רע"א 8559-23 רע"א 8559-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 5.11.2023, ברע"א 8495-10-23 (השופטת ת' בר-אשר), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים, מיום 11.6.2023, ומיום 2.7.2023, בת"א 49875-06-19 (השופטת א' סנדלר-איתן), אשר דחו את בקשת המבקשים להזמנת עדים מטעמם.

2.בתמצית, ענייננו בעסקה להחכרת נכס הידוע כמלון 'ניו אימפריאל', סמוך לשער יפו בירושלים (להלן: הנכס). המבקשים הם המחזיקים בנכס, ולטענתם, בעלי מעמד של דיירים מוגנים בו (להלן: המחזיקים); המשיבה, חברתRichards Marketing Corporation (להלן: החברה), היא בעלת זכויות החכירה בנכס.

3.מקורו של הליך זה, בדומה להליכים רבים נוספים, בשורת עסקאות מקרקעין משנת 2004, שבהן מכרה הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית של ירושלים (להלן: הפטריארכיה), חלקות מקרקעין לגופים שונים. הליכים קודמים בגין עסקאות אלו, ובפרט ביחס לנכס, הסתיימו בפסק דין חלוט של בית משפט זה, בגדרו נקבע, בין היתר, כי חוזה החכירה נשוא דיוננו הוא בר-תוקף (ראו: ע"א 8398/17 תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited (10.6.2019)) (להלן: עניין ג'אנופולוס).

4.ביום 23.6.2019, הגישה החברה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינוי המחזיקים מהנכס. בתחילה היתה הפטריארכיה אף היא צד להליך, עקב צירופה בעקבות הודעה לצד שלישי שהגישו המחזיקים; בהמשך, ביום 13.10.2021, קיבל בית משפט השלום את בקשת החברה, וקבע כי תבוא בנעלי הפטריארכיה ביחס לכלל הטענות שהועלו כלפיה על-ידי המחזיקים. קביעה זו נסמכה על ההסכמות החוזיות בין הפטריארכיה לחברה; על פסק הדין החלוט בעניין ג'אנופולוס; ועל הבהרת החברה לפיה עילות תביעתה מקורן אך ורק בעובדות שנוצרו לאחר כריתת הסכם החכירה. ערעור שהגישו המחזיקים לבית המשפט המחוזי על החלטה זו – נדחה (ע"א 27051-12-21); וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 6097/22).

5.לקראת קביעת מועדי שמיעת הוכחות בהליך העיקרי, הגישו המחזיקים בקשה להזמנת עדים בקשר ל'היקפו ופרשנותו של הסכם החכירה', היא הבקשה שבמוקד ההליך דנן; ביום 11.6.2023 דחה בית משפט השלום את בקשתם, מטעמים של השתק. בקשתם לעיון חוזר נדחתה אף היא, מהטעם שהמחזיקים לא הצביעו על טענה עובדתית קונקרטית של החברה אותה הם מבקשים להזים; וכן משום שבשים לב להצהרת החברה לפיה עילות פינוי המחזיקים נוצרו כולן לאחר החתימה על הסכם החכירה, אין בעדות מטעם אנשי הפטריארכיה, הנוגעת להתנהלות המחזיקים בתקופה הקודמת לחתימה על ההסכם, כדי לקדם את בירור המחלוקת. עוד נדחתה בקשת המחזיקים לזימון נציג הנהלת בתי המשפט.

6.על החלטות אלו הגישו המחזיקים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 5.11.2023, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, משום שהוגשה ביום 8.10.2023, באיחור של 12 ימים (בשים לב להלכה לפיה ככלל, אין בהגשת בקשה לעיון חוזר כדי להאריך את פרק הזמן להגשת בקשת רשות ערעור); וכן גם לגופה, מהטעם שאין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטה כגון דא, הנושאת אופי דיוני מובהק. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי בדין קבע בית משפט השלום כי זימון העדים שפורטו בבקשה, נועד לצורך מתן עדות המשרתת טענות חדשות, העומדות בניגוד לטענותיהם של המחזיקים בכתב ההגנה.

דיון והכרעה

7.מדובר בבקשת רשות ערעור 'בגלגול שלישי', לגביה חלות אמות המידה המעוגנות בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א); בחינת הבקשה, מעלה כי אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואינה מעלה חשש לעיוות דין.

8.באשר לדחיית הבקשה מהטעם שהוגשה באיחור, אף אם הבקשה הוגשה בתחילה במועד מוקדם ליום 8.10.2023, כפי שטוענים המחזיקים, אין בכך כדי לשנות מקביעת בית המשפט המחוזי, משום שמועד הגשתו של מסמך, כפוף לכך שקבלתו אושרה על-ידי המזכיר המשפטי (ראו סעיף 33(ה) לתקסד"א). בענייננו, אף המחזיקים מציינים כי המסמך שהוגש במועד המוקדם עליו מצביעים המחזיקים, לא אושר על-ידי מזכיר בית המשפט ונדחה, ועל כן "רואים אותו כאילו לא הוגש מלכתחילה". המועד הקובע אם כן, הוא מועד ההגשה שאושר – יום 8.10.2023.

9.אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק את התערבותנו. החלטות בדבר הבאת ראיות וזימון עדים מצויות כל-כולן בדל"ת אמותיו של שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית, ואין אנו נוהגים להתערב בו, אלא במקרים חריגים ובהימצא פגם בהחלטה, שיורד לשורש העניין (ראו: ע"א 4810/15 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (11.8.2015); רע"א 6606/21 עזבון המנוח מנצור ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 6 (7.10.2021)). בענייננו, קביעותיהם של בית המשפט השלום, ובית המשפט המחוזי, כי זימון העדים התבקש לשם הוכחת טענות סותרות ביחס לאלו אשר נטענו בכתב ההגנה, מיישמות נכוחה את הדין הקיים (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005)), ואינן מעלות לדיון כל שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, איני סבור כי בנסיבות אלו, מתן הרשות דרוש כדי למנוע עיוות דין.

10.הבקשה נדחית אפוא.

משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות; וזאת בדוחק, משום שזמן שיפוטי יקר ירד לטמיון בעטייה של בקשה זו, ולא לראשונה. לתשומת לב, במבט צופה פני עתיד.