכמה זו, ומינה מומחה בהתאם, תוך שהובהר כי על-פי ההסכמה שהושגה "ככל שיקבע המומחה ברמת ההוכחה הנדרשת למשפט אזרחי, כי מדובר אכן בחתימת המשיב 1 (ויסאם – נ' ס') , תתקבל התביעה, וככל שלא, תידחה התביעה" (להלן: ההסדר הדיוני ).

4.

זמן קצר לאחר מכן הוגשה חוות-הדעת של המומחה, אשר הגיע לכלל מסקנה, על בסיס בדיקות שערך, כי ויסאם הוא זה שחתם על המסמכים "בסבירות גבוהה" . בעקבות זאת, הגיש עזמי בקשה למתן פסק דין בתביעה, ולקבלת מלוא הסעדים שתבע. ויסאם מצדו דרש לחקור את המומחה, וכמו כן טען שממילא עזמי לא זכאי למלוא הסעדים שנתבעו, באשר לפי ההסדר הדיוני על יסוד חוות-הדעת של המומחה תוכרע אך זכאותו לסעד של מתן חשבונות. ביום 10.11.2020, ולאחר שהתקיים דיון נוסף במעמד הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי הסכמת הצדדים " מפורשת" , ולפיה על יסוד קביעתו של המומחה תוכרע התביעה כולה; על מכלול הסעדים שנתבעו בה, לרבות הסעד הכספי.

מכאן הבקשה שלפַני.

5.

המבקשים סבורים כי בית המשפט המחוזי – שגה. לשיטתם, מן המפורסמות שתביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון על התובע להוכיח כי הוא זכאי לעצם הסעד של מתן חשבונות; בשלב השני, ככל שהוכיח התובע את זכאותו לחשבונות המבוקשים, עליו להוכיח כי הוא אכן זכאי לפיצוי הכספי שהוא תובע. בהמשך, נטען כי ההסדר הדיוני שעליו הוסכם בין הצדדים נגע רק לשלב הראשון, במובן זה שקביעתו של המומחה תכריע רק בשאלת זכאותו של עזמי לסעד של מתן חשבונות, אך לא בשאלת הסעד הכספי שתבע. שכן, הוטעם, אין זה מתקבל על הדעת כי ויסאם נתן הסכמתו לכך שעל יסוד קביעתו של גרפולוג הוא יחויב בסכום גבוה של 3,000,000 ₪, מבלי שעזמי ידרש להוכיח את הדבר. זאת בפרט, בהינתן שסכום זה צויין בכתב התביעה על דרך האומדנא ולצרכי אגרה בלבד.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתגובה מאת המשיב. מושכלות יסוד הם שבעלי הדין יכולים לגבש הסכמה על "דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו" , ובלבד שאין בכך כדי לפגוע בדין, בתקנת הציבור או בזכויות המתדיינים (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446, 476 (1988); רע"א 3915/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אטיאס (17.5.2005); רע"א 2999/18 עיריית אשקלון נ' אפרידר- חברה לשיכון ופיתוח אשקלון , פסקה 6 (20.9.2018)).

7.

ויסאם אינו מתכחש לדברים שאמר במעמד הדיון ביום 8.6.2020, או לעצם הסכמתו להסדר הדיוני. טענתו היא אך שדבריו "לא הובנו כהלכה" או "הוצאו מהקשרם" , וכי יש להבינם על רקע אופי תביעתו של עזמי כתביעה למתן חשבונות. טענה זו הריהי טענה פרשנית, במישור העובדתי. הדברים נאמרו לפני בית המשפט המחוזי, אשר התרשם מהם באופן ישיר. בנסיבות הללו, אין מקום להתערבותי בקביעותיו לגבי היקפו וטיבו של ההסדר הדיוני. למעלה מן הצורך, אדגיש גם כי לא שוכנעתי שההסכמה להסדר הדיוני הנזכר נוגדת את ההגיון או השכל הישר. כל הסדר דיוני טומן בחובו סיכון כלשהו לבעלי הדין. כפי שציינו המבקשים, תכלית ההסדר הדיוני היתה לייעל ולקצר את ההליך. תכלית זו – לגיטימית לכשעצמה, ועצם העובדה שבסוף התברר שבעל דין אחד יצא מורווח, אין בה כדי להוביל בהכרח למסקנה שבעל הדין שמנגד לא השקיע מחשבה מלכתחילה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.