רע"א 8668/10 עו"ד אדיב מחול נ. יובל אלנר

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ), שדחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' דגן ) עד להכרעה בערעור שהגיש.

2.

המבקש שימש כבא-כוחם של המשיבים ותובעים נוספים, בתובענה שהגישו אלו נגד אחרים בשנת 1995, ואשר עניינה במגרשים שרכשו. כפועל יוצא של פסק הדין באותה תובענה, שחלקה היה לסעד כספי, נתקבלו בידי המבקש תשלומים עבור התובעים השונים, שמתוכם, אין חולק, כמיליון ש"ח לערך נועדו למשיבים כאן. אין חולק עוד כי רק חלק מזערי מאותם סכומים הועבר בפועל למשיבים.

3.

המשיבים הגישו בשנת 2007 לבית משפט השלום תביעה כספית בסכום של כמיליון ש"ח נגד המבקש, בטענה כי הלה הסתיר מהם את מצב ההליכים בתובענתם, כמו גם את קבלת התשלומים עבורם בידו, ונמנע מלהעביר לידם את חלקם בתשלומים, למעט סכום של כ-40,000 ש"ח. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי יש לקזז את עיקר הסכומים שנתקבלו בידו עבור המשיבים – כשכר טרחתו. בגדרי ההליך הפקיד המבקש בבית משפט השלום (בנסיבות שהמבקש לא ביארן בבקשתו) – ערבות בנקאית צמודה בסכום של 800 אלף ש"ח להבטחת כל תשלום שיחוייב בו לטובת המשיבים (להלן: הערבות הבנקאית ).

4.

בית משפט השלום (כב' השופטת א' דגן ) קיבל את התביעה כמעט במלואה. בפסק הדין המפורט נדחתה טענת המבקש לזכותו לקיזוז שכר טרחה מתוך התשלומים שקיבל, בהיקפים שלהם טען, ולקיזוזים נוספים, ונמתחה ביקורת על המבקש ועל התנהלותו. בין היתר נקבע כי טיעוני ההגנה השונים של המבקש: "אינם אמינים ומעוררים מבוכה רבה בהיות הנתבע עורך דין" (סעיף 54 לפסק הדין); כי גרסת המבקש לוקה בבעיות מהימנות ( שם ); כי המבקש נהג לקבל תשלומים ללא הוצאת קבלות (סעיף 36 לפסק הדין); וכי המבקש, או אחיו – בפעולתו עבור המבקש הסתמכו על מסמך שהאוטנטיות שלו מסופקת והוא שימש כחלק מהתגוננות המבקש מפני התביעה (כעולה בצורה ברורה מסעיפים 48-47 לפסק הדין). על רקע האמור, חייב בית משפט השלום הנכבד את המבקש לשלם למשיבים סכום כולל של 919,044 ש"ח ולשאת בשכר טרחת עורכי דינם בסכום של 90,000 ש"ח, והורה לבנק הערב להעביר לידי המשיבים את מלוא סכום הערבות, המכסה חלק מסכום החוב.

5.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובמקביל עתר לבית משפט השלום לעיכוב ביצוע פסק הדין (עותק הבקשה לעיכוב ביצוע לא צורף על-ידי המבקש לבקשה שבפניי). בית משפט השלום דחה את הבקשה, בקובעו בסוגיית מאזן הנוחות כי המבקש לא הביא כל ראייה לתמיכה בטענתו שאם יזכה בערעור, הוא לא יוכל לגבות חזרה מן המשיבים את הכספים הנ"ל.

6.

נוכח האמור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, בה טען, בין היתר, כי סיכויי הערעור "טובים ביותר"; כי מלוא כספי המשיבים מובטחים בערבות הבנקאית; כי אם יתקבל הערעור, יהיה כמעט בלתי אפשרי להשיב את הסכום, נוכח מספרם הרב של המשיבים, ונוכח החשש כי המשיבים יתחמקו מהחזרת הכספים; וכי ביצוע פסק הדין בשלב זה עלול למוטט את המערער כלכלית ומקצועית.

7.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מתאריך 22.11.2010 קבע בית המשפט הנכבד כי המבקש לא הביא כל ראייה לביסוס טענתו באשר לקושי אפשרי בגביית החוב מן המשיבים. עוד צוין כי קיומה של ערבות להבטחת חלק מן התשלום למשיבים אין בה כדי להצדיק את אי-מימושה. כן נקבע כי כל דחייה נוספת בקבלת פירות הזכייה בידי המשיבים יש בה כדי לגרום להם עוול. באשר לסיכויי הערעור צוין כי מכתב הערעור עולה שמרבית טענותיו של המבקש הן לגבי הקביעות העובדתיות שבפסק הדין, דבר המשליך לכאורה על סיכויי הערעור.

8.

בהתאם לבקשתו הנוספת של המבקש, שהודיע על כוונתו לפנות לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד, בתאריך 23.11.2010, לעכב את פסק הדין, לרבות את מימושה של הערבות הבנקאית, בשבעה ימים.

9.

המבקש הגיש עתה לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. בבקשתו למתן רשות ערעור חוזר המבקש, ככלל, על טענותיו בבית המשפט המחוזי. המבקש הודיע עוד כי בינתיים נקבע מועד לדיון בערעורו, לתאריך 15.2.2011, כך שנזקם של המשיבים מהמתנה קצרה נוספת עד להכרעה בערעור לא יהיה רב.

בגדרי בקשתו, ונוכח המועד למימושה של הערבות הבנקאית, עתר המבקש לצו ארעי, שיימנע את המימוש עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור. צו כאמור ניתן לו בהחלטתי מתאריך 29.11.2010, והבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

יצוין עוד כי בגדרי החלטתי הנ"ל הצעתי לצדדים לשקול האפשרות להגיע להסדר זמני מסוים עד להכרעה בערעור, אך הדבר לא נסתייע. כן יצוין כי בהמשך להחלטתי הנ"ל החלו הצדדים להכביר בבקשות מבקשות שונות, לרבות בקשה של המשיבים למחיקת ההליך, משלא הומצאה לידיהם, לטענתם, הבקשה למתן רשות ערעור.

10.

בתשובתם של המשיבים לבקשה למתן רשות ערעור, שהוגשה בתום ההליכים השונים, סומכים המשיבים ידיהם, ככלל, על קביעותיהן של הערכאות קמא, בדחותן את בקשותיו הקודמות של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבים טוענים כי המבקש לא הציג כל ראיה לביסוס החשש לאי-יכולתם להחזיר את הכספים, במקרה הצורך, ומטעימים כי ההליכים שהתקיימו בעניינם של הצדדים מלמדים כי החשש לאי-עמידה בחיובים פסוקים רלבנטי, לסברתם, דווקא למבקש. המשיבים מציינים כי המבקש עצמו הודה כי: "לא הוכיח נתונים אודות מצבם הכלכלי של המשיבים" (סעיף 39 לבקשה), וכי הסכום שכל אחת מקבוצות המשיבים אמורה לקבלו (מכ-45 אלף ועד כ-320 אלף ש"ח) – איננו גבוה במיוחד ואיננו יוצר חשש מובנה לקושי ביכולת ההשבה. המשיבים גורסים עוד כי המבקש לא הביא כל ראיה של ממש לביסוס טענתו כי ביצוע פסק הדין עלול להביא להתמוטטותו. אחרונה מציינים המשיבים עוד, לגבי הערבות הבנקאית, כי זו איננה מבטיחה את מלוא חובו של המבקש כלפיהם.

11.

יצוין כי המבקש ביקש – עוד קודם שקיבל את תשובת המשיבים – להגיב לאותה תשובה, אך לא ראיתי לנכון לאפשר לו לעשות זאת, בהיעדר זכות קנויה לכך, באין כל הצדקה לדבר לגוף העניין, ונוכח ריבוי הבקשות והתגובות להן, שהוגשו כבר בגדרי ההליך.

לאחר הצגת הנתונים הרלבנטיים הנ"ל – הגיעה איפוא שעת הכרעה.

12.

דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות . הבקשה שבפניי היא לבחינה ב"גלגול שלישי" של בקשה למתן סעד זמני בגדרי הערעור (ראו: רע"א 502/09 סויסה נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 18.2.2009); רע"א 3666/10 משראווי נ' הדרי (לא פורסם, 27.6.2010). הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים נדירים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית והשלכות רחבות, החורגות מנסיבותיו של המקרה הבודד (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר דפנה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 127-126 (1982)). המקרה הנוכחי ודאי איננו נמנה עם החריגים לכלל האמור, שכן הסוגייה שבמחלוקת מצויה בד' אמותיו של הסכסוך הפרטי שבין הצדדים, והמבקש אף איננו טוען אחרת.

13.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה למתן רשות ערעור ממילא היה להידחות אף לגופה, מן הנימוקים שנכללו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לעניין מאזן הנוחות אוסיף, כי זה אכן נוטה כאן לטובת המשיבים. כידוע, לאחר שהמחלוקת בין הצדדים התבררה בידי ערכאה שיפוטית מוסמכת והוכרעה, ראוי ככלל לאפשר לזוכה ליהנות מפירות זכייתו, אף בטרם נבחנה ההכרעה השיפוטית בידי ערכאת ערעור. במיוחד כך כאשר מדובר בביצועו של פסק דין כספי, אשר כעיקרון ניתן להניח שאין במימושו המיידי כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002); ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת (לא פורסם, 8.2.2009; להלן: עניין מריסאת )). טענה המבקש בדבר היעדר יכולת להיפרע מן המשיבות כספים ששולמו, אם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה, כפי שהעלה המבקש כאן (ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל והאסמכתאות שם (לא פורסם, 26.7.2006); עניין מריסאת הנ"ל). אף טענות המבקש כי ביצוע פסק הדין עלול להביא להתמוטטותו הכלכלית והמקצועית – לא בוססו כדבעי (למעט על-ידי צירוף תדפיס מחשבון בנק מסוים של המבקש). לבסוף יש לציין שאין בעובדה שמימוש זכייתם של המשיבים כרוך במימושה של הבטוחה, אותה הפקיד המבקש – כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין (ראו: בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 3.11.1991)).

14.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא. הצו הארעי מתאריך 29.11.2010 – בטל. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 7,500 ש"ח .

יצוין כי חיוב זה, שהוא על הצד הנמוך, נובע מאי-הנחת שעולה מהתנהלות המשיבים במסגרת הבקשה שבפניי: המשיבים עתרו, כאמור, למחיקת ההליך, בטענה כי המבקש לא המציא את הבקשה לידיהם, אך נמנעו מלגלות את דבר קיומה של תכתובת אלקטרונית בין בא-כוחם לבין המבקש, שצורפה רק לתגובת המבקש לאותה בקשה, ושממנה עולה כי המבקש ניסה להמציא את הבקשה למשיבים לאלתר בדואר אלקטרוני, ואלו סירבו לקבלה בדרך זו . מבלי קשר לשאלת דרכי ההמצאה הנדרשות בהתאם לסדרי הדין, הרי שבפנותם של המשיבים לבית משפט זה בבקשה לנקוט צעד דרסטי של מחיקת הליך, מובן שהיה עליהם לגלות את כל הנתונים הרלבנטיים, והם לכאורה לא עשו כן. מכאן ההפחתה בשכר הטרחה שנפסק לזכותם, וראוי שהם ואחרים יפנימו.