רע"א 2096/16 רע"א 2096/16

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' פלינר ) בפש"ר 14302-07-11 מיום 11.2.2016, במסגרתה קצב בית המשפט – בהתאם לסמכותו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) – את סכום המזונות החודשי שעל המשיב 1 (להלן: החייב ) לשלם והעמידו על סך של 2,000 ש"ח. עוד נקבע כי סכום של 5,000 ש"ח שכבר שילם החייב – יקוזז.

רקע

1.

המבקשת 1 הינה אשתו של החייב והמבקשים 3-2 הינם ילדיהם הקטינים. מחודש ספטמבר 2015 מתגוררים המבקשים והחייב בנפרד.

2.

ביום 4.12.2011 ניתן בבית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסי החייב, ומונה לו מנהל מיוחד (המשיב 3). במועד זה גם הושת עליו צו תשלום חודשי בסך 500 ש"ח. ביום 5.5.2013 הוכרז החייב, בהסכמה, כפושט רגל.

3.

ביום 20.12.2015 קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו (השופטת ת' סנונית פורר ) כי החייב ישלם למבקשים 3-2 מזונות זמניים בסך של 2,000 ש"ח בחודש, בתוספת 600 ש"ח עבור מדור. עוד נקבע, כי המבקשת 1 והחייב יישאו בחלקים שווים במחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות של המבקשים 3-2. בעקבות זאת, ביום 4.1.2016 הגישה המבקשת 1 לבית המשפט המחוזי בקשה לקצוב את מזונות ילדיה הקטינים על סך של 2,600 ש"ח, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 128 לפקודה. בתגובתו, טען החייב כי נוכח יכולתו הכלכלית יש לקצוב את המזונות על סך של 2,000 ש"ח לחודש. המנהל המיוחד סבר, כי הצעת החייב הגונה ומאוזנת והמליץ לקבלה. בדבריו, ציין המנהל המיוחד כי החייב מצהיר על השתכרות חודשית של 6,000 ש"ח בחודש והמבקשת 1 על השתכרות חודשית של 3,000 ש"ח. עוד צויין, כי כל אחד מהצדדים מתגורר בדירה בבעלות הוריו וכי מכתבי הטענות עולה "ספק רב" אם הם משלמים שכירות להוריהם. יוער, כי לא התקבלה תגובת כונס הנכסים הרשמי (המשיב 2).

4.

בהחלטתו מיום 11.2.2016, ציין בית המשפט המחוזי כי יש לאזן בין גובה תשלום המזונות לבין זכויות הנושים. עוד ציין בית המשפט, כי קיימות טענות הדדיות אשר לא ניתן לבררן מתוך הראיות שהובאו לפניו. בין היתר, טענות בדבר אי-תשלום דמי שכירות על ידי הצד השני; אודות החזקת ג'יפ חדש על ידי החייב; ואודות הכנסות גבוהות של המבקשת 1, כתוצאה ממוניטין שצברה במשך 10 שנים. ביום 24.2.2016 קבע בית המשפט כי הסכום שפסק הינו "גלובלי" – קרי, שהוא כולל את כלל ההוצאות של המבקשים 3-2. בכך, דחה בית המשפט את בקשה המבקשים "להבהרת החלטה", בה טענו כי יש להוסיף על הסכום שנקבע גם מחצית מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות של המבקשים 3-2.

מכאן בקשת רשות הערעור ש לפנַי.

תמצית הטענות בבקשה

5.

לטענת המבקשים, אין הלימה בין הכנסות החייב לבין סכום המזונות שנקצב על ידי בית המשפט המחוזי, וכן בין ההחזר החודשי לנושי החייב לבין צורכי המבקשים 3-2. עוד נטען, כי בית המשפט לא נימק כדבעי את החלטתו, אלא הסתמך באופן גורף על תגובת המנהל המיוחד. משכך, מתבקש בית משפט זה להעמיד את סכום המזונות על הסכום שפסק בית המשפט לענייני משפחה, קרי, 2,600 ש"ח בחודש. לחילופין נטען, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, על חיוב במזונות לחול ממועד פסיקת המזונות הזמניים על ידי בית המשפט לענייני משפחה ולא ממועד הגשת הבקשה לקציבת מזונות; וכי אין לקזז את התשלום ששילם החייב – על סך 5,000 ש"ח – לפני הגשת הבקשה.

הכרעה

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

7.

בבואו להחליט על הקצבת מזונות מתוקף סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, מאזן בית המשפט של פשיטת הרגל בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב. בתוך כך, נדרש בית המשפט לתת את דעתו, בין היתר, לסכום החובות של החייב; לסכום המזונות שעליו לשלם מדי חודש; ולהכנסותיו [ראו: רע"א 6592/15 זועבי נ' זועבי , פסקה 7 (26.11.2015); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (3.1.2010)]. לעניין זה, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב, וככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בו, אלא אם נפלה בו טעות של ממש [ראו: רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (21.2.2013) (להלן: רע"א 8015/12 )].

8.

במקרה דנן, סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת כראוי וכי המבקשים לא הצביעו על טעות מהסוג המצדיק התערבות בה. בנוסף, בית המשפט נדרש לכלל טענות הצדדים ואין ממש בטענת המבקשים בדבר העדר ההנמקה. יוטעם לעניין זה, כי החלטות מהסוג דנא אינן נדרשות בדרך כלל להיות ארוכות במיוחד, ואין פסול עקרוני בהנמקה קצרה ותכליתית שבה נסמך בית המשפט – באופן שאינו גורף – על תגובת הנאמן, כל עוד היא כוללת התייחסות לנימוקי ההתנגדות של הזכאי למזונות [השוו: רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 11 (19.4.2015) (להלן: רע"א 7677/14 ) ].

9.

טענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי לעומת זה של החייב תוקפת ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהם. כך או כך, הן אינן מבוססות במידה הנדרשת – ובכלל זה, בכל הנוגע לרכבו של החייב; לתשלומי השכירות של המבקשת 1; וכן לסכום המדויק של הוצאות החינוך או ההוצאות הרפואיות החריגות של המבקשים 3-2 – ומתעלמות מטענות החייב. סבורני, כי בית המשפט המחוזי איזן כהלכה בין האינטרסים השונים שעה שקבע כי מתוך הסכום של 2,600 ש"ח יוקצב סך של 2,000 ש"ח למזונות. אכן, סכום זה נמוך מסכום המזונות שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ואולם, כאשר החייב במזונות נקלע להליכי פשיטת רגל ממילא עלולה להיגרם פגיעה לכל נושיו, ובכלל זה אלו הזכאים למזונות. יוטעם לעניין זה, כי סכום המזונות אשר נפסק על ידי בית המשפט לענייני משפחה מהווה נתון מרכזי ובעל חשיבות, אך בית המשפט של פשיטת רגל אינו מחויב לו [ראו: רע"א

8015/12 ,

פסקה 6 ].

10.

אף לא מצאתי כי בנסיבות העניין נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי כי יש לקזז את התשלום ששולם זה מכבר על ידי החייב. ודוק, החלטה זו התקבלה על בסיס הודעת המבקשים עצמם (סעיף 20 לבקשה לקציבת מזונות) ומשכך טענתם בעניין זה תמוהה. אשר לשאלת מועד תחילת החיוב במזונות, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי אף עניין זה נתון לשיקול דעתו הנרחב של בית המשפט המחוזי. זאת, נוכח לשונו של סעיף 128 לפקודה, הקובע כי בית המשפט רשאי להקציב " מזמן לזמן " סכומי כסף שימצא לנכון (השוו: ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (20.9.2007) (להלן: ע"א

8993/04 )).

11.

בשולי הדברים יוער, כי מכיוון שדין הבקשה להידחות, אינני נזקק לשאלה שטרם הוכרעה בפסיקה, והיא כלום דרך התקיפה של החלטה בעניין קציבת מזונות הינה זו של ערעור או של בקשת רשות ערעור. סוגיה זו הושארה בצריך עיון, בין השאר, ב ע"א 8993/04

(פסקאות 7-6) וב רע"א 7677/14 (פסקה 12) ,

ואף אני אותירה בצריך עיון.

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.