רע"א 8755/99 ערטול עאטף נ. מדינת ישראל - מנהל מס ערך מוסף טבריה

ביום 12.2.2000 דחיתי את בקשת המבקש לפטור מערבון ולהמרתו בערבות עצמית וצד ג', והוריתי לו להפקיד ערבון תוך חמישה-עשר יום. בפני בקשתו לביטול החלטה זו, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), ולקבל את תשובתו לתשובת המשיב, בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות.

תקנה 240 לתקנות קובעת:

"כל בקשה תוגש בכתב אם אין הוראה מפורשת אחרת בתקנות אלה או בכל דין אחר".

תקנה 241 דנה בהגשת בקשה בכתב והדיון בה, וקובעת, בתקנת משנה (ג1) עליה מסתמך בא-כוח המבקשת, את זכותו של מגיש הבקשה להשיב לתגובת המשיב לבקשה, תוך עשרה ימים או תוך מועד אחר שיקבע.

אילו חלה תקנה 241 על הבקשה לפטור מערבון, נראה כי המבקש זכאי היה לכך שתשובתו הנוספת תובא בחשבון בטרם קבלת ההחלטה. אולם, נראה לי כי הנחת היסוד לפיה חלה תקנה 241 על הדיון בבקשה לפטור מערבון הינה מוטעית.

החובה הכללית להפקיד ערבון בערעור קבועה בתקנות 427 ואילך, ומוחלת על בקשות לרשות ערעור מכוח תקנה 404.

תקנה 429 קובעת:

"רצה המערער ליתן ערובה אחרת במקום הערבון, יצרף הודעה מתאימה לכתב הערעור, והרשם רשאי, על פי צד אחד, להרשות לו מתן ערובה סבירה אחרת להנחת דעתו במקום הערבון".

ההכרעה בבקשה לפטור מערבון והמרתו בערובה אחרת מוסדרת, איפוא, בהוראה המיוחדת שבתקנה 429. על פי תקנה זו, אין מדובר ב"בקשה" אלא ב"הודעה", וממילא אין מדובר במקרה זה בהליך של בקשה בכתב, ותקנה 241 אינה חלה.

יתר על כן: המבקש מסתמך בבקשתו על הפרוצדורה שנקבעה בתקנה 241, לפיה מונחות בפני בית המשפט בקשת המבקש, תשובת המשיב ותשובת המבקש לתשובת המשיב.

מנגד, בבקשה לפטור מערבון קובעת תקנה 429, כי ההחלטה להרשות מתן ערובה סבירה אחרת, יכול שתהיה על פי צד אחד. אמנם הנוהג המקובל במרבית הבקשות הוא לאפשר למשיב להשמיע את טענותיו, אולם הליך זה, כשלעצמו, אינו מתחייב מן התקנה, ומכל מקום אין התקנות מקימות זכות תגובה נוספת למבקש.

אני סבורה, איפוא, כי דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי עיינתי בתגובת המבקש לגופה, ואף כי היא סותרת את האמור בתשובת המשיב בפרט זה או אחר, הרי אין בה כדי לשנות את החלטתי הסופית: קביעותי באשר להיקף פעילותו העסקית של המבקש ולמסקנות הנובעות מכך מבוססות בעיקר על העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ואשר נטענו על ידי המבקש עצמו בבקשתו המקורית.

גם התמיהות והסתירות הפנימיות שהעליתי בהחלטתי נותרו, בחלקן הגדול, ללא הסבר.

התוצאה היא שאף לגופו של עניין לא היתה החלטתי משתנה גם לאחר עיון בתגובה הנוספת.

הבקשה נדחית.

הערבון יופקד תוך חמישה-עשר יום מהמצאת החלטה זו.