רע"א 1722/18 אליאב אלגרבלי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ'

תמיר ) בפש"ר 38614-08-17 מיום 29.1.2018, בגדרה קצב בית המשפט המחוזי את דמי המזונות שעל המבקש (להלן: החייב ) לשלם לסך של 1,500 ₪ לחודש.

2.

להלן בקיצור נמרץ עיקרי העובדות והטענות הצריכות לשם הכרעה בבקשה. החייב והמשיבה 3 (להלן: המשיבה ) נישאו בשנת 1995, התגרשו בשנת 2003, ולהם 4 ילדים משותפים – נכון לעת הזאת שניים קטינים ושניים בגירים. בשנת 2007 הגישה המשיבה לבית משפט לענייני משפחה תובענה לתשלום מזונות, החייב לא הגיש כתב הגנה, וניתן פסק דין שבו נקבע בין היתר כדלקמן: "האב [החייב – נ' ס'] ישלם למזונות הקטינים, באמצעות האם, סך של 4,000 ₪ לחודש [...], וזאת עד הגיע הקטינים לגיל 18 או תום לימודי תיכון, המאוחר מבין השניים. בתקופת השירות הצבאי (הסדיר) יעמדו דמי המזונות על שליש" (תמ"ש (קריות) 14930/07 ויטמן נ' אלגרבלי (25.3.2008)). החייב נקלע לקשיים כלכליים, לא שילם את דמי המזונות כנדרש, ולבסוף, ביום 6.9.2017, ניתן בבית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסיו והושת עליו צו תשלומים בסך של 600 ₪ לחודש.

3.

ביום 5.11.2017 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), במסגרתה ביקשה לקצוב את מזונות ילדיה לסך של 2,333 ₪ – 1,000 ₪ עבור כל אחד מהילדים הקטינים, ושליש מסכום זה עבור אחד הילדים הבגירים המשרת לדבריה בצה"ל. בתגובתו לבקשה ביקש החייב לקצוב את דמי המזונות לסך של 600 ₪ עבור כל הילדים; זאת, מכיוון שלטענתו הילד הבגיר השתחרר לאחרונה משירות צבאי, ושני הילדים הקטינים שוהים במסגרת חינוכית סגורה ואינם סמוכים על שולחנה של המשיבה. המנהל המיוחד מצדו, טען כי יש לקצוב את דמי המזונות לסך של 1,500 ₪ – 600 ₪ לכל קטין ו-300 ₪ עבור הבן החייל. ביום 29.1.2018 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בעניין, היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנַינו, ובה נקבע כדלקמן:

"המבקשת [המשיבה – נ' ס'] מבקשת לחייב את החייב לשלם סך של 2,333 לחודש כפי שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה [...]. החייב מבקש לשלם 600 ₪ בלבד עבור כל הילדים, ואילו עמדת המנהל המיוחד היא לשלם 1,500 ₪ עבור שלושת הילדים [...]. הוחלפו תגובות והודעות רבות, ואולם, ברי כי בן אחד חייל ונותרו 2 ילדים קטינים שהגם אם שוהים במהלך השבוע במסגרת חינוכית אחרת וגם אם לאו, 600 ₪ אשר כ"א מהם הינו סכום מאוד נמוך ביחס לסכומים אשר נפסקים בפועל במסגרת תיקי פש"ר. עיינתי בטענות הצדדים באשר לכלל ההכנסות וההוצאות של המבקשת ושל החייב. החייב טוען בין היתר להוצאות כלכלה ואולם לא ראיתי קבלות אשר תומכות בסכום ואין לשלול כי החייב, בהיותו טבח אוכל ארוחות במקום עבודתו. בנוסף לכך, במקרים רבים חייבים אשר גרים לבד מחזיקים דירה שכורה יחד עם שותף ובדרך זו מפחיתים את דמי השכירות לסכומים נמוכים יותר. על כן הנני מאמץ את עמדת המנהל המיוחד וקוצב דמי מזונות מחודש פברואר 2018 לסך של 1,500 ₪ " (החלטת השופט מ' תמיר ; להלן: ההחלטה ; ההדגשה הוספה – נ' ס').

4.

מכאן הבקשה דנן, בגדרה מבקש החייב שנורה על ביטול ההחלטה, ונקצוב באופן זמני את דמי המזונות וצו התשלומים לסך של 1,200 ₪ גם יחד. לטענתו, הסכום שנקבע בהחלטה אינו עולה בקנה אחד עם מצבו הכלכלי, ואינו מגלם את האיזון הנכון בין האינטרסים של ילדיו הזכאים למזונות, של נושיו, ושלו עצמו. לדברי החייב, הכנסותיו דלות, מצבו הרפואי ירוד, הוא נזקק לתרופות יקרות, ובשל כך החלטת בית המשפט המחוזי מעמידה אותו לפני "בחירה בלתי אפשרית בין רכישת תרופות ובין רכישת מזון" . עוד טוען החייב, כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לכך שילדיו הקטינים שוהים במסגרות חינוכיות סגורות, ולא בחן את התלות הכלכלית שלהם במשיבה. כמו כן, טוען החייב, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא דרש מהמשיבה לפרוש לפניו תמונה מלאה של הכנסותיה והוצאותיה הכלכליות, ובכך שלא איזן בין קציבת המזונות לבין צו התשלומים שהושת עליו. כיוצא בזה, שגה בית המשפט המחוזי כשחייבו בתשלום מזונות לבנו הבגיר, שכן זה איננו עוד חייל בשירות סדיר בצה"ל.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, סעיף 128 לפקודה מקנה לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות לקצוב דמי מזונות, ובלבד שקיים 'פסק מזונות' שניתן על-ידי הערכאה המוסמכת לעניין (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (20.9.2007) (להלן: עניין פלונית )). בבואו להחליט על הקצבת מזונות, על בית המשפט לאזן בין הזכאי למזונות לבין האינטרסים של שאר נושי החייב, בכלל זה "ליתן דעתו

לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מדי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל וכן להכנסותיו של החייב" (רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (21.2.2013) (להלן: עניין פלוני ); וכן ראו: רע"א 6592/15 זועבי נ' זועבי , פסקה 7 (26.11.2015); רע"א 8065/15 בן עמי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 10 (29.2.2016)). לבית המשפט של פשיטת רגל מסור שיקול דעת רחב בהחלטות כגון דא; ככלל, ערכאת הערעור תקפוץ ידיה מלהתערב בהחלטתו, ותעשה כן רק במצבים שבהם נפלה טעות של ממש בהחלטה (רע"א 2096/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (20.6.2016) (להלן: עניין פלוני השני ); עניין פלוני , פסקה 7). הנדון דידן אינו בא בגדרם של אותם מצבים; החלטת בית המשפט המחוזי מאוזנת, ומגלמת כדבעי את האיזון בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, בכלל זה הוצאותיו והכנסותיו של החייב, וטענותיו בנוגע לכך שהילדים הקטינים שוהים במסגרות חינוכיות סגורות. גם האינטרסים של נושי החייב ומצבה של קופת הכינוס באו לידי ביטוי בהחלטה, שהרי בית המשפט המחוזי אימץ את עמדתו של המנהל המיוחד – הוא כידוע מתכלל ומפקח על מרבית פעולותיו הכלכליות של החייב, על קופת הכינוס שלו, ועל מצבת חובותיו. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה, ודאי לא כזה המצדיק התערבות במסגרת בקשת רשות ערעור.

6.

בשולי הדברים אעיר שתי הערות: ראשית , לא נעלמה מעיניי טענתו של החייב בנוגע לכך שבנו הבגיר שוחרר מצה"ל, ולפיכך אינו נדרש עוד לתשלום מזונותיו. דא עקא, שהחייב לא צירף לבקשה אסמכתא כלשהי המלמדת על שחרור בנו, ואף לא הצביע על כך שאסמכתא כזו הוגשה לבית המשפט המחוזי. ככל שיש לחייב אסמכתא כאמור או שיש ביכולתו להשיגה, הרי שבאפשרותו להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וזו תישקל לגופה, לשעתה, ולנסיבותיה. שנית , נוכח העובדה שדין הבקשה להידחות, אינני מוצא מקום להידרש לשאלה בנוגע ל'דרך התקיפה' של החלטה בעניין קציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה; האם על דרך של ערעור בזכות, או על דרך של בקשת רשות ערעור. כפי שציין החייב בבקשתו, שאלה זו טרם הוכרעה בבית משפט זה, היא הושארה ב'צריך עיון' מספר פעמים, ואף אני אותירה לעת מצוא (רע"א 4023/95 מאיר-עוזי נ' המוסד לביטוח לאומי (6.8.1996); עניין פלונית , פסקאות 7-6; עניין פלוני , פסקה 8; עניין פלוני השני , פסקה 11; רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (3.1.2010); רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 12 (19.4.2015); וכן ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 39

(מהדורה שלישית, 2010-2009)).

7.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.