רע"א 8854/04 אנדרי טרבולסי נ. משרד הבטחון

השופטת ע' ארבל:

1.המבקש שירת שירות קבע במשמר הגבול במשך שנים רבות. בשנת 1996 נפצע ב"אירועי מנהרת הכותל" ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 59%. ביום 26.2.98 זומן המבקש לוועדה רפואית במטה הארצי. הוועדה מסרה לו כי ייאלץ לפרוש לפנסיה מוקדמת ולא יוכל להמשיך בשירותו במשמר הגבול. בעקבות זאת חש המבקש כאבים בחזה, ובבית החולים אליו הובהל אובחן אצלו אוטם בשריר הלב.

2.המבקש הגיש בקשה להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כנכות שבאה בתקופת שירותו ועקב שירותו על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ). קצין התגמולים דחה את תביעתו. על כך הגיש המבקש ערעור לוועדת הערעורים. הוועדה קיבלה את הערעור וקבעה כי קיים קשר סיבתי רפואי בין הודעת הפרישה שניתנה למבקש לבין אירוע האוטם. כן קבעה וועדת הערעורים כי מתקיים קשר סיבתי משפטי, לאחר שהאוטם שפקד את המבקש אירע בסמיכות זמנים לאירוע סטרסוגני חד מבחינתו. נקבע כי טענות המשיב בדבר שכיחות אירוע כגון הודעת פיטורים גם בחיים האזרחיים ואי התחשבות בעיקרון ה"גולגולת הדקה" במסגרת ערעורי נכים, אבד עליהן הכלח לאחר פסיקתו של בית משפט זה בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן )).

3.על החלטת וועדת הערעורים הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (הרכב השופטים י' גולדברג, ר' שטרנברג אליעז, ע' פוגלמן). בית המשפט קבע כי אין בסמכותו להתערב בקביעת וועדת הערעורים באשר לקיומו של קשר סיבתי עובדתי. עם זאת, קבע בית המשפט כי דין הערעור להתקבל מאחר שלא מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי המשפטי. בית המשפט ציין כי בעניין אביאן נקבע כי יש להראות אובייקטיבית שתנאי השירות המיוחדים, מעבר למקובל בחיים האזרחיים, הם שהובילו לנזק. בעניין זה, קבע בית המשפט כי הודעת הפרישה היא אמנם אירוע חריג, אך אירוע זה אינו ייחודי לשירות הצבאי ככזה, וכי הודעת פיטורין יכולה להינתן גם במסגרת אזרחית.

4.המבקש טוען כי בית משפט זה קבע כבר בעבר כי יש לפרש את חוק הנכים ברוחב לב. לטעמו יש לתת לכך ביטוי גם בפרשנותה של הדרישה לקשר סיבתי משפטי. לדעתו, התוצאה במקרה הספציפי של עניין אביאן מצדיקה הכרה בנכות גם במקרה זה. לטענתו יש להכיר בייחודיותה של הוועדה הרפואית ובשונות בינה לבין הודעת פיטורין בחיים האזרחיים.

מנגד טוען המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אך יישם את ההלכה שנקבעה בעניין אביאן. לטענתו, עם כל הסימפטיה לאדם שנפגע בזמן שירותו, הרי שלא נכון מבחינה משפטית שכל פגיעה שכזו תיוחס לשירות הצבאי.

5.בעניין אביאן נקבעה הלכה בהרכב שופטים מורחב לפיה ביסוסו של קשר סיבתי לפי חוק הנכים דורש הן יסוד סובייקטיבי והן יסוד אובייקטיבי. במסגרת היסוד הסובייקטיבי נקבע כי יש לקבל את הניזוק כפי שהוא, על "גולגלתו הדקה" ותכונותיו המיוחדות. לכך מצטרף היסוד האובייקטיבי שבמסגרתו יש להוכיח כי האירוע שגרם לנזק הינו אירוע חיצוני לחייל, והינו אירוע ממשי, להבדיל מטריוויאלי, וייחודי לשירות הצבאי (עניין אביאן, בעמ' 764-765; וכן ראו רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים , תק-על 2003(2) 741; רע"א 3103/00 אקהוז נ' קצין התגמולים – משרד הבטחון , תק-על 2003(2) 759; רע"א 7737/01 ורובל נ' משרד הביטחון , תק-על 2003(2) 711).

6.כטענת המשיב, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין דנן אך מיישם את ההלכה שנקבעה בעניין אביאן . משכך אין עניין זה מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו , תק-על 2006(1) 882). אף לגופו של עניין לא שוכנעתי כי יש מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אמנם, תמימת דעים אני עם בא-כוח המבקש כי גם בבואנו ליישם את ההלכות שנקבעו באשר לקשר הסיבתי המשפטי הנדרש עלינו לנהוג ברוחב לב בשל השיקולים ההומניטריים העומדים בבסיס עניינים אלו. עם זאת, לא מצאתי כי מקרה זה עומד בדרישות ההלכה. ההודעה שנמסרה למבקש בדבר פרישתו המוקדמת אינה שונה מהודעת פיטורין שיכול כל עובד לקבל במהלך חייו האזרחיים, ולא ניתן למצוא באירוע זה את הייחודיות הנדרשת לשירות הצבאי לצורך ביסוסו של קשר סיבתי משפטי.

לפיכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.