רע"א 8644/14 חיים מלכה נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.12.2014 ברע"א 51698-10-14 שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בדימונה מיום 1.10.2014 בתא"ק 22968-01-14.

2.

נגד המבקש ושניים אחרים הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בדימונה בגין הלוואה בסך של כ- 180,000 ₪ שניתנה לחברת דומל ניהול וביצוע פרוייקטים בע"מ (להלן: החברה ) . בכתב התביעה נטען, כי המבקש חתם על כתב ערבות וערב לחובותיה של החברה עד לסכום של 430,000 ₪ כלפי המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ), ומכאן חבותו. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן שבה טען, כי בעת החתימה על כתב הערבות עמד חובה של החברה לבנק על סך של 300,000 ₪, שהיה מובטח באמצעות ביטחונות אחרים, וכי במעמד החתימה הוסבר לו במפורש על-ידי פקידת הבנק כי הוא יהיה ערב לסכום של 130,000 ₪ לכל היותר, וזאת "מעל סכום האשראי המקורי בסך 300,000 ₪" (סעיף 3 לבקשת הרשות להתגונן).

1.

בית משפט השלום (כב' השופט ר' סולקין ) קיים דיון בבקשה. בהחלטתו מיום 1.10.2014 קבע, כי הוכח שהמבקש קרא את כתב הערבות שעליו חתם, ושבו מצוין הסכום של 430,000 ₪, וכי הוא הבין את האמור בו. יחד עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשת הרשות להתגונן ביחס לטענה לפיה הוסבר למבקש שהוא ערב לסכום של 130,000 ₪ בלבד. הודגש, כי אף שמדובר בטענת הגנה דחוקה ביותר, יש ליתן למבקש הזדמנות להוכיחהּ. בשל חולשת הטענה, ועל-מנת להבטיח שההליך לא ינוהל שלא כדין, נקבעו תנאים למתן הרשות להתגונן: הפקדה של 45,000 ₪ במזומן והמצאת שתי ערבויות צד ג' בסך של 100,000 ₪; לחלופין, הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 130,000 ₪. תנאים אלה נקבעו, בין היתר, נוכח כך שלשיטתו של בית משפט השלום המבקש הודה בערבותו לחוב של עד 130,000 ₪.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (כב' הנשיא י' אלון ) דחה את הבקשה. נקבע, כי התנאים שקבע בית משפט השלום אינם מופרזים נוכח טענת ההגנה הדחוקה של המבקש.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

בבקשה נטען, כי החלטת בית משפט השלום נועלת הלכה למעשה את דלתות בית המשפט בפני המבקש, שכן למבקש אין אפשרות לעמוד בערובות שנקבעו. בנוסף, נטען בהרחבה נגד קביעותיו השונות של בית משפט השלום, ובראשן הקביעה כי המבקש הודה שהוא ערב לחובות החברה בגובה של 130,000 ₪. המבקש מדגיש, כי לגרסתו הוא ערב לחובות החברה בגובה 130,000 ₪ רק ככל שחובותיה עולים על 300,000 ₪, כפי שהסבירה לו פקידת הבנק. בנוסף, מעלה המבקש טענות בנוגע לחבותו בגין חובות החברה, ובכללם ההלוואה בסך של כ- 180,000 ₪ מושא התביעה, שנוצרו לאחר חתימתו על כתב הערבות ולאחר פרישתו מן החברה.

4.

דין הבקשה להידחות. עניינה של הבקשה הוא בתנאים שנקבעו לצורך מתן רשות להתגונן במקרה הקונקרטי. הבקשה אינה מגלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ועל כן היא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 2075/05 יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (5.6.2005)).

למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אם יש ממש בטענת המבקש לפיה לא דייק בית משפט השלום בקביעותיו בנוגע לטענות המבקש, הרי שגם לשיטתו-שלו הוא ערב, בסופו של יום, לסכום נכבד של 130,000 ₪ (גם אם יש לו טענות לעניין "תקרת החוב" שממנה מתחיל חובו-שלו), כך שאין לומר כי הקישור שיצר בית משפט השלום בין טענת המבקש לבין גובה הערבות הוא בלתי סביר בנסיבות העניין. מכל מקום, גם אם היה מקום להתחשב במבקש ולוותר, ולו באופן חלקי, על הערבויות שקבע בית משפט השלום, בשל מצבו הכלכלי של המבקש, הרי שלבד מטענה כללית בדבר קושי לעמוד בגובה הערבויות שנקבעו, לא הציג המבקש נתונים כלשהם התומכים בטענתו זו; והרי הנטל לכך רובץ לפתחו (ראו: ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס – חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ , פ"ד מג(1) 106, 113-112 (1989); ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מה(3) 757, 763 (1991)) .

5.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.