פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8647/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
סמדר גלעד
נ ג ד
המשיבים:
1. עמנואל יהודה
2. עמנואל לאה
3. אילן שרוני
4. עמית יצחק שרוני מקיבוץ גשר הזיו
5. מלחי אמנון
6. אליעזר אהרונוב
7. מזל אהרונוב
8. יעל בר נוי
9. מוריס בר נוי
10. מנהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע
1535/09 מיום 18.10.2009 שניתנה על ידי כב' השופטת ע' צ'רניאק
.
בשם המבקשת:
עו"ד ערן לב
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 18.10.2009, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' אחימן ) שניתנה במסגרת ת.א. 20728/08.
רקע עובדתי
1.
המבקשת הינה נכדתם של יעקב ואסתר שרנסקי ז"ל (להלן: המנוחים ), שהיו בעלי זכות החכירה במחצית מחלקה 38 בגוש 7175 (להלן: המקרקעין ). השניים חתמו על צוואה הדדית ביום 7.7.1980. המנוח נפטר בשנת 1980, ובשנת 1983 ניתן צו לקיום צוואתו. לאחר מותו, ערכה המנוחה צוואה חדשה. המנוחה נפטרה בשנת 1986, וביום 5.7.1998 ניתן צו לקיום צוואתה החדשה.
2.
ביום 27.11.2006 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הרשם ד' גלדשטין ) את האופן בו יחולקו ויירשמו המקרקעין, שהיו חלק מעיזבונה של המנוחה. על פי החלטה זו, הדירה בקומה התחתונה בבניין שבמקרקעין הונחלה לנכדי המנוחה, והדירה בקומה העליונה לרבות הגג שמעליה, חדר, שירותים בחצר והחצר במלואה הונחלו לבתה של המנוחה ובעלה (המשיבים 1 ו-2).
3.
ביום 7.3.2007 הורה בית המשפט המחוזי למשיבים 1 ו-2 להגיש תובענה לפירוק השיתוף במקרקעין לבית משפט השלום, בקובעו כי לאחר שקבע את זכויותיהם הקניינות של הזוכים על פי צוואת המנוחה, נתונה לבית משפט השלום הסמכות העניינית לשמיעת ההליך בעניין פירוק השיתוף במקרקעין.
4.
ביום 17.3.2008, הגישו המשיבים 1 ו-2 תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין בהתאם לצו קיום צוואת המנוחה והחלטות בית המשפט המחוזי הנזכרות לעיל.
5.
ביום 5.10.2008 הגישה המבקשת כתב הגנה כנגד התביעה, במסגרתו ציינה כי אין לה כל התנגדות כי השיתוף במקרקעין יפורק בדרך של רישומו כבית משותף, ובלבד שלא יפגעו השימוש בדירה בקומת הקרקע והגישה אליה, ובכפוף למספר תנאים נוספים.
6.
באותו היום התקיים דיון בפני בית משפט השלום, במסגרתו שוחרר מייצוג בא כוחה של המבקשת, על פי בקשתו. ביום 25.1.2009 התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט בו ביקשה המבקשת לתקן את כתב הגנתה, ובו טענה להעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום. בית משפט השלום דחה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה, בקובעו כי התיקון המתבקש לא יביא להבהרת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, שכן נושא תוקף הצוואה אינו עומד לדיון בפניו. כמו כן, קבע בית המשפט כי אין כל צידוק להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, ונתן צו המורה על פירוק השיתוף במקרקעין.
7.
ביום 11.5.2009 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט השלום, במסגרתו טענה המבקשת, שוב, כי היא מבקשת לתקן את כתב ההגנה. בהחלטתו בסיום הדיון דחה בית המשפט את בקשתה זו, בקובעו כי ההליך שמתנהל בפני בית משפט השלום הינו טכני ומתמקד בפירוק השיתוף על פי העקרונות הקניינים שהוגדרו בהחלטות בית המשפט המחוזי, וכי טענות המבקשת עומדות בסתירה חזיתית ומפורשת להחלטה שיפוטית, סופית וחד-משמעית. לבסוף, הורה בית המשפט לעו"ד מילר, אותו מינה כבעל תפקיד מיוחד לצורך הצעת מתכונת פירוק השיתוף, להגיש הצעה כאמור, כאשר למבקשת הזכויות בדירת המגורים התחתונה בלבד, ללא כל תוספות, תוך הסדרת זיקת הנאה עבורה לצורך מעבר וגישה לדירה ולמתקניה בשטח החצר.
8.
כאמור, על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי אשר
דחה את הבקשה בקובעו כי המדובר בהחלטה לפיה הונחה עו"ד מילר להגיש הצעה לרישום הבית כבית משותף. בית המשפט עמד על כך כי המדובר בהחלטה שאיננה סופית, שלא הוגשה כל הצעה מטעם עו"ד מילר, וממילא לא אושרה הצעה כאמור. כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שלמבקשת לא יגרם כל עוול שלא ניתן יהיה לפצות עליו בדרך הולמת בעתיד, שכן היא תוכל להשיג על פסק הדין הסופי של בית המשפט אם יהיה צורך בכך. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מכיוון שלא הוגש ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי, ונוכח הוראות צוואת המנוחה הרי שסיכויי בקשת רשות הערעור אינם גבוהים.
9.
על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.
הטענות בבקשה
10.
המבקשת טוענת כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית מאחר והמדובר בסכסוך "בקשר לירושה". כן טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט לאפשר לה לתקן את כתב הגנתה. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בקובעו כי החלטות בית המשפט המחוזי מחייבות כי פירוק השיתוף ייעשה על בסיס צוואת המנוחה, וכשקבע כי למבקשת זכויות בדירת הקרקע בלבד.
מוסיפה המבקשת וטוענת כי בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מטענותיה בדבר החלטת בית משפט השלום הנוגעת לתיקון כתב ההגנה, וכי בדחיית בקשת רשות הערעור יהיה כדי לגרום לה לנזק עצום.
לבסוף טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי מעוררת סוגיות כבדות משקל בדבר סמכות בית משפט השלום ובדבר הזכות לתיקון כתב הגנה. כן טוענת המבקשת כי יש מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה כבר בשלב זה של ההליך, שכן הדבר נחוץ ויעיל מהותית מאשר המשך ניהול ההליך כסדרו.
דיון והכרעה
11.
לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא אם כן הבקשה מעוררת שאלות בעלות חשיבות משפטית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)]. המקרה שלפניי נוגע לסכסוך פרטני בין בעלי דין, כאשר ההחלטה שבמוקד הבקשה אינה נוגעת לסכסוך גופו, אלא מהווה החלטת ביניים באשר לאופן ניהול ההליך.
12.
גם לגופו של עניין דין הבקשה להדחות. על אף ניסיונותיה של המבקשת להציג את ההחלטה כהחלטה הנוגעת לשורה של עניינים, הרי שבמקרה שלפניי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, החלטת בית משפט השלום התמקדה במתן הנחיה לעו"ד מילר באשר לאופן בו עליו להגיש את הצעתו לפירוק השיתוף במקרקעין.
13.
ההחלטות על פירוק השיתוף ועל האופן בו יבוצע פירוק השיתוף התקבלו בדיונים שקדמו לדיון בו התקבלה ההחלטה עליה מלינה המבקשת. החלטת בית משפט השלום הדוחה את טענת המבקשת בדבר העדר סמכותו העניינית ניתנה, אף היא, בדיון שקדם לדיון בו התקבלה ההחלטה שבמוקד בקשה זו. על החלטות אלה לא הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור בסד הזמנים שנקבע לכך בתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
14.
נוכח האמור, אין לי אלא להצטרף לנימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחיית בקשת רשות הערעור. לא השתכנעתי כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, או שעלול להיגרם למבקשת נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר, או בדרך שגויה
[ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984].
15.
באשר לאי מתן הרשות לתיקון כתב ההגנה, הגם שניתן לטעון כי היה מקום להתייחסות רחבה יותר של בית המשפט המחוזי בעניין זה, איני סבור כי היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום בדבר אי מתן הרשות לתיקון כתב ההגנה. תיקון כתבי טענות הוא נושא מובהק הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה תעשה לעיתים נדירות בלבד [ראו: רע"א 4700/09 עטרת תעשיות (1996) בע"מ נ' ד"ר בר
(לא פורסם 2.8.2009); רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ
(לא פורסם 10.8.2006)].
16.
איני סבור כי מקרה זה נמנה על אותם המקרים הנדירים בהם על בית המשפט שלערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית. אכן גישת בתי המשפט לתיקון כתבי-טענות היא ליברלית. ואולם, כאשר אין בתיקון המתבקש כדי להועיל לבירור הפלוגתות בהליך, לא יהיה בו צורך ולא תינתן רשות לתיקון [ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 152 (מהדורה עשירית, 2010)]. אין לי אלא להסכים עם החלטת בית משפט השלום לפיה הזכויות הקנייניות של הצדדים הוכרעו בהחלטות רשם בית המשפט המחוזי שניתנו במהלך השנים 2006 ו-2007, וכי אין בהעלאת טענות שעניינן אותן זכויות קנייניות במסגרת הליך פירוק השיתוף, כדי להועיל לבירור הפלוגתות בהליך.
17.
אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' שבט תש"ע (4.2.2010).
ש ו פ ט