רע"א 870/07 משה נג'י נ. עמידר- בחרה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא גרסטל השופטת שטופמן והשופט שילה) מיום 18.12.06 בתיק ע"א 3130/03, בו התקבל חלקית ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת פינצ'וק-אלט) מיום 31.8.03 בתיק ת"א 50768/95.

ב.

בשנת 2003 הגישה המשיבה תביעה לפינוי המבקשים מנכס שבניהולה, ולתשלום חוב דמי שכירות בסך 48,022 ש"ח. נטען כי המבקשים מחזיקים בנכס לפי חוזה שכירות לא מוגנת משנת 1970. הוטעם כי בשנת 1995 העלתה המשיבה את דמי השכירות כדין, וכיון שהמבקשים לא שילמו את הסכום הנדרש, קיימת עילה לפינוים מהנכס ולתביעת החוב. מנגד נטען כי מדובר בשכירות סוציאלית, הנגזרת לא רק מחוזה השכירות אלא גם מהבטחות שניתנו למבקשים שעה שויתרו על צריפם במעברה, מזכויות הקשורות בתשלומים שהחלו המבקשים לשלם לצורך רכישת הדירה (למצער בין השנים 1967-1964) ומדיירות מוגנת. ביום 31.8.03 דחה בית משפט השלום את תביעת המשיבה. נקבע כי המשיבה לא הציגה תשתית ראייתית לביסוס טענותיה; זאת, הן ביחס להנחיות משרד השיכון המאפשרות את שינוי דמי השכירות, והן ביחס לפירוט התשלומים ששילמו המבקשים במשך השנים לצורך רכישת הנכס וכדמי שכירות. נקבע שהתובעת לא הוכיחה "כי נשלחה לנתבעים הודעה כדין על העלאת דמי השכירות, וממילא לא הוכיחה... כי הם הפרו את החוזה הפרה המזכה אותה בפינוי המושכר. כמו כן לא הוכיחה התובעת חוב של הנתבעים ומה שיעורו. לפיכך נדחית התביעה".

ג.

ביום 18.12.06 קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעור המשיבה. נקבע כי במסגרת תביעה קודמת (ת"א 68558/92) הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו התחייבו המבקשים לשלם סכום מסוים מדי חודש, ובו נקבע כי אם "לא יעמדו הנתבע/ים (המבקשים - א"ר) בהסדר דלעיל - במלואו ובמועדים שהותוו - תהיה התובעת רשאית לדרוש פינוי הנכס". נקבע כי אף המבקשים מודים שלא עמדו בתשלומים אשר נקבעו, ולפיכך שעליהם לפנות את הנכס. מנגד נקבע, כי בכל הנוגע לתביעה הכספית לא הוכיחה המשיבה את תביעתה ודינה להידחות. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו. הטענה המרכזית בבקשה היא, כי הפרת הסכם הפשרה "לא הייתה מעולם חלק מעילת התביעה על פי כתב התביעה", ושאף בית המשפט קמא קבע כי "תמוה הדבר, שבשינוי חזית טוטאלי לכתב התביעה נטען לפתע בסיכומים כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום החוב נשוא התביעה הקודמת וכי הפרתו מהווה עילה לפינויים מהדירה... עילת התביעה בענייננו היתה אי תשלום דמי השכירות". עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי סמך את פסק דינו אך על קביעה זו, ולא התייחס ליתר הטענות שנדונו בערכאה הראשונה, לרבות בזכאות המשיבים לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט - 1998. עוד נטען כי המשיבה התנהלה - לאורך השנים ובמהלך המשפט - באופן שאינו הולם לחברה ציבורית, שמטרתה סיוע לנצרכים.

ד.

לאחר העיון לא אוכל להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה החורגת ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר) - ואין מקרה זה בא בכללם. המדובר בסופו של יום בשאלה העובדתית האם הפרו המבקשים את התחייבויותיהם באופן המקים למשיבה עילת פינוי. אכן, אין חולק כי נפלו פגמים באופן בו ניהלה המשיבה את התיק - וכבר עמדו על כך שתי הערכאות הקודמות, והדברים נכתבים על יסוד דבריהן, משלא נתבקשה תשובה, גם כדי שלא להכביר הוצאות בנסיבות. הדעת נותנת, כי חברה לאומית לשיכון עולים תגיש תביעה כספית ותביעת פינוי רק תוך הצגת נתונים כדבעי לתמיכה בה. ועוד, שאלה היא כיצד המשיבה, שגבתה מהמבקשים כספים לאורך השנים, אינה מנהלת רישום ראוי המתעד תשלומים אלה. ברם, בית המשפט המחוזי קבע כממצא שבעובדה שהמבקשים לא עמדו בתשלומים שנקבעו בהסכם הפשרה - ומסיבה זו קמה עילת פינוי גם ללא הוכחה מדויקת של הסכומים שלא שולמו. לא למותר לציין כי ממצא זה נקבע על סמך הודאת המבקשים לפרוטוקול הדיון (עמ' 4 לפסק הדין המחוזי; המפנה לעמ' 19-17 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, שלא צורף לבקשה) - ולא על הנתונים החסרים שבתביעת המשיבה. המדובר איפה בקביעה עובדתית, שאין מקום לדון בה בגלגול ערעורי נוסף (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (טרם פורסם)). אכן, תביעת הפינוי המקורית לא הוגשה בעילה זו, ושינוי החזית מצד המשיבה זכה לביקורת מצד בית משפט השלום - אך דומה שאף המבקשים אינם חולקים על קביעות בית המשפט המחוזי לגופן. אין אפוא מקום לרשות לערעור נוסף בסוגיה.

ה.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.