רע"א 9258/17 דאאירת אלאוקאף אלאסלאמייה (הווקף המוסלמי) נ. יוסף מוחמד ח'רש

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל ) שדחה בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ) שנעתר באופן חלקי לבקשה לעיון חוזר בהחלטה למתן צו מניעה זמני.

1.

המבקש, הוואקף המוסלמי בירושלים, הוא הבעלים של שתי חנויות בעיר העתיקה בירושלים (להלן: חנות 16 ; ו חנות 18 ; להלן ביחד: החנויות ). כעולה מהבקשה שלפניי, המשיב 1 שכר את החנויות האמורות מהמבקש בשכירות בלתי מוגנת בשנת 1979. בשנת 2010, בעקבות איחורים בתשלום דמי השכירות וכן הפרת תנאים נוספים בהסכמי השכירות (להלן: ההסכמים ), ובפרט העברת החזקה בחנויות שלא כדין לגורמים אחרים וביניהם המשיב 2, הודיע המבקש למשיב 1 על ביטול ההסכמים ועל דרישתו לפינויו מהחנויות. חרף האמור, המשיך המשיב 1 להחזיק בחנות 18, ובהמשך העבירה לשימוש ילדיו; וכן המשיב 2 המשיך להחזיק או להשתמש בחנות 16. על יסוד האמור הגיש המבקש לבית משפט השלום בירושלים בקשה למתן צו מניעה זמני שבגדרו יוטלו איסורים, בין היתר, בדבר שימוש, החזקה וכניסת המשיבים לחנויות, זאת עד להכרעה בתובענה שהגיש המבקש בעניין. ביום 8.12.2015 נעתר בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' ליבוביץ ) לבקשה האמורה אשר למשיב 2; כאשר בעניינו של המשיב 1, ניתן צו מניעה זמני שאוסר על זה להעביר את החזקה או הזכויות בחנויות לאחרים וכן אוסר את שימושו בחנות 16, ולצד זאת נקבע כי המבקש יפקיד עירבון בסך 20,000 ש"ח לשם הבטחת נזקיו של המשיב 1 (להלן: צו המניעה ). ביום 22.8.2017 הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרונה זו שבגדרה ביקש להורות על ביטול צו המניעה בעניינו ולחלופין על הגדלת סך העירבון כך שיעמוד על 150,00 ש"ח (להלן: הבקשה לעיון חוזר ; יוער כי בקשה דומה הוגשה על ידי המשיב 1 ביום 3.1.2016 ונדחתה בהחלטה מאותו היום). ביום 29.10.2017 נעתר בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ) לבקשה באופן חלקי והורה על הגדלת סכום העירבון שהפקיד המבקש כך שיעמוד על 60,000 ש"ח, בין היתר, נוכח התארכות בירור התובענה והשלב בו זו מצויה. נקבע כי המבקש יפקיד את הפרש העירבון (40,000 ש"ח) עד יום 5.12.2017.

2.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטה אחרונה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 22.11.2017 דחה בית המשפט (כב' השופט א' אברבנאל ) את הבקשה האמורה. נקבע כי חלוף הזמן מאז מתן צו המניעה (העומד על כשנתיים) מהווה שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום מיום 8.12.2015, תוך שצוין כי זו גורמת למשיב 1 "פגיעה כלכלית חמורה". הוסף כי לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת בית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר משזה איזן בגדרה את האינטרסים הצריכים לעניין, לרבות הפגיעה שנגרמת למשיב 1 נוכח צו המניעה.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 5.12.2017 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להפקדת הפרש העירבון האמור. בהמשך לכך התבקשה תגובת המשיב 1 והלה התנגד לבקשה האמורה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקש, יש בהגדלת סכום העירבון כדי לפגוע בו "באופן אנוש ולא מידתי"; וכדי להביא לשינוי המצב הקיים בחנויות בדרך של "השתלטות" המשיב 1 על חנות 16 שלא כדין. זאת, בפרט כשלטענתו ההליך העיקרי צפוי להסתיים תוך חודשים ספורים ומשאין ביכולתו להפקיד את הפרש הסכום האמור. עוד טוען המבקש כי בקשת המשיב 1 לעיון חוזר הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים, בין היתר, משהצדדים נמצאו במהלכו של הליך גישור; ותוך הצגת מצג שווא אשר להליך האמור ולהתקדמותו. עוד עומד המבקש על העדר שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק את שינוי תנאי צו המניעה, ובדומה על פרק הזמן שחלף מאז מתן הצו האמור שאינו ארוך בנסיבות העניין, כך הטענה; וכמן כן, על העדר התייחסותו של בית המשפט המחוזי לעיקר טענותיו. הוסף כי המשיב 1 לא הביא ראיות אשר לנזקים הכספיים להם טען בבקשתו לעיון חוזר; וכי הסתפק אך בטענות כלליות בעניין זה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות לערער על החלטת הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים תינתן במשורה ורק במקרים שבהם יש בדחיית הבקשה כדי לגרום למי מהצדדים נזק בלתי הפיך או להשפיע באופן מהותי על זכויותיהם (רע"א 3921/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' ביג מרכזים מסחריים שותפות מוגבלת , פסקה 4 (17.5.2016); רע"א 6649/15 אלמגור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן , פסקה 4 (20.10.2015)). זאת, ביתר שאת מקום שבו מדובר בבקשת רשות לערער על החלטה כאמור ב"גלגול שלישי" (רע"א 1794/11 חברת החשמל מחוז חברון נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקה 7 (5.6.2011); רע"א 1190/11 פלגי מוצקין בע"מ נ' גלי גיל מרכז ספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ , פסקה 5 (18.5.2011)). המקרה דנן אינו בא בקהלם של המקרים האמורים. בענייננו, בית משפט השלום בהחלטתו שקל, מחד גיסא, את הנזק שצו המניעה מסב למשיב 1 נוכח האיסור שהוטל עליו בדבר שימוש בחנות 16 (בשים לב לכך שלא עלה בידיו לתמוך עניין זה באסמכתאות קונקרטיות) וכמו כן את התארכות ההליכים בתיק העיקרי; ומאידך גיסא, נתן משקל לכך שלא הוסר החשש הלכאורי מסיכול ביצוע פסק הדין, לכשזה יינתן, אם יבוטל צו המניעה, ועל יסוד האמור נעתר באופן חלקי לבקשת המשיב 1 לעיון חוזר. החלטתו זו אומצה, על נימוקיה, על ידי בית המשפט המחוזי, ואינה מגלה טעם למתן רשות לערער.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שממילא הוגשה בחלוף המועד להפקדת הפרש העירבון. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.