רע"א 8687/06 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. יוסף חיים שוקר

המשיבים 1-10 הגישו תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה שאירעה למשיב 1. הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים פוצל לשניים – דיון בשאלת החבות ולאחר מכן דיון בשאלת גובה הנזק. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא

(השופט יוסף שפירא) בת.א. 5144/03 אשר בה נקבע לענין שאלת החבות כי המבקשת נושאת באחריות נזיקית בקשר לארוע נושא התביעה.

בבקשה שלפני, עותרת המבקשת לעיכוב המשך ההליכים בתיק וזאת עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור.

את בקשתה לעיכוב ההליכים תומכת המבקשת בשניים. האחד בכך שסיכויי בקשת רשות הערעור טובים והשני בכך שביצועה המיידי של ההחלטה יגרום למבקשת נזק בלתי מוצדק. לשיטת המבקשת, המשיב 1 מאושפז באופן קבוע שם מסופקים לו כל צרכיו, משפחתו מקבלת תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי ולפיכך לא ייגרם לו ולמשפחתו כל נזק במידה ויעוכב המשך הדיון בתביעה. לעומת זאת, המבקשת תיאלץ להשקיע משאבים רבים בניהול תיק אשר ייתכן מאוד שבסופו של דבר ייקבע שאינה צד לו.

דין הבקשה להידחות.

החלטתו של השופט קמא לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים – בדין יסודה. בחינת מאזן הנוחות מחייבת את המשך ניהול המשפט. מקובלים עלי לענין זה דבריו של השופט קמא, אשר אמר:

"כאשר אני שוקל את הנזק שיכול להיגרם לתובע בגין עיכוב התביעה, אל מול הנזק שיכול להיגרם להדסה אם הדיון ימשיך, אני מגיע למסקנה כי הנזק להדסה יכול להיות המשך מימון יצוגה עד לסיום המשפט, ובמצב דברים זה, נראה לי שידו של התובע על העליונה. כל עוד לא נפסק סכום שעל מי מהנתבעים לשלם, הנזק שייגרם למתדיינים נראה לי שולי, והמקום לעיכוב ביצוע, הינו בעיכוב הסכום שייפסק, אם, כאשר וכמה".

הדברים נכונים ובמיוחד כך משום ששאלת גובה הנזק זקוקה להכרעה בין אם המבקשת חבה ובין אם היא פטורה שהרי יש נתבעים נוספים. עוד יש להוסיף כי הארוע התרחש לפני כשש שנים, התביעה הוגשה לפני כשלוש שנים ואין מקום נוסף להתמשכות ההליכים, הנזק שעשוי שלהיגרם למבקשת הוא נזק כספי מסוים ולא מעבר לכך, ובכך אין כדי להטות את הכף לטובת עיכוב הליכים.

לפיכך, הבקשה נדחית וההליכים יימשכו כפי שקבע בית משפט קמא.