רע"א 8744-23 רע"א 8744-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) מיום 26.10.2023 בת"א 25031-04-23, בה ניתן למשיב פטור מתשלום אגרה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח.

רקע והשתלשלות העניינים

1.במוקד הסכסוך בין הצדדים עומדת תביעה נזיקית שהגיש המשיב לבית משפט השלום נגד מעבידתו וחברת הביטוח שלה. התביעה הוגשה באמצעות המבקש – עורך דין במקצועו, ונתבעו בה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב בתאונת עבודה בשנת 2009. יוער כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע את דרגת הנכות של המשיב על 59%.

תחילה, הוגשה התביעה בחודש פברואר 2016 (ת"א 42097-02-16; להלן: התביעה הראשונה). במסגרת התביעה הראשונה מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי נכותו של המשיב נכון לאותו מועד עומדת על 30%, אך ציין כי יש לצפות להחמרת מצבו בעתיד.

ביום 4.7.2018 הגיש המשיב בקשה להורות על הקפאת הליכים, בה ציין כי המבקש אינו מייצג אותו עוד וכי הוא מחפש ייצוג חדש. על כן, ביום 13.8.2018 הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים בתביעה הראשונה. בהחלטה נקבע כי "עניינו של [המשיב] טרם בשל לדיון" וכי "לאחר התגבשות הנזק, יוכל [המשיב] להגיש תביעה חדשה". כן צוין בהחלטה כי "לנוכח סוגיית ההתיישנות, מומלץ ל[משיב] להיוועץ עם עורך דין".

בהמשך, הגיש המשיב ביום 29.7.2019, באמצעות המבקש, בקשה לחידוש ההליכים בתביעה הראשונה. בבקשה צוין כי לאחר חילוקי דעות ממושכים, המשיב החליט להשיב את הטיפול בתיק למבקש. כן ביקש המשיב לאפשר לו להגיש חוות דעת נוירולוגית תוך 30 יום ממועד חידוש התביעה, משהתברר כי הוא סובל מבעיות נוירולוגיות בעקבות התאונה. למחרת ניתנה החלטה הקובעת כי על המשיב להגיש תביעה חדשה.

על כן, ביום 19.9.2019 הגיש המשיב באמצעות המבקש תביעה חדשה (ת"א 48614-09-19). ביום 17.9.2020 נדחתה התביעה החדשה על הסף בשל התיישנות, תוך שנקבע כי המועד האחרון להגשת התביעה היה ביום 6.9.2019.

2.על רקע זה, הגיש המשיב ביום 17.4.2023 תביעה כספית נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בסך של כ-3.4 מיליון ש"ח, בטענה כי האחרון התרשל בייצוגו של המשיב בתביעה הנזיקית. בין היתר, נטען כי המבקש כלל לא בדק מהו מועד התיישנות התביעה, ויצר בפני המשיב מצג לפיו אין דחיפות בהגשתה; כי במועד בו ניתנה ההחלטה לפיה יש להגיש תביעה חדשה – היה למבקש די והותר זמן להגישה; וכי גם לאחר שהומצאה למבקש חוות הדעת הנוירולוגית, הוא לא פעל בזריזות המתבקשת להגשת התביעה. בשולי הדברים, נטען כי המבקש כשל גם בכך שהגיש את התביעה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי, לנוכח היקף הנזק שנגרם למשיב.

במקביל להגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה לפטור מאגרה. בבקשה נטען כי בשל פגיעתו בתאונה, המשיב אינו עובד, והוא משתכר אך ורק מקצבת נכות בסך של 3,250 ש"ח לחודש. כן נטען כי המשיב נשוי ואב ל-2 ילדים קטינים; וכי רעייתו אף היא אינה עובדת בשל מגבלות פיזיות ונפשיות, ומקבלת קצבת נכות בסך של כ-3,600 ש"ח לחודש. מעבר לכך, ציין המשיב כי הוא ומשפחתו מתגוררים בדירה שכורה ומשלמים שכר דירה בסך של 3,200 ש"ח לחודש, בנוסף לתשלום הוצאות מחייה וחשבונות חשמל, מים, ארנונה וכו'. לטענתו, המצב הכלכלי שלו ושל משפחתו הוא בכי רע, ולכן אין ביכולתו לשלם את האגרה בגין התביעה. לתמיכה בטענותיו, צירף המשיב בין היתר אישור על תשלום גמלת נכות מעבודה מהמוסד לביטוח לאומי; אישור על תשלום קצבאות לפי ביטוח נכות לרעייתו; הסכם שכירות; חשבונות לתשלום ארנונה, מים וחשמל; אישור יתרת חשבון בבנק הדואר נכון לתאריך 31.12.2022 לפיו היתרה עומדת על כ-350 ש"ח; ותצהיר לאימות עובדות הבקשה.

במאמר מוסגר, יוער כי לצד תביעתו הגיש המשיב גם בקשה לצו עיקול זמני על זכויות המבקש בנכסי מקרקעין שונים. ביום 14.5.2023 נעתר בית המשפט לבקשה, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית של המשיב ללא הגבלת סכום בגין כל נזק שייגרם על ידי צו העיקול; ערובה של צד שלישי; ועירבון בסך של 50,000 ש"ח. ביום 22.6.2023 הודיע המשיב כי לנוכח היעדר יכולתו לגייס את הסכום הנדרש להפקדת עירבון בסך של 50,000 ש"ח, הוא חוזר בו מבקשתו לצו עיקול זמני.

3.בתשובתו לבקשה לפטור מאגרה, טען המבקש כי התנאים למתן פטור מאגרה לא הוכחו. כך, נטען כי המשיב לא הוכיח שהוא נעדר יכולת כלכלית ולא הציג תמונה מלאה על אודות מצבו הכלכלי. לעניין זה, נטען בין היתר כי המשיב לא צירף פירוט כרטיסי אשראי ופירוט פעולות בחשבון העובר ושב; לא הבהיר כיצד שילם למומחים השונים על חוות הדעת שצורפו לתביעה; ולא פירט כיצד הוא מממן את הייצוג המשפטי בהליך הנוכחי. מעבר לכך, נטען כי סכום התביעה הוא מופרך ונעדר כל בסיס, וכי סיכויי התביעה להתקבל קלושים.

4.בתגובתו לתשובת המבקש, טען המשיב בין היתר כי הוא לא שילם כל תשלום בגין ייצוגו בהליך הנוכחי; כי התשלום בגין חוות הדעת האקטוארית בוצע על ידי משרד ב"כ המשיב; וכי התשלום בגין שתי חוות דעת המומחים בוצע במהלך השנים. לתגובתו צירף המשיב תצהיר בו הובהר כי אין בבעלותו או בבעלות רעייתו רכוש כלשהו; כי אין בבעלותו כרטיס אשראי אלא כרטיס לחיוב ישיר בלבד מבנק הדואר, כאשר מסגרת האשראי בחשבון עומדת על 500 ש"ח; כי אין ביכולתו לקבל הלוואה מגורם כלשהו לשם תשלום האגרה; וכי הוא אף נאלץ לוותר על בקשתו לצו עיקול זמני בשל היעדר יכולתו להפקיד עירבון. באשר לתשלום בגין חוות דעת המומחים, ציין המשיב כי מדובר באלפי שקלים בודדים אותם שילם לשיעורין מתוך כספי פיצויי פיטורין שקיבלה רעייתו. כן צירף המשיב דף ריכוז פעולות של חשבונו בבנק הדואר לתקופה שבין 21.6.2023-1.8.2022.

5.ביום 17.7.2023 התקיים דיון בבקשה למתן פטור מאגרה, במסגרתו נחקר המשיב. בהמשך, הוגשה ביום 14.9.2023 תגובת המדינה לבקשה, אשר הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. לצד זאת, ציינה המדינה כי המשיב לא הזכיר בבקשתו דבר בנוגע להיעדר יכולתו לגייס הלוואה למימון האגרה מהבנקים, ולא הבהיר אם פנה בניסיון לגייס כסף ממקורות אחרים בטרם פנה לבית המשפט. עוד צוין כי המשיב לא פירט בבקשתו מידע מספק על רכושו ועל נכסיו, ובכלל זה לא צירף דפי חשבון בנק שיכולים להעיד על הכנסותיו, רמת חייו והיקף נכסיו הפיננסיים; לא צירף אישור על מעמד "לא עובד"; ולא הציג מסגרת אשראי. בנוסף, ציינה המדינה כי המשיב לא התייחס בבקשתו לעובדת ייצוגו בהליך הנוכחי על ידי עורך דין ולאופן מימון שכר טרחתו.

6.בתשובה לתגובת המדינה, הבהיר המשיב כי הוא אכן פירט את המידע האמור ונחקר לגביו, ובכלל זאת צירף דפי חשבון בנק, והצהיר על היעדר נכסים כלשהם – כאשר המבקש לא הציג כל ראיה להפרכת טענותיו. עוד הובהר כי המשיב לא שילם כל שכר טרחה בגין ייצוגו בהליך הנוכחי, וכי הוסכם בינו לבין עורך דינו כי שכר הטרחה ישולם באחוזים מהפיצוי שיתקבל בתום ההליך.

החלטת בית משפט קמא

7.ביום 26.10.2023 ניתנה החלטה בבקשה לפטור מאגרה. בהחלטתו, ציין בית משפט קמא כי מתוך הראיות שהניח המשיב, נראה כי הוא אכן יתקשה לגייס את הסכומים הדרושים לתשלום האגרה בשל מצבו הכלכלי הדחוק. בין היתר, הזכיר בית המשפט כי המשיב הצהיר כי הוא מתקיים מקצבת נכות בסך של 3,250 ש"ח לחודש ורעייתו מקבלת קצבה דומה; וכי הטענה כי אין לבני הזוג הכנסות נוספות ונכסים כלשהם – לא נסתרה. עוד צוין כי המשיב נתן הסבר מניח את הדעת בנוגע לייצוגו בהליך הנוכחי על ידי עורך דין, לפיו התשלום צפוי להתבצע מתוך סכום הפיצוי שיתקבל בתום ההליך, ככל שיתקבל.

לצד זאת, ציין בית המשפט כי בעל דין המבקש פטור מאגרה נדרש גם לבסס קיומה של עילת תביעה. במקרה דנן, נקבע כי התביעה מגלה עילה רק עד לגבול הסמכות העניינית של בית משפט השלום. בית המשפט הבהיר כי טענות המשיב בדבר התרשלות המבקש נסבות על עיתוי הגשת התביעה הנזיקית שהוביל לדחייתה בשל התיישנות. כך, נטען כי המבקש לא בדק מהו מועד ההתיישנות, לא בחן את המצב המשפטי, ויצר בפני המשיב מצג לפיו אין דחיפות בהגשת התביעה. כן נטען כי גם לאחר שקיבל את חוות הדעת הנוספת, לא פעל המשיב בזריזות המתבקשת להגשת התביעה. על כן, מצא בית המשפט כי בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות, בשים לב לאמת המידה המקלה מאוד הנוהגת בפסיקה – המשיב עמד ברף הנדרש להראות כי תביעתו מגלה עילה.

לעומת זאת, סבר בית המשפט כי שונים הם פני הדברים באשר לסכום התביעה החורג מסמכות בית משפט השלום. הוא ציין כי חלק זה של התביעה מתבסס על הטענה כי המבקש נהג ברשלנות בעצם הגשת התביעה לבית משפט השלום במקום לבית המשפט המחוזי. ואולם, נקבע כי טענה זו נטענה בעלמא, ללא הסבר מינימלי וללא פירוט נדרש ביחס לטעויות שנפלו לכאורה בחישוב הנזקים של המשיב. אשר על כן, מצא בית המשפט כי בכל הנוגע לסכום התביעה החורג מסמכות בית משפט השלום – לא ניתן לומר כי התביעה מגלה עילה.

לנוכח האמור, קיבל בית משפט קמא את הבקשה לפטור מאגרה באופן חלקי, כך שהפטור ניתן רק עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

8.להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שניתנה החלטה זו הגיש המשיב, בהסכמת בית משפט קמא, כתב תביעה מתוקן בו הועמד סכום התביעה על סך של כ-2.7 מיליון ש"ח. לטענת המשיב, תיקון זה נבע מניכוי התגמולים ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי (בסך של כ-740,000 ש"ח) מסכום הנזק הכולל.

תמצית טענות הצדדים

9.במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו להיעתר לבקשת המשיב למתן פטור. בין היתר, נטען כי אין בסיס למסקנת בית המשפט לפיה המשיב יתקשה לגייס את הסכומים הנדרשים לתשלום אגרה, שכן המשיב לא צירף את האסמכתאות אותן היה עליו לצרף. כן נטען כי בית המשפט לא נימק מדוע חרף עמדת המדינה לפיה המשיב לא הציג את האסמכתאות המתאימות לצורך קבלת פטור מאגרה, החליט בית המשפט להיעתר לבקשתו עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח.

בכל הנוגע לסיכויי התביעה, נטען כי בית המשפט לא דן בטענות המבקש ביחס לכתב הוויתור עליו חתם המשיב; היעדר אסמכתאות להוכחת התביעה הנזיקית נגד המעביד; אי-צירופן של חוות דעת רפואיות לצורך הוכחת נזק גוף; וכיו"ב. עוד נטען כי בית המשפט לא דן בסכום המופרך עליו העמיד המשיב את תביעתו, אשר לא נתמך בכל אסמכתא.

10.המשיב בתשובתו טוען כי לא קמה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית משפט קמא. זאת, משמדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת, המכריעה בטענות הצדדים בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה.

לגופו של עניין, טוען המשיב כי בכל הנוגע לחוסר יכולתו הכלכלית, הוא הגיש שני תצהירים בהם פורטו הנכסים וההכנסות שלו ושל רעייתו והוצאות המחייה שלהם. לשיטתו, מתצהירים אלה ומהמסמכים שצורפו להם עולה בבירור כי אין ביכולתו לשאת בתשלום האגרה. עוד מציין המשיב כי בניגוד לטענות המבקש, הוא צירף לתצהירו הן את אישור זכאותו לקצבת נכות והן את אישור זכאותה של רעייתו; אישור על מעמד "לא עובד"; אישור יתרות חשבון; ומסמכים המעידים על הוצאות המשפחה. בנוסף, בתצהיר נוסף שהוגש על ידיו הוא הבהיר כי אין ברשותו כרטיס אשראי אלא כרטיס לחיוב ישיר בלבד, וצירף דף ריכוז פעולות בחשבון.

באשר לקיומה של עילת תביעה, נטען כי לצורך קבלת פטור מאגרה יש להראות סיכויי תביעה לכאוריים בלבד, כאשר במקרה דנן הראה המשיב כי סיכויי התביעה להתקבל טובים מאוד. לעניין זה, טוען המשיב כי מהפירוט העובדתי עולה באופן ברור כי המבקש לא פעל כמצופה מעורך דין סביר בנסיבות העניין, שכן הוא לא בירר מהו מועד ההתיישנות ולא פעל להגשת התביעה בזריזות הראויה.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטות על מתן פטור מתשלום אגרה. בהתאם, ערכאת הערעור נמנעת ככלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה היא בלתי סבירה או שנפל פגם יסודי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקה 13 (21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין); רע"א 9097/16 הכרמלי נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקאות 6-5 (23.7.2017) (להלן: עניין הכרמלי); רע"א 8368/22 פלוני נ' יחידת הסיוע המשפטי מחוז דרום, פסקה 8 (20.3.2023) (להלן: עניין פלוני)). אינני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

12.כידוע, תשלום אגרה הוא תשלום חובה המוטל על כל בעל דין בפתיחת הליך משפטי, בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות). הטעמים המרכזיים להטלת חיוב זה הם הבטחת השתתפות חלקית של בעל הדין בעלותו של ההליך המשפטי; מניעת הגשה של הליכי סרק או תביעות טורדניות; ומניעת הגשתן של תביעות בסכום מופרז ללא בסיס. אל מול טעמים אלה, ניצבת זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד במשפטנו, במסגרתה יש להבטיח כי שערי בית המשפט לא ייסגרו בפני בעל דין רק בשל היעדר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה (ראו: עניין הכרמלי, בפסקה 6; רע"א 551/21 סרטא פיננסים בע"מ נ' צ'רטוק שרת, פסקאות 5-4 (21.2.2021) (להלן: עניין סרטא)).

כדי להבטיח שלא תיפגע זכות הגישה לערכאות, מקנה תקנה 14(ג) לתקנות האגרות סמכות לבית המשפט לפטור בעל דין מתשלום האגרה, כולה או חלקה, וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים: אין ביכולתו הכלכלית של בעל הדין לשלם את האגרה, וההליך שהוגש מגלה עילה. במסגרת התנאי הראשון, נדרש בעל הדין המבקש פטור מאגרה להציג הוכחות הכוללות תיעוד ואסמכתאות להיעדר יכולתו הכלכלית, לרבות תדפיסי חשבונות בנק, דיווח על הוצאות חודשיות, תלושי משכורת, תצהיר המפרט את רכושו, וכיו"ב(ראו: עניין גורנשטיין, בפסקה 5; רע"א 7659/14 מדינת ישראל –משטרת ישראל נ' רופל, פסקה 4 (11.2.2015) (להלן: עניין רופל)). באשר לתנאי השני, נקבע זה מכבר כי בית המשפט אינו נדרש להיכנס לעומקם של דברים, אלא מדובר בבחינה לכאורית בלבד שנועדה לוודא כי אין מדובר בהליך חסר כל סיכוי. במילים אחרות, הרף שנקבע לצורך עמידה בתנאי זה איננו גבוה, ודי בכך שיימצא כי אין מדובר בעילה קלושה (ראו: עניין גורנשטיין, בפסקה 6; עניין רופל, בפסקה 4; עניין פלוני, בפסקה 9).

13.בענייננו, נדרש בית משפט קמא בהחלטתו לשני התנאים האמורים, והגיע למסקנה כי יש לתת למשיב פטור מתשלום אגרה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לתנאי הראשון – היעדר יכולתו הכלכלית של המשיב – נתן בית משפט קמא דעתו לחומר שהונח לפניו, ובכלל זה לאסמכתאות השונות שהציג המשיב, לתצהיריו של המשיב ולחקירתו במסגרת הדיון שהתקיים. בין היתר, התייחס בית המשפט בהחלטתו להצהרותיו של המשיב כי הוא ורעייתו מתקיימים מקצבאות נכות בסך של כ-3,500 ש"ח המשולמות להם על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי אין להם הכנסות נוספות או נכסים כלשהם. כפי שציין בית משפט קמא, הצהרות אלה – אשר גובו במסמכים – לא נסתרו. כן ציין בית המשפט כי המשיב נתן הסבר מניח את הדעת לייצוגו על ידי עורך דין בהליך הנוכחי, בהבהירו כי הוסכם ביניהם על תשלום באחוזים מתוך סכום הפיצוי שייפסק בתום ההליך. בהתבסס על האמור, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי המשיב יתקשה לגייס את הסכומים הדרושים לתשלום האגרה. מדובר בקביעה עובדתית המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בה (ראו והשוו: עניין סרטא, בפסקה 6).

גם באשר לתנאי השני – אני סבורה כי בית משפט קמא בחן כנדרש את קיומה של עילת תביעה במישור הלכאורי. כך, לאחר שבחן את טענותיו לעניין התרשלות המבקש, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי עלה בידי המשיב לעמוד ברף המקל שנקבע לצורך עמידה בתנאי השני, לפיו אין מדובר בהליך חסר כל סיכוי – אך זאת רק עד לגבול סמכותו של בית משפט השלום, קרי עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לסכום התביעה החורג מסמכות בית משפט השלום, קבע בית המשפט כי המשיב לא הראה כי תביעתו מגלה עילה, ולו ברמה הלכאורית. לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

14.מעבר לכל האמור, לא למותר להזכיר כי המדינה – אשר היא בעלת הדין הרלוונטית בענייני אגרה, שכן סכום האגרה מגיע לקופתה – לא הביעה התנגדות לקבלת בקשת המשיב לפטור מאגרה. אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. כידוע, עמדת המדינה היא בעלת חשיבות רבה בעת בחינת בקשות לפטור מאגרה (ראו: רע"א 9075/05 עיזבון המנוחה לוין ז"ל נ' עיריית הרצליה, פ"ד ס(4) 535, 540-539 (2006); רע"א 783/05 ענבי נ' קורן, פסקה ח(2) (20.6.2006); ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר, פ"ד סו(2) 215, 227 (2013)). על כן, העובדה שבענייננו לא התנגדה המדינה לבקשת המשיב מהווה נימוק כבד משקל התומך אף הוא בדחיית בקשת רשות הערעור.

15.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסכום של 3,000 ש"ח.