רע"א 8756/15 יעקב שמואל וייס נ. מזל וייס

1.

המבקש והמשיבה נישאו בשנת 1971 והם נמצאים מזה מספר שנים בהליכי גירושין. בית המשפט לענייני משפחה קבע בהחלטתו מיום 15.1.2012, בהסכמת הצדדים, כי חלקו של המבקש בדירה המשותפת (להלן: הדירה ) יועבר לידי המשיבה כשהדירה נקייה מכל חוב ועיקול, וכי המבקש ישלם למשיבה מדי שבוע מזונות, החל מיום 15.1.2012 ובמשך שנתיים וחצי. עוד נקבע כי אם בתוך 36 חודשים לא יוסרו שני העיקולים המוטלים על הדירה, אזי סכום החוב שיוותר ישולם על ידי הנתבע כמזונות נוספים. משנסתיימה תקופת 36 החודשים שנקבעה בהחלטה זו, חייב בית הדין הרבני בתל-אביב את המבקש במזונות זמניים למשיבה בסך 1,500 ₪ לחודש, החל מיום 1.3.2015 ועד להחלטה אחרת (החלטה מיום 11.5.2015).

2.

ביני לביני, נקלע המבקש להליכי פשיטת רגל (פש"ר 340-08-13), וביום 13.4.2015 הוכרז כפושט רגל. ביום 18.10.2015 ניתנה החלטה המורה על הסרת העיקולים מהדירה. בהחלטתו מיום 19.11.2015 קצב בית המשפט המחוזי של פשיטת רגל מזונות למשיבה בסך 1,500 ₪ לחודש, רטרואקטיבית החל מיום 1.3.2015 ועד למועד בו יוסרו העיקולים מהדירה בפועל (להלן: החלטת הקצבת המזונות ) . צו להסרת העיקולים על הדירה נחתם על ידי בית המשפט קמא ביום 24.11.2015, וממועד זה המבקש לא חייב יותר במזונות.

הבקשה שלפנינו נסבה על החלטת הקצבת המזונות.

3.

לטענת המבקש, יש לבטל את ההחלטה נוכח מצבו הרפואי והכלכלי הירוד, שאינו מאפשר לו לעמוד בסכום הנדרש (יוער כי בבקשתו מתייחס המבקש לסכום מצרפי של 12,000 ₪, אך בפועל מדובר בסכום של 13,125 ₪, הכולל תשלום מזונות גם בעבור התקופה שבין 1.11.2015-24.11.2015, במהלכה עדיין רבץ העיקול על הדירה). בנוסף, המבקש טוען כי הגיש בקשה לבית הדין הרבני להצהיר על המשיבה כמורדת, מה שעשוי לאיין את זכותה למזונות.

4.

מכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), קובע כי מזונות "המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל". סעיף 128(א) לפקודה מסמיך את בית המשפט "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מחייב על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון".

5.

ככלל, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה (רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני (19.4.2015) (להלן: עניין פלוני

א )) . "החלטה של בית משפט לפשיטת רגל בדבר קציבת מזונות מצריכה עריכתו של איזון בין האינטרסים המתחרים של הנושים, הזכאי למזונות והחייב. לפיכך, על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, לסכום שבתקופת פשיטת הרגל ולהכנסותיו של החייב" (רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פס' 5 (3.1.2010) (להלן: עניין פלוני ב )) . מלאכת איזון מעין זו, מטבעה, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי עדכן

והפחית את סכום המזונות (שעמד במקורו על הסך של 2,500 ₪), תוך שהוא לוקח בחשבון את החלטות בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה:

"הקצבת מזונות לפי סעיף 128 היא למעשה סיומו של הליך דו-שלבי. השלב הראשון מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה אשר פוסק סכום מזונות שהיה על החייב לשלם אילו היה סולבנטי. בשלב השני, עליו מופקד בית המשפט של פשיטת רגל, נערך איזון בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב. סכום המזונות אשר נפסק מהווה נתון מרכזי ובעל חשיבות, אך בית המשפט של פשיטת רגל, כפי שאף ציין בא-כוחם של המבקשים בדיון בבית המשפט, אינו מחויב לו. על בית המשפט של פשיטת רגל לאזן את זכויותיהם של נושי החייב ושל החייב עצמו מול זכויות הזכאי למזונות

(רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני , פס' 6 (21.2.2013) (להלן: רע"א 8015/12 )).

התשתית העובדתית באשר למצבו הכלכלי והרפואי של המבקש הונחה בשלמותה בפני הערכאה קמא, שקצבה את סכום המזונות תוך התחשבות בקשיים העומדים בפני המבקש. משכך, איני רואה טעם של ממש המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

6.

בשולי הדברים אעיר כי לא נדרשתי לסוגיית אופן התקיפה הראוי של החלטת הקצבת מזונות מעין זו. השאלה האם החלטת הקצבת מזונות נתונה לערעור בזכות, או שמא הערעור על ההחלטה יינתן ברשות בלבד, נותרה בצריך עיון לא פעם (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (20.9.2007);

עניין פלוני א' ופלוני ב' ו-

רע"א 8015/12 ). נוכח דחיית הבקשה לגופה לא ראיתי צורך להיזקק לה גם הפעם.

7.

הבקשה אפוא נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע הקצבת המזונות.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.