רע"א 8564/19ויטה קרישיאן נ. חנה מועלם פריד

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.11.2019 (ע"א 146-05-19, הנשיא א' אברהם ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 7.3.2019 (ת"א 15311-07-17, השופטת מ' ג'ובראן מורקוס ).

2.

המבקשים והמשיבה הם שכנים בבית משותף. ברקעה של הבקשה שבפני עומד סכסוך מתמשך ביניהם. המבקשים טוענים, כי בהזדמנויות שונות המשיבה קראה לעברם קריאות גזעניות והשתמשה במילות גנאי, לאוזניהם של אחרים, ועל רקע זה הגישו נגדה תביעה לקבלת פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

3.

בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו, בין היתר, כי המבקשים התגרו במשיבה עובר לאמירותיה, וכי ההקלטה שהגישו המבקשים בהליך מציגה את נסיבות האירוע באופן מגמתי. לפיכך, נקבע כי על-אף שאמירותיה של המשיבה קשות, בנסיבות העניין הן אינן עולות כדי לשון הרע.

4.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי על-אף שברגיל ניתן היה לראות באמירותיה של המשיבה לשון הרע, הרי שבנסיבות העניין ההצגה המגמתית של האירוע על-ידי המבקשים עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. כמו כן, נקבע כי המבקשים התגרו במשיבה והוציאו אותה מכליה, ובכך תרמו בעצמם לקרות האירוע. לאור האמור, נקבע כי על-אף שיש לגנות את דבריה של המשיבה – אין לזכות את המבקשים בפיצויים.

5.

בבקשת רשות הערעור דנן טוענים המבקשים שעניינם מעורר שאלות החורגות מעניינם הפרטני ונוגעות לתפקידו של בית המשפט במיגורם של גילויי גזענות. מעבר לכך, המבקשים טוענים כי בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות נפלו טעויות משפטיות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. על-אף שיש להצר על הלשון שבה נקטה המשיבה, ואף לגנותה, הרי שהבקשה אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מהמקרה הפרטני. כמו כן, לא התרשמתי שדחיית הבקשה תוביל לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה.

7.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.