רע"א 882/13אירידיום בע''מ באמצעות דר' עידו שוורצבוים נ. בנק דיסקונט ליש

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.1.2013 (כב' הנשיאה ב' גילאור ) בתיק פש"ר 1099/97, לפיה לא התקבלה בקשת המבקשת (אירידיום בע"מ, להלן: החברה ) ליתן החלטה בבקשות שהגישה קודם לכן. במקביל להגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הליך של מימוש משכנתא הרובצת על דירה ברח' שמשון 22 בחיפה (להלן: הדירה ), שהזכויות בה רשומות על-שם ד"ר עדו שוורצבוים (להלן: ד"ר שוורצבוים ), מנהלה ובעל מניותיה של המבקשת. בבקשה נטען, כי מועד פינוי הדירה נקבע ליום 10.2.2013.

המשיב 1 הוא בנק, לו חייבת המבקשת כספים. הדירה שועבדה למשיב 1 להבטחת החזר חובה של המבקשת. המשיב 2 היה כונס הנכסים שמונה בעבר, בין היתר, לצורך מימוש השעבוד על הדירה ושוחרר מתפקידו מזה זמן.

2.

יצוין, כי ההחלטה מיום 23.1.2013, נשוא בקשת רשות הערעור, לא קבעה אלא שבקשת ד"ר שוורצבוים "למתן נימוקים לדחיית הבקשות ובקשת החלטה בתובענה הראשית" תתויק בתיק. הלכה למעשה פירושה של החלטה זו הוא שלא נענתה בקשתו הנ"ל של ד"ר שוורצבוים. הבקשה הנ"ל הוגשה בהמשך לבקשות קודמות שהגישו המבקשת ו/או ד"ר שוורצבוים לתיק פש"ר 1099/97, שעניינו הליכי כינוס נכסים וגיבוש שעבוד צף על נכסי המבקשת, שאינם כוללים את הדירה .

ההליכים למימוש המשכנתא הרובצת על הדירה החלו, לגרסת המשיבים 2-1, לפני כ-15 שנה בלשכת ההוצאה לפועל , ועוכבו נוכח ההתדיינות הממושכת שהתקיימה בין המבקשת וד"ר שוורצבוים לבין המשיבים 1 ו-2. בגדר התדיינות זו, טען ד"ר שוורצבוים, בין היתר, כי דין השעבוד הרובץ על הדירה להתבטל. טענותיו אלה נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 10495/97 ו-ת"א 848/99). ערעור על קביעה זו, כמו גם על דחיית יתר הטענות של המבקשת ושל ד"ר שוורצבוים, נדחה בבית משפט זה (ע"א 5578/08, פסק הדין מיום 27.12.2011). בקשה לקיום דיון נוסף (דנ"א 336/12) נמחקה ביום 8.5.2012 ונדחתה בקשה לביטול המחיקה (ביום 4.7.2012), כמו גם ערעור על ההחלטה שלא לבטל את המחיקה. נמצא, כי שאלת תוקף השעבוד על הדירה הוכרעה, וההכרעה בעניין זה חלוטה. יודגש, כי בפסק הדין בע"א 5578/08 נדונה במפורש הטענה שלפיה אין תוקף לשטר המשכון על הדירה, והיא נדחתה, כשבית המשפט קובע, בין היתר, כי ד"ר שוורצבוים הודה כי הדירה שימשה כבטוחה לחובות המבקשת (וחברה נוספת שבה שלט). לאחר סיום ההליכים האמורים חודשו הליכי ההוצאה לפעול בקשר עם הדירה, שעיכובם מתבקש עתה.

3.

כאמור, החלטת בית משפט קמא מיום 23.1.2013, עליה מתבקשת רשות ערעור, ניתנה בהמשך לשורת בקשות שהוגשו על-ידי המבקשת ו/או על-ידי ד"ר שוורצבוים לתיק פש"ר 1099/97. בכללן בקשה (מיום 3.2.2013) לעיכוב מימוש השעבוד על הדירה. ביחס לבקשה זו הוחלט ביום 3.2.2013 כי על פני הדברים הסמכות לדון בסוגיה מסורה ללשכת ההוצאה לפועל. עוד הוחלט, כי אין מקום לדון בבקשה הנ"ל בטרם תתקבל תשובת המשיבים לבקשה קודמת (מספר 15), שבה התבקשה פסילת המותב הנכבד בבית המשפט המחוזי בחיפה והעברת התיק לבית משפט אחר. בבקשה זו, לפסילת המותב, שהוגשה ביום 27.1.2013, טרם ניתנה החלטה ועדיין לא חלף המועד לקבלת תשובת המשיבים.

4.

לאחר שבקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ההליכים למימוש המשכנתא על הדירה הועברו לטיפולי, הוריתי למשיבים להשיב לבקשה למתן הסעד הזמני. לאחר עיון בתשובות אלה שוכנעתי כי דין בקשת רשות הערעור עצמה להידחות, ולפיכך גם אין מקום לעכב את ביצוע הליכי מימוש השעבוד. אוסיף, כי דין הבקשה לסעד זמני היה להידחות בכל מקרה.

5.

ראשית לכל, וזה העיקר, הליכי מימוש המשכנתא על הדירה מתנהלים במסגרת ההוצאה לפועל. מדובר בדירה שבה אין למבקשת זכויות, אלא לד"ר שוורצבוים, וההליכים בתיק פש"ר 1099/97 מתייחסים למבקשת. מטעם זה לא היה מקום לבקש עיכוב הליכי המימוש במסגרת פש"ר 1099/97, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי.

אכן, בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת באופן כללי כנגד הליכים לגביית חובותיה של המבקשת, אך פרט להליך הנוגע לדירה לא ציינה המבקשת כל הליך אחר שמתנהל, והליך זה אינו נוגע למבקשת אלא לד"ר שוורצבוים.

6.

שנית, בבקשת רשות הערעור הועלו טענות המכוונות כלפי התנהלות המשיבים 1 ו-2, שלטענת המבקש, משליכות על זכותם למימוש המשכנתא. אלא שכפי שצוין לעיל, ולפחות ככל שהדבר נוגע למימוש המשכנתא על הדירה (שזה הנושא שבמרכז הבקשות שלפניי), ההכרעה במחלוקת הפכה חלוטה ואין אפשרות לפתוח מחדש את הקביעה כי המשיב 1 זכאי להמשיך בהליכים למימוש המשכנתא. המבקשת לא הראתה טעם טוב מדוע שלא לפעול על-פי פסק הדין בע"א 5578/08, שהוזכר לעיל, בו נקבע במפורש כי לשעבוד על הדירה יש תוקף מלא.

7.

עוד יצוין, כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה על-ידי המבקשת. כפי שהוסבר, הסעד הזמני שהתבקש אינו נוגע כלל למבקשת, אלא לד"ר שוורצבוים. אין, לפיכך, זיקה בין בקשת רשות הערעור לבין הסעד הזמני שהתבקש. די בכך כדי לדחות את הבקשה לסעד זמני.

8.

להשלמת התמונה יצוין, כי הכונס הרשמי טוען אף הוא כי "בתיק הכינוס" (תיק פש"ר 1099/97) כלל לא מתנהלים הליכים למימוש נכסים, כיוון שלא נמצאו נכסים בבעלות המבקשת. ברוח זו פסק בית משפט קמא כבר ביום 9.9.2012, כאשר ציין כי "הליכי הכינוס הסתיימו מזמן" ושחרר את כונס הנכסים מתפקידו. על החלטה זו לא הוגש ערעור והיא נעשתה חלוטה. גם מטעם זה איני רואה ליתן רשות ערעור על ההחלטה מיום 23.1.2013, שבאה בתגובה לבקשות נוספות מצד המבקשת ו/או ד"ר שוורצבוים, שאינם משלימים עם החלטות קודמות, ומנסים לפתוח שוב ושוב עניינים שהוכרעו.

9.

בנסיבות אלה אני דוחה את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לעיכוב ההליכים למימוש השעבוד על הדירה. אין באמור בהודעת ד"ר שוורצבוים, שהוגשה בתגובה לתשובת המשיב 3, כדי לשנות מהחלטתי.