בש"א 2218/15 פלוני נ. פלוני

1.

המשיבה 1, גרושתו של המבקש, נתונה בהליכי פשיטת רגל המתנהלים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ובגדרם הוגשה על ידי המבקש בקשה לקציבת מזונות לילדיהם המשותפים. בהחלטה מיום 12.2.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את המלצת המשיב 2, המנהל המיוחד, והורה על הקצבת מזונות בסך של 700 ש"ח. המבקש הגיש בקשה להבהרת ההחלטה, ובהמשך לכך הבהיר בית המשפט בהחלטה מיום 17.2.2015 כי מדובר בסכום כולל (ולא סכום נוסף על זה המתקבל מאת המוסד לביטוח לאומי).

על שתי החלטות אלו של בית המשפט המחוזי מעוניין המבקש להשיג, ובבקשה שבפניי, אליה צורף עותק של בקשת רשות הערעור, עותר הוא למתן ארכה להגשת ההליך הערעורי.

יצוין כי המבקש ציין כי לגישתו נתונה לו זכות ערעור על ההחלטות ועל כן המועד להגשת ההליך טרם חלף והבקשה מוגשת "למען הזהירות" בלבד. עוד נטען כי ככל שחל איחור, הוא נבע מעיכוב בהסדרת ייצוגו בידי הלשכה לסיוע משפטי, וכי אישור להגשת ההליך ניתן לבא-כוחו רק ביום 22.3.2015.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה ואילו המשיבים 2 ו-3 הודיעו כי אינם מתנגדים לה (אם כי המשיב 2 סייג עמדתו במספר תנאים).

2.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולקבל את ההליך הערעורי לרישום.

תחילה לשאלה האם כלל חל איחור בהגשת ההליך. התשובה לשאלה זו נגזרת מן התשובה לשאלה מהי דרך ההשגה הנכונה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.2.2015, ההחלטה העיקרית העומדת במוקד ההליך הערעורי, אשר הומצאה למבקש ביום 13.2.2015

- באם לא נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה הוגש ההליך 14 ימים לאחר חלוף המועד להגשתו, ואילו אם עומדת למבקש זכות ערעור על ההחלטה הוגש ההליך יום אחד לפני חלוף המועד.

ואולם התשובה לשאלה כיצד יש להשיג על ההחלטה אינה פשוטה, וגם הצדדים להליך זה חלקו בה - המבקש ציין כי נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה ועל כן בקשת הארכה הוגשה למען הזהירות בלבד ולגישה זו הצטרף המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי; המשיב 2, המנהל המיוחד, סבור כי יש להגיש בקשה למתן רשות ערעור

על ההחלטה; והמשיבה 1, החייבת, ציינה כי סוגיה זו טרם הוכרעה.

ואכן, בפסיקה צוין כי בשאלת סיווגה של החלטה בדבר קציבת מזונות קיימים פנים לכאן ולכאן, ושאלה זו טרם הוכרעה והושארה בצריך עיון גם בהחלטה שניתנה לאחרונה ממש (ראו: רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 12 (19.4.2015); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (3.1.2010); ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני , פסקאות 6-7 (20.9.2007). וראו עמדת כב' השופט י' עמית ברע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (21.1.2014) וברע"א 7568/13 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (31.12.2013), לפיה ראוי כי החלטות כגון דא יידונו על דרך של בקשת רשות ערעור).

בנסיבות אלו ובהעדר הכרעה ברורה בפסיקה, נראה כי קיים קושי לקבוע באופן החלטי כי ההליך הערעורי על ההחלטה מיום 12.2.2015 הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו.

3.

מכל מקום, גם אם אצא מנקודת הנחה כי ההליך הוגש באיחור, וזאת בשים לב לכך שבמצב של אי בהירות דומה כי הדרך הראויה היא להגיש בקשת רשות ערעור, אותה ניתן להסב במידת הצורך להודעת ערעור, סבורני כי מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה.

ראשית, חוסר הוודאות לעניין דרך סיווגה של החלטה בבקשה לקציבת מזונות שוקל לזכות המבקש, אשר ציין בבקשתו כי הסתמך על פסק דין בו נדון הליך ערעורי על החלטה כאמור כערעור בזכות (ע"א 8993/04 הנ"ל).

שנית, התוצאה הסופית הכוללת של הבקשה לקציבת מזונות הובהרה בהחלטה המשלימה מיום 17.2.2015 (אשר הומצאה למבקש למחרת היום), ובכל מקרה לפחות לעניין החלטה זו האיחור בהגשת ההליך קצר יותר.

שלישית, נראה כי העיכוב בהגשת ההליך הערעורי אכן נבע מהמתנתו של המבקש להסדרת ייצוגו בידי הלשכה לסיוע משפטי, ויצוין כי המבקש פעל בזריזות למן מועד מתן האישור לייצוגו, שכן האישור ניתן ביום 22.3.2015, ושבוע לאחר מכן, ביום 29.3.2015, הוגשה הבקשה דנן בצירוף ההליך הערעורי.

בנסיבות אלו - והגם שיש צדק בטענת המשיבים 1 ו-2 כי המבקש לא ציין באופן ברור באיזה מועד פנה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי (אלא אך ציין כי בא-כוחו, המייצגו גם בערכאה קמא, פנה בבקשה להרחבת מינוי "מיד עם קבלת החלטת בית המשפט קמא") וכן לא הובהר על ידו מדוע לא הגיש לבית משפט זה בקשה למתן ארכה במקביל לפניה ללשכה לסיוע משפטי (השוו בש"א 1823/14 פרץ נ' עו"ד דורון ליברט, מנהל מיוחד (22.4.2014)) - סבורני כי איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, ובהם גם מהות ההליך שהגשתו מתבקשת, מוביל למסקנה כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתויק בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשת הארכה והחלטתי זו.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.