רע"א 7940/13 יוסף קצקה נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.10.2013 (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט ) בפש"ר 1824-08, בה נדחתה בקשת המבקש להחיל צו ההפטר גם על חובו למשיב 2 (להלן: המל"ל ) בגין תשלום מזונות לילדו.

1.

ביום 22.7.2008 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, וביום 29.6.2009 הוא הוכרז כפושט רגל. ביום 27.2.2012 הורה בית המשפט

על מתן הפטר מותנה וביום 13.5.2012, לאחר שעמד בתנאים שהוצבו לו, הורה בית המשפט על מתן הפטר מוחלט למבקש ככל שמדובר בחובות שנוצרו בטרם ניתן צו הכינוס. המבקש פנה ל בית המשפט בבקשה להחלת ההפטר המוחלט גם על חוב המזונות כלפי המל"ל, חוב שנוצר בגין תשלום מזונות לילדו של המבקש.

2.

בהחלטתו מיום 6.10.2013 דחה בית המשפט

המחוזי את הבקשה בהסתמך על הוראת סעיף 69(א)(ג) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) אשר מחריג את חוב המזונות מתחולת ההפטר המוחלט. בית המשפט קבע כי החרגת חוב המזונות מצו ההפטר חלה גם מקום בו בעל חוב המזונות הוא המל"ל וכי אינו מוצא לנכון לפטור את המבקש מטעמים מיוחדים.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקש טען כי החלטתו של בית המשפט

אינה מיישמת את הרציונאלים שבבסיס הליך פשיטת הרגל בכלל ושל סעיף 69(א)(3) לפקודה בפרט, וכי לאור נסיבותיו האישיות, היה מקום להחיל את ההפטר המוחלט גם על חובו כלפי המל"ל. המבקש הפנה לעמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) ב בית משפט קמא, שתמך בעמדתו, וטען כי דחיית הבקשה, מרוקנת מתוכן את הליך פשיטת הרגל הממושך והמפרך שעבר בשנים האחרונות, וכי הבקשה התקבלה על ידי בית המשפט מבלי לקיים דיון.

4.

המל"ל מתנגד לבקשה ומציין כי הפטר חייבים מתשלום מזונות עלול לעודד התחמקות מתשלום חוב מזונות, מתוך הנחה כי יתקבל הפטר בהמשך הדרך, והתשלום יתבצע על ידי המל"ל. עם זאת, לפנים משורת הדין וכמקובל לגבי חייבי מזונות המקבלים קצבת נכות מהמל"ל, הודיע המל"ל כי הוא נכון להמשיך ולבצע קיזוז חודשי בשיעור של 10% מקצבת הנכות לה זכאי המבקש מבלי שיינקטו כנגדו פעולות אקטיביות בהוצאה לפועל.

5.

עמדת הכנ"ר היא כי אין להחיל את ההפטר על חוב המזונות למל"ל וכי דין הבקשה להידחות. על בית המשפט

לאזן בין השלכותיו האפשריות של מתן הפטר על חוב מזונות למל"ל ובין נסיבותיו הסוציאליות של המבקש, וכי המשך ההסדר לפיו יבצע המל"ל קיזוז של 10% מקצבת הנכות מדי חודש, מבטא איזון ראוי וסביר בנסיבות העניין.

אציין כי עמדה זו של הכנ"ר אינה תואמת את עמדתו ב בית משפט קמא, שם המליץ הכנ"ר, לאור נסיבותיו הייחודיות של המבקש להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות למל"ל.

6.

סעיף 69(א) לפקודה קובע כלהלן:

"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;

(3) חבות לפי פסק דין

לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה ."

מלשונו של ס"ק א(3) עולה כי במצב הדברים הר גיל , צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחבותו לפי פסק דין בתובענת מזונות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת (וראו: ע"א

לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (28.3.2012) (להלן: עניין לוי )).

7.

במקרה שלפנינו מבקש המל"ל ליהנות מזכויות היתר המוקנות לנושה בתובענת מזונות מכוח סעיף 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן: חוק הבטחת תשלום ) אשר מעמיד את המל"ל בנעליו של הנושה וקובע כדלקמן:

(א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גביה ושכר טרחת עורך-דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל.

(ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, כאילו ניתן לזכות המוסד , לרבות האמור בפרק ז' שבו.

(ג) היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה; החייב רשאי לפנות בענין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה.

משעה ששילם המוסד לביטוח לאומי לגרושתו של פושט רגל תשלומי מזונות על פי חוק, קמה למוסד זכות סוברוגציה כלפי הנאמן בפשיטת רגל, כמי שבא "בנעליה של האישה" לעניין אותם תשלומים

(וראו: ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד לה(1)). בהמשך לכך נקבע בפסיקה כי אין להחריג את המל"ל מן הפטור שקיבל הנושה המקורי וכי חוק הבטחת התשלום אינו מיועד לשמש כאמצעי מילוט אשר בעזרתו יוכל החייב להעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית (רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (21.5.2009); רע"א 3898/12 מאיר לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.8.2012) (להלן: עניין לרנר )).

8.

במצב הדברים הר גיל נכנס אפוא המל"ל לנעלי הנושה. עם זאת, בסיפא לסעיף 69(א)(3) הותיר המחוקק ל בית המשפט שיקול דעת להורת כי חבות לפי פסק דין

בתובענת מזונות לא תחול על "מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

לטעמי, יש במאפייני המקרה ובנסיבותיו האישיות של המבקש בכדי להצדיק מתן הפטר גם על חוב המזונות.

9.

עסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח לפני למעלה מ-30 שנה, כך שכיום הילד לו יועדו המזונות הינו בגיר בן 34. המבקש, בן 62, נתאלמן מאשתו השנייה בנסיבות טראגיות והוא סובל כבר שנים ארוכות משלל בעיות רפואיות בגינם הוא מוגדר על ידי המדינה כנכה 100%. מצבו הכלכלי חמור, הוא מתגורר בדירת חלמיש, אין לו כל מקור פרנסה מלבד קצבת הנכות אותה הוא מקבל מהמדינה ופוטנציאל ההשתכרות שלו אפסי. המבקש מתקיים מקצבת נכות בסך של 2600 ₪, כאשר לאחר קיזוז עבור ביטוח בריאות נשאר בידיו סכום של 2,497 ₪. מתוך האמור מבקש המל"ל לקזז 249 ₪, המהווים 10% מן הסכום הכולל, כך שלאחר הקיזוז יישאר המבקש עם סכום זעום של 2,248 ₪ לצורכי מחייתו, פחות מקו העוני לאדם בודד. ספק אם אכן ניתן להתקיים מהסכום שנקבע כקו העוני לאדם בודד, אך ברי כי הפחתת הסכום של 249 ש"ח, אותו אמור המל"ל לקזז לאורך כל ימי חייו מקצבת נכותו של המבקש, תדרדר עוד יותר את מצבו.

נראה כי אין מחלוקת של ממש לגבי מצבו האישי של המבקש. לא נטען כי למבקש נכסים נוספים שלא מומשו או כי יש צפי לשינוי בכושר פרעון חובותיו בעתיד או כי אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו או כי לא פעל בתום לב. על נסיבותיו האישיות החריגות של המבקש ניתן גם להסיק מעמדתו הראשונית של הכנ"ר אשר המליץ להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות.

10.

בהחלטתו הסתמך בית משפט

קמא על פסקי הדין בעניין לוי ובעניין לרנר

וציין

כי אין הוא רואה "לחרוג מהלכת בית המשפט העליון שקיבל בפסיקתו את עמדת המוסד לביטוח לאומי לגבי חייבים אחרים שמצב בריאותם רופף לרבות לגבי נכים" (פסקה 5 להחלטת בית משפט קמא).

אלא שפסק הדין בעניין לרנר עוסק, בעיקרו, בטענת החייב לגבי עצם סמכותו של המל"ל להיכנס בנעליו של הנושה בתביעת חוב מזונות, ו בית המשפט ציין שלא שוכנע "כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות אשר הצדיקו סטיה מן הכלל האמור" (פסקה 5 לפסק הדין בעניין לרנר ). בשל כך קבע בית המשפט

כי מקומן של טענות המבקש הם בהליכי ההוצאה לפועל. אף מפסק הדין הקצר בעניין לוי

לא ניתן ללמוד על נסיבות המקרה שבפנינו. מפסק הדין אף עולה כי באותו מקרה עמדה הכנסתו הכוללת של החייב על סכום של 4,675 ₪, כמעט פי שניים מהמקרה שלפנינו.

11.

כדוגמא למקרה חריג הנכלל בגדר סעיף 69(א)(3) מציין בית משפט קמא את פסק הדין שניתן בפש"ר (מחוזי ת"א) 1253/06 גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי (2.9.2013) (להלן: עניין גמזו ). באותו מקרה החיל בית המשפט

(כב' השופטת ת' אברהמי ) את ההפטר גם על חוב המזונות, בהדגישו כי מדובר בהחלטה חריגה אשר אינה באה לכרסם בעיקרון הרחב של היעדר הפטר מחיוב מזונות. בעניין גמזו

העניק בית המשפט

הפטר לחייב מחוב המזונות כאשר הכנסתו עמדה על 4300 ₪, ואף נטען כי החייב פעל בחוסר תום לב. על אחת כמה וכמה בענייננו, שהכנסתו של המבקש מקצבת נכות קטנה הרבה יותר, המבקש התנהל כראוי ומילא אחר כל התחייבויותיו לאורך הליך פשיטת הרגל, והמל"ל אף נהנה מדיבידנד של למעלה מ-10,000 ש"ח.

12.

על שיקול הדעת המסור ל בית המשפט

גם במסגרת סעיף 69(א)(3) לפקודה אנו למדים מע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.1.2010). באותו מקרה, התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נקבע כי הליכי פשיטת רגל לא יועילו, שכן פושט רגל ממילא אינו מופטר מחבות לתשלום מזונות לאור סעיף 69(א)(3). בהקשר זה ציין בית המשפט כי :

"אמנם, סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 מורה כי צו הפטר אינו מפטיר חייב מחבות לפי פסק-דין שניתן בתובענת מזונות, אולם הוראה זו כפופה לשיקול-הדעת של בית-המשפט והיא הנותנת, שבמקרה זה, ראוי בשלב זה שלא לסגור את הדלת בפני המערער ולאפשר בחינה מעמיקה של עניין זה בבוא העת." (הדגשה הוספה – י"ע).

13.

סיכומו של דבר, כי בהתחשב ב גיל ו של המערער; בהתחשב במצבו הרפואי; בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל; בהתחשב שאין למבקש נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על סך של כ-2,500 ₪; בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 53,572 ₪ כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להמשך עד תוחלת ימיו - בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי מצבו נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור ל בית המשפט בסעיף 69(א)(3) לפקודה.

14.

לפני סיום אעיר כי הצדדים לא נדרשו לשאלה, האם דרך התקיפה הראויה של החלטה בעניין קציבת מזונות הינה על ידי הגשת ערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור כדוגמת ההליך דכאן (הסוגיה הושארה בצריך עיון בע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני , פסקאות 7-6 (20.9.2007), וברע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (3.1.2010) )). כפי שציינתי לאחרונה, אני סבור שראוי – ולו משיקולי יעילות ומהשיקולים שפורטו בע"א 8993/04 הנ"ל – כי החלטות מעין אלו יידונו על דרך של בקשת רשות ערעור (רע"א 7568/13 פלוני נ' פלוני (31.12.2013)) .

15.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה ומורה על הרחבת גדר ההפטר, כך שיינתן למבקש הפטר גם מחוב המזונות למל"ל.