רע"א 7568/13 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' חזק ) בפש"ר 11563-10-11 מיום 10.10.2013, בגדרה נקבע כי סכום המזונות החודשי שישלם המבקש למשיבים יעמוד על 3,500 ₪.

1.

המבקש הינו גרוש, אב לעשרה ילדים, והמשיבים 7-1 הינם ילדיו הקטינים (משיב 7 הפך לבגיר לאחר מתן ההחלטה נשוא בקשת הערעור) (להלן: המשיבים ). ביום 28.4.2009 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו חויב המבקש בתשלום מזונות לילדיו בסך 8,000 ₪ לחודש. ביום 6.10.2011 ניתן צו כינוס כנגד המבקש על ידי בית משפט קמא במסגרתו ניתן צו תשלומים בסך 650 ש"ח לקופת פשיטת הרגל, שבהמשך הוגדל לסך של 1,000 ₪ בחודש. ביום 13.11.2012 הוכרז המבקש כפושט רגל ומשיב 9 מונה כנאמן לנכסיו. ביום 7.6.2012 הגישה אמם של המשיבים בקשה להקצבת מזונות קטינים, וביום 10.10.2013 לאחר שנערך דיון בבקשה, קבע בית המשפט כי סכום המזונות יעמוד על סך של 3,500 ₪ לחודש.

מכאן הבקשה שבפניי.

2.

המבקש טוען שההחלטה אינה מאזנת כראוי בין צרכיו לצרכי הנושים ופוגעת בו באופן בלתי מידתי. נטען כי המבקש משתכר סך של כ-4,500 ₪ לחודש וקביעה כי עליו לשלם 1,000 ₪ מדי חודש לקופת הפירוק, בנוסף ל-3,500 ₪ מזונות, אינה מותירה בידיו כסף עבור הוצאות קיום לרבות מדור ומזון. לטענת המבקש שגה בית משפט קמא בפוסקו כי על המבקש לפנות למעבידו – רשות מקומית – ולנסות להגדיל את משכורתו כאשר המבקש מועסק כיום במשרה מלאה. עוד טוען המבקש כי האם העלימה פרטים מהותיים מעיני בית המשפט, כך שהחלטת בית המשפט ניתנה ללא התייחסות לעובדות מהותיות בנוגע לצרכי הקטינים ויכולותיה הכלכליות של האם.

דין הבקשה להידחות.

3.

לפי סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) חיובי מזונות שזמן פרעונם חל לאחר מועד מתן צו הכינוס אינם מהווים חוב בר תביעה. בצד סעיף זה וכדי להגן על הנושים לפי פסק דין למזונות, מסמיכה הפקודה את בית המשפט להקציב לזכאי המזונות סכום כסף שימצא לנכון מתוך נכסי או הכנסות פושט הרגל. סעיף 128(א) לפקודה קובע כדלקמן:

הקצבה לזכאי למזונות

לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.

בית המשפט בפניו מתנהלים הליכי חדלות פירעון אינו מוסמך לקבוע מזונות תחת בית המשפט למשפחה או בית הדין הדתי, אלא קוצב את המזונות לאחר שניתן פסק דין בעניין. בקוצבו את המזונות עורך בית המשפט איזון בין זכויותיהם של הזכאים למזונות, יתר נושי החייב והחייב עצמו (ראו רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 6 והאסמכתאות שם (21.2.2013) (להלן: עניין פלוני ); שלמה לוין

ואשר גרוניס פשיטת רגל 225-224 (מהדורה שלישית, 2010)).

בענייננו, בית משפט קמא נתן דעתו לסך השתכרותו של המבקש וליכולתו לנסות להגדיל את משכורתו בדרך של פניה למעסיקו וביצוע שעות נוספות. יצוין כי הנאמן הביע את עמדתו כי אף פסיקת מזונות בסך של 4,000 ₪ לחודש הינה סבירה בנסיבות העניין. טענותיו העובדתיות של המבקש בדבר הסתרת מצבה הכלכלי של האם ואי תמיכתה במשיבים לא נתמכו בראיות כלשהן. בנוגע לטענות המבקש לפיהן ילדיו מורדים בו או שאינם מצויים עוד במשמורתה של גרושתו – רשאי הוא לפנות בבקשה להפחתת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, שהינו הערכאה המוסמכת לדון בעניין זה, כפי שהבהיר בית משפט קמא בהחלטתו מיום 4.6.2012 ובהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור. עוד אציין, כי מתגובת המשיבים עולה כי חוב המזונות הוא חלק הארי מחובותיו של המבקש.

4.

הצדדים לא נדרשו לסוגיה שטרם הוכרעה בפסיקה, אם דרך התקיפה של החלטה בעניין קציבת מזונות הינה על ידי הגשת ערעור בזכות או שמא בבקשת רשות ערעור (הסוגיה הושארה בצריך עיון בע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני , פסקאות 7-6 (20.9.2007), ברע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (3.1.2010) ובעניין פלוני בפסקה 8)). מבלי לקבוע מסמרות בנושא, דומני כי ראוי, ולו משיקולי יעילות ומהשיקולים שפורטו בע"א 8993/04 הנ"ל, כי החלטות בנושא זה תידונה על דרך של בקשת רשות ערעור.

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקש ישא בהוצאות המשיבים 7-1 בסך 1,500 ₪.