רע"א 502/09 אברהם סויסה נ. סונול ישראל בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני), לפיה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש.

2.

המבקש מפעיל מזה כ-20 שנים מזנון בתחנת דלק הנמצאת בבעלות המשיבות. ביום 28.9.06 הגישו המשיבות לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר במסגרתה עתרו לסילוק ידו של המבקש מהמזנון. ביום 23.6.08 התקבלה באופן חלקי בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש, בכפוף להפקדת 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים. ביום 7.9.08, משהמבקש לא הפקיד את הסכום האמור, ניתן פסק דין המורה למבקש לפנות את הנכס. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור טען המבקש, בין היתר, כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן בטרם עת. זאת, שכן בהתחשב בפגרת הקיץ תקופת 30 הימים שנקבעה להפקדת הסכום האמור טרם חלפה. במקביל, פנה המבקש לבית משפט השלום על מנת שיורה על עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. בית משפט השלום דחה את הבקשה. לאור זאת, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. ביום 21.12.08 נדחתה הבקשה. על החלטה זו משיג המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין, כי דיון מקדמי בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי צפוי להיערך ביום 25.2.09.

3.

דין הבקשה להידחות. עניינה של הבקשה שלפניי הוא בחינה ב"גלגול שלישי" של החלטה בעניין עיכוב ביצוע. המבקש לא העלה בבקשתו כל טענה עקרונית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לאחר ששתי ערכאות נדרשו לעניין. מעבר לכך, כידוע, ההכרעה בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין מורכבת מאיזון ושקלול בין שיקולי מאזן הנוחות לבין סיכויי הערעור. בענייננו, מורה פסק הדין על פינויו של נכס. משכך, השיקול העיקרי אותו יש לבחון הינו שיקול מאזן הנוחות. כפי שקבעו שתי הערכאות דלמטה, שיקולי מאזן הנוחות אינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. הנכס אותו על המבקש לפנות הינו מזנון, המשמש אותו כמקור פרנסה. הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי הנזק שעלול להיגרם לאדם כתוצאה מפינויו של נכס עסקי הוא בר פיצוי כספי. זאת, להבדיל מנכס המשמש למגורים אשר פינויו עלול במקרים רבים לגרום לנזק בלתי הפיך (רע"א 764/03 עתמי נ' מעברי (טרם פורסם, 27.5.2003); רע"א 678/08 פרוספריטי פי.די.אם.איי. שירותי מזון (1997) בע"מ

נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (טרם פורסם, 24.1.2008)).

4.

גם בשיקולי סיכויי הערעור אין כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. כאמור, לטענת המבקש סיכויי הערעור הינם גבוהים מאחר שבית משפט השלום נתן את פסק דינו טרם עבר המועד שנקבע להפקדת הסכום. אמנם, השתלשלות האירועים כפי שתוארה מעלה כי פסק הדין אכן ניתן טרם חלף המועד שנקבע. ואולם, משהמבקש לא הציע להפקיד את הסכום שנקבע גם בעת הזו, אין בכך כדי להצדיק היענות לבקשה. עם זאת יצוין, כי כעולה מהבקשה, דיון מקדמי בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי צפוי להתקיים בקרוב. אם במסגרת הדיון יביע המבקש נכונות להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שנקבע, יש להניח כי בית המשפט ישקול את העניין בחיוב.

5.

בכפוף לאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.