רע"א 8015/12 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' חזק ) מיום 22.10.2012 בתיק פש"ר 5471/09, בגדרה נקבע כי סכום המזונות החודשי שישלם המשיב למבקשים יעמוד על 3,500 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

2.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) ואם המבקשים הקטינים (להלן: האישה ) נישאו בשנת 2000. לימים עלו נישואיהם על שרטון והמשיב עזב את ביתם המשותף. ביום 9.8.2009, ניתן כנגד המשיב צו כינוס, על-פיו חויב לשלם לקופת הכינוס סכום של 700 ש"ח מדי חודש, המשיבה 3 מונתה כמנהלת מיוחדת לנכסיו (להלן: המנהלת המיוחדת ). ביני לביני, במהלך שנת 2009 הגישה האישה תביעת מזונות נגד המשיב, בשמה ובשם המבקשים. בין הצדדים התנהלו בעניין זה הליכים שונים, כשלענייננו רלבנטי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' סגנית הנשיא ש' גולן ) מיום 1.12.2010 בתמ"ש 1630/09, בגדרו הועמד סכום המזונות הקבועים החודשי עבור המבקשים על סך של כ-4,600 ש"ח החל מיום 1.9.2010 ועד ליום 31.8.2012 (ובהמשך, בסכומים משתנים). סכום המזונות חולק באופן שבו המשיב נושא בתשלום 70 אחוזים מן הסכום הכולל והאישה ביתרת 30 האחוזים. על פסק הדין ערערה האישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר קיבל את הערעור ובפסק דינו מיום 1.10.2011, שניתן בתיק עמ"ש 16614-01-11 (כב' סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ר' ברקאי ו- א' ואגו ), קבע כי המשיב לבדו יישא במלוא סכום המזונות.

3.

נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגישה האישה במסגרת הליך פשיטת הרגל בקשה להגדיל את סכום המזונות לסך של 4,600 ש"ח. בדיון שהתקיים ציין בא-כוח האישה לפרוטוקול, כי ברי לו שבית המשפט של פשיטת הרגל אינו כפוף לפסק דינו של בית המשפט המחוזי לעניין המזונות (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2012). המנהלת המיוחדת לא התנגדה לכך שדמי המזונות יועמדו על סך של 3,500 ש"ח ( שם , בעמ' 12). בהחלטתו מיום 22.10.2012, היא ההחלטה נשוא בקשה זו, קבע בית המשפט, כי סכום המזונות יעמוד על סך של 3,600 ש"ח לחודש. יוער, כי במסגרת ההחלטה גם הוכרז המשיב כפושט רגל וסכום ההפקדות החודשי שעליו לשלם לקופת פשיטת הרגל הועמד על 1,100 ש"ח. המנהלת המיוחדת מונתה כנאמנת לנכסיו.

מכאן לבקשה הנוכחית.

הבקשה

4.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט עת העמיד את סכום המזונות על 3,600 ש"ח, בייחוד אמורים הדברים עת הוברר כי שכרו של המשיב גבוה משיוחס לו בערכאות הקודמות, ובפרט שעה שחלק משכרו מוצא על-ידיו לצרכי "מותרות" (סיגריות ותקשורת סלולארית), ובזמן שהאישה, המגדלת את המבקשים – ילדיהם המשותפים, מתקיימת אך בדוחק רב.

5.

כלל המשיבים הגישו תשובות לבקשה. טענתם העיקרית, בתמצית, היא כי לבית המשפט הדן בחדלות הפירעון של המשיב מוקנה שיקול דעת רחב באם לפסוק סכומי כסף לזכאי למזונות מפושט רגל על פי פסק דין למזונות שמועד תשלומם חל לאחר מתן צו הכינוס (ואשר אינם בגדר חוב בר תביעה בהליכי פשיטת הרגל), ומהו הסכום הראוי לפסוק לו. פסק דין לעניין מזונות שניתן על-ידי בית משפט הוא אכן נתון מרכזי וחשוב, אך אינו מחייב ובית המשפט של פשיטת רגל יביא אותו בחשבון, באזנו אותו אל מול זכויותיהם של שאר הנושים.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980 קובע כדלקמן:

128(א)

לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.

הקצבת מזונות לפי סעיף 128 היא למעשה סיומו של הליך דו-שלבי. השלב הראשון מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה אשר פוסק סכום מזונות שהיה על החייב לשלם אילו היה סולבנטי. בשלב השני, עליו מופקד בית המשפט של פשיטת רגל, נערך איזון בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב. סכום המזונות אשר נפסק מהווה נתון מרכזי ובעל חשיבות, אך בית המשפט של פשיטת רגל, כפי שאף ציין בא-כוחם של המבקשים בדיון בבית המשפט, אינו מחויב לו. על בית המשפט של פשיטת רגל לאזן את זכויותיהם של

נושי החייב ושל החייב עצמו מול זכויות הזכאי למזונות (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני

(20.9.2007), להלן: ע"א 8993/04 ; רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני ( 3.1.2010 ), להלן: רע"א 7210/09 ; וכן ראו: פש"ר (מחוזי-ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני

(29.6.2004)).

7.

במסגרת האיזון שעורך בית המשפט של פשיטת רגל בין זכויות הצדדים השונים, עליו ליתן דעתו לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מדי חודש, לסכום שבתקופת פשיטת הרגל וכן להכנסותיו של החייב ( רע"א 7210/09 , בפסקה 5). במקרה דנא סבורני, כי אין מקום להתערב, כאמור, בהחלטת בית המשפט. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות האישה, החייב והמנהלת המיוחדת אשר הופיעו בפניו, איזן בין זכויות כלל הצדדים ומצא להעלות את סכום המזונות החודשי בשיעור מסוים בלבד. נזכור, כי במקרים של פשיטת רגל, המשאבים, מעצם טבעם, מוגבלים. אמנם הסכום שמשולם למבקשים אינו מלוא סכום המזונות אשר נפסק לזכותם, אך שומה עלינו לזכור כי הגדלת הסכום עבור צד אחד תיגרע על פי רוב מן הסכום שאמור להיות משולם לקופת פשיטת הרגל, קרי לטובת כלל הנושים ( רע"א 7210/09 , בפסקה 5). בנוסף, מדובר בעניין שלגביו מסור לבית המשפט של פשיטת הרגל שיקול דעת רחב שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בו, אלא אם נפלה טעות של ממש בהחלטה. המבקשים לא הצביעו על טעות מסוג זה.

8.

סיכומם של דברים – לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט של פירוק, ואיני רואה מקום להיענות לבקשתם של המבקשים. בשולי הדברים יוער, כי נוכח העובדה שדין הבקשה להידחות, איני נדרש לסוגיה אשר טרם הוכרעה בפסיקה (ואשר אף לא הועלתה על-ידי הצדדים כאן) והיא, כלום דרך התקיפה של החלטה בעניין קציבת מזונות הינה זו של ערעור או שמא בקשת רשות ערעור. סוגיה זו הושארה בצריך עיון ב ע"א 8993/04 (פסקאות 7-6) וב רע"א 7210/09 (בפסקה 8), ואף אני אשאירה בכך.

9.

הבקשה נדחית, בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.