פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8850/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
מאג'דה דלמגי
נ ג ד
המשיבים:
1. ג'אודת עזאיזה
2. עזאת עזאיזה
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי) ברע"א 6080-10-17
מיום 31.10.2017
בשם המבקשת:
עו"ד יהושע רובין
החלטה
1.
ברקע הבקשה שלפניי סכסוך בין המבקשת לבין המשיבים בנוגע לזכותה של המבקשת לעשות שימוש בדרך מסוימת העוברת ליד ביתם של המשיבים ומובילה לביתה של המבקשת. ביום 26.9.2016 ניתן בבית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' טל ) צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים להפריע למבקשת להגיע לביתה בכל דרך. ביום 16.11.2016, לאחר דיון במעמד הצדדים, ביטל בית המשפט את הצו האמור, משנמצא כי המבקשת לא עמדה בנסיבות העניין בנטל להוכיח את קיומה של זכות לכאורה בדרך שבמחלוקת. עוד נמצא כי מאזן הנוחות אינו תומך בקבלת הבקשה, וכי המבקשת פעלה שלא בידיים נקיות, עת לא גילתה לבית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות לבקשתה. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי ) ביטל, בהסכמת הצדדים, את ההחלטה האמורה, והורה על בחינה נוספת של הבקשה לאחר שהצדדים יציגו ראיותיהם אשר לזכויותיהם במקרקעין. לאחר הדברים הללו התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים, נשמעו ראיותיהם ובית המשפט אף סייר במקרקעין נושא המחלוקת ביום 9.1.2017. באותו היום ניתנה החלטה נוספת שבה צוין כי קיים כביש המוביל אל האזור שמתחת לבית, אך כי הדרך המובילה מהכביש לבית – שהיא דרך צרה שבצדה תהום – אינה כניסה סבירה לבית, בפרט כשבימי החורף נוצרת בדרך זו סכנה לפציעה חמורה. נוכח האמור, נתן בית המשפט למבקשת צו זמני עד להכרעה סופית בדבר מתן צו המניעה הזמני, שבו הורה כי המבקשת רשאית להשתמש בדרך המובילה לחניון שנמצא מעל ביתה; וכי לשם כך על המשיבים להסיר חסימה שיצרו בדרך זו ולאפשר למבקשת וכל מי מטעמה להשתמש בדרך האמורה ללא כל הפרעה.
2.
בתום כל אלה, ביום 26.8.2017, שב בית המשפט (השופט א' טל ) וביטל את הצווים הזמניים שניתנו בהחלטותיו מהימים 26.9.2016 ו-9.1.2017 לאחר שמצא כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את קיומה של זכות מעבר לכאורה בדרך האמורה; וכי אין בסיס לטענתה שלפיה המשיבים חסמו כל גישה לביתה משקיימת דרך גישה חלופית שתוכל לשמש את המבקשת לצרכיה אם תפעל להסדרתה כדבעי. בית המשפט חזר על קביעתו כי המבקשת לא גילתה לבית המשפט את מלוא העובדות הרלוונטיות; וקבע כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה. מכל הטעמים האמורים הגיע בית המשפט למסקנה כי אין להותיר את צווי המניעה הזמניים על כנם. עם זאת, כדי לאפשר למבקשת שהות להסדיר את הדרך החלופית האמורה, עוכב ביטולו של צו המניעה הזמני ב-6 חודשים ובית המשפט הורה למבקשת לעדכן את בית המשפט אחת לחודשיים על התקדמות ההליכים במישור זה.
בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ביטול הצו הזמני, עד לקיומו של דיון בדבר חוות דעת שמאי שצירפה המשיבה לבקשתה. ביום 26.9.2017 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שציין שחוות הדעת של השמאי רלוונטית – אם בכלל – להליך העיקרי, ולא להליך שעניינו הסעד הזמני.
3.
על ההחלטות מימים 26.8.2017 ו-26.9.2017 ועל החלטה נוספת לעניין קביעת מועד הדיון, הגישה המבקשת בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 31.10.2017 דחה בית המשפט (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי ) את הבקשות, תוך שהדגיש כי המקרה דנן אינו בא בקהלם של המקרים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה המבררת בדבר סעדים זמניים. צוין כי לא נמצאה עילה להתערב באילו מקביעות בית משפט השלום, שהתבססו על חומר הראיות שנפרש לפניו והתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים, לרבות אלו הנוגעות לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות. אשר להחלטה מיום 26.9.2017 שלא להיעתר לבקשת המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה המבטלת את צו המניעה הזמני, ציין בית המשפט, בין היתר, כי בית המשפט עיכב בעצמו את ביצוע ההחלטה. עוד הוסיף בית המשפט כי טוב תעשה המבקשת אם תדאג להסדיר את הדרך החלופית, במסגרת סד הזמנים שנקבע על ידי בית משפט השלום.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. ככל הניתן להבין מן הבקשה, המבקשת משיגה על קביעות עובדתיות שונות שנקבעו אגב ההליך בעניין הסעד הזמני על ידי בית משפט השלום אשר בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בהן, כאמור לעיל; ומוסיפה וטוענת, בין היתר, כי לא נערך איזון ראוי בין השיקולים הנוגעים למתן סעד זמני.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בדבר סעדים זמניים תיעשה במשורה ורק אם נראה כי דחיית הבקשה עשויה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להשפיע באופן מהותי על זכויותיהם, והדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( רע"א 9258/17 דאאירת אלאוקאף אלאסלאמייה נ' ח'רשיק , פסקה 4 (7.12.2017); רע"א 7435/16 שירן השקעות בע"מ נ' עצמון , פסקה 5 (28.11.2016)). במקרה שלפניי, ביטול הסעד הזמני שניתן למבקשת אינו יוצר נזק בלתי הפיך, שכן על פני הדברים, לו תתקבל לבסוף תביעת המבקשת תוכל היא לשוב ולהשתמש בדרך שבמוקד המחלוקת.
כמו כן, החלטת בית משפט השלום – שאומצה בהחלטת בית המשפט המחוזי – מקנה למבקשת שהות לפעול בערוצים תכנוניים מקובלים להסדרת דרך הגישה אל ביתה. לפיכך סבורני כי הקביעה שלפיה מאזן הנוחות אינו תומך במתן צו מניעה זמני בשלב זה, אינה מגלה עילה ליתן רשות לערער.
הבקשה נדחית אפוא, בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ג בטבת התשע"ח (10.1.2018).
ש ו פ ט