רע"א 8856-23 רע"א 8856-23

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.11.2023 (ענ"א 8970-08-23, השופט נ' שילה). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.7.2023 (תנ"ז 47794-04-23, השופטת ש' מרום).

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.הבקשה שבפני נסבה על בקשתה של עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן, בהתאמה: חוק הנוער ו-עו"ס לחוק הנוער) להורות על הארכת תוקפם של צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת שהוצאו בעניינו של הקטין א', יליד 2010, בנם של המבקשת (להלן: האם) והמשיב 3 (להלן: האב). בשנים האחרונות נתונים ההורים בסכסוך גירושים קשה ומורכב. בהתאם להסכם הגירושים בין ההורים משנת 2020, שקיבל תוקף של פסק דין, מאז חודש יולי 2020 הקטין מצוי במשמורת אמו. בראשית שנת 2022 הגיש האב תביעה למשמורת על הקטין, והדבר הוביל להחרפת הסכסוך, באופן שהשפיע לרעה גם על הקטין.

3.ביום 12.5.2022 הגישה עו"ס לחוק הנוער לבית המשפט לנוער בקשה להוצאתו הזמנית של הקטין ממשמורת אמו והשמתו במרכז חירום, מכוח סעיף 12 לחוק הנוער. על-פי האמור בבקשה ובנספחיה, במהלך החודש שקדם להגשתה האם פנתה "מספר רב של פעמים" לגורמי בריאות הנפש, לבתי חולים פסיכיאטריים, לצוות המוסד החינוכי שבו לומד הקטין ולרופאת הילדים שלו, בטענה שהקטין מסכן את חייה ויש לאשפזו. בשעות הלילה של 11.5.2022, יום קודם להגשת הבקשה, פנתה האם למיון פסיכיאטרי וביקשה לאשפז את הקטין. הצוות הרפואי המליץ על מעקב פסיכיאטרי וטיפול רגשי בקטין, אך לא מצא סיבה לאשפוז. האם הגיבה בזעם על ההחלטה, והודיעה שהיא עוזבת את בית החולים ללא הקטין. צוות בית החולים דיווח על כך למשטרה ולרשויות הרווחה. בבקשה תוארה הידרדרות במצבה הנפשי של האם, המוכרת למערכת בריאות הנפש, וסירובה לקבל מענה טיפולי ורגשי, וכן נטען לפגיעה בקטין וליצירת מצבי דחק וניכור מאביו, עד כדי חשש כבד לחשיפתו של הקטין למצבי סיכון. על רקע האמור, התבקשה הוצאתו של הקטין בדחיפות למרכז חירום למשך 30 ימים, שבמהלכם יעבור אבחון מקיף ותינתן המלצה באשר להמשך הטיפול בו.

4.בו ביום קיים בית המשפט לנוער דיון בבקשה, בנוכחות הורי הקטין, ובסיומו נתן צו זמני שהורה על הוצאתו ממשמורת הוריו והשמתו במרכז חירום למשך 30 ימים, וכן על מינוי אפוטרופוס לדין עבורו (צב"ן 26198-05-22, השופט נ' שילו). ביום 2.6.2022 הגישה האם בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה בהחלטה שניתנה באותו יום (השופט נ' זנו). האם הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ובדיון שהתקיים ביום 17.7.2022 חזרה בה, כך שהערעור נדחה (ענ"א 52778-06-22, השופט שילה).

5.ביום 9.6.2022 הורה בית המשפט לנוער על הארכת הצו הזמני למשך 60 ימים נוספים, לצורך השלמת האבחון. ביום 14.6.2022 הוגש תסקיר נזקקות ביחס לקטין, שבו צוין, בין השאר, כי "מסתמנת תמונה מאוד קשה ומדאיגה לגבי שלומו הנפשי", וכי "הדינמיקה הקשה בין הוריו ... מייצרת אצלו מצבי דחק, עד כדי חשש ליכולת תפקודו". עוד התרשם הצוות הטיפולי מ"התנהלותה הפוגענית והחודרנית של [האם] הן במהלך השיחות הטלפוניות והן בעת הביקורים", והעריך כי ההורים אינם יכולים לספק לקטין את המענים הפיזיים, ההתפתחותיים, הרגשיים והלימודיים שלהם הוא זקוק.

6.בהמשך לכך, ביום 16.6.2022 הגישה עו"ס לחוק הנוער לבית המשפט לנוער בקשה למתן צו נזקקות בעניינו של הקטין מכוח סעיפים קטנים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער. הדיון בבקשה התקיים ביום 19.6.2022, ובמהלכו הסכימה האם למתן הצו. בהחלטה שניתנה בתום הדיון קיבל בית המשפט לנוער את הבקשה. בית המשפט לנוער הכריז על הקטין כקטין נזקק למשך שנה (עד ליום 18.6.2023), וכן אישר את דרכי הטיפול שהתבקשו על-ידי עו"ס לחוק הנוער (תנ"ז 34004-06-22, השופטת ס' אופק). ביום 29.6.2022, לאחר שהחליפה ייצוג, ביקשה האם לחזור בה מהסכמתה. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה בהמשכו של אותו יום.

7.ביום 17.8.2022 הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי. הדיון בערעור התקיים ביום 2.10.2022, ובסיומו בית המשפט המחוזי נתן תוקף להסכמת הצדדים אשר על-פיה, בין השאר, תגיש האם בקשה מנומקת לחזור בה מהסכמתה להכריז על הקטין כקטין נזקק ולאחר מכן בית המשפט לנוער ידון בדרכי הטיפול בו. עוד הוסכם כי הצווים שניתנו יעמדו בתוקפם עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט לנוער (ענ"א 37036-08-22, השופט שילה).

8.ביום 10.9.2022 הוגש דו"ח מסכם של מרכז החירום שהמליץ על השמתו של הקטין במסגרת חוץ-ביתית טיפולית. הדו"ח הוסיף והמליץ לעודד את הקשר הנרקם בין הקטין לאביו, לרבות בחינת האפשרות ליציאתו למפגשים הכוללים לינה בבית האב. אשר לאם, הומלץ על מפגשים מפוקחים במרכז קשר, תוך מתן הדרכה הורית ועזרה טיפולית.

9.ביום 17.11.2022 התקיים דיון בבית המשפט לנוער באשר לדרכי הטיפול, ובמסגרתו ביקשה העו"ס לחוק הנוער להורות על השמתו של הקטין במסגרת חוץ-ביתית קבועה. האב והאפוטרופוס לדין תמכו בבקשה, ואילו האם התנגדה לה וביקשה כי הקטין ישוב למשמורתה. בהמשך לכך, ביום 20.11.2022 נפגש המותב עם הקטין בנוכחות עובדת סוציאלית של יחידת הסיוע.

10.ביום 21.11.2022 קיבל בית המשפט לנוער (השופטת אופק) את הבקשה והורה על השמתו של הקטין בפנימייה טיפולית. בית המשפט לנוער עמד על מצבו הנפשי של הקטין במועד הוצאתו ממשמורת ולאורך התקופה שחלפה מאז, על חוסר המסוגלות של הוריו לספק את צרכיו באותה עת, על השיפור שחל בתפקודו של הקטין בעקבות הוצאתו ממשמורת הוריו, על הסיכון הנשקף לו מחזרה לבית אמו או אביו, על המלצותיהם של גורמי המקצוע, וכן על רצונו של הקטין ה"משווע להמשך שקט ויציבות". במכלול הנסיבות, התרשם בית המשפט לנוער כי טובתו של הקטין מחייבת את המשך הוצאתו ממשמורת הוריו והעברתו למסגרת חוץ-ביתית של פנימייה טיפולית.

11.ביום 12.2.2023, עוד בטרם נקלט הקטין בפנימייה, הגישה העו"ס לחוק הנוער לבית המשפט לנוער בקשה למתן צו הרחקה נגד האם. בבקשה תואר כי האם מגיעה ללא תיאום למרכז החירום בשעות שאינן מיועדות לביקור, כשהיא מלווה לעתים באדם המצלם את המקום, ואף צועקת ומאיימת. בית המשפט לנוער (השופטת אופק) הורה בו ביום על מתן צו במעמד צד אחד, עד לדיון במעמד שני הצדדים, ועל-פיו נאסר על האם להתקרב למרכז החירום כדי מרחק הפחות מחצי קילומטר. בתום הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 27.2.2023 הורה בית המשפט לנוער כי הצו יישאר בתוקפו עד להחלטה אחרת.

12.ביום 13.3.2023 הגישה העו"ס לחוק הנוער בקשה להפסיק את המפגשים בין הקטין לאם למשך שלושה חודשים, על מנת לאפשר לו להסתגל בצורה מיטיבה ושקטה למסגרת החדשה. הבקשה הוגשה על רקע דיווחים רבים שהוגשו על-ידי הגורמים המטפלים שבהם תוארה "התנהגות פוגענית ולא מווסתת [של האם] והעדר תובנה למצבו ולצרכיו הרגשיים של הקטין". כמו כן, בהזדמנויות שונות הביע הקטין סירוב להיפגש עם אמו, מאחר שכל מפגש עמה לווה בטלטלה נפשית קשה עבורו. בהחלטתו מיום 3.4.2023 קיבל בית המשפט לנוער (השופטת אופק) את הבקשה, אך הוסיף כי ככל שיבשילו תנאים אשר יאפשרו את חידוש הקשר, תפעל העו"ס לחוק הנוער בעניין זה ללא דיחוי.

13.ביני וביני, ביום 26.3.2023 נקלט הקטין בפנימייה.

14.ביום 20.4.2023 הגישה העו"ס לחוק הנוער בקשה להארכתם של צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת למשך שנתיים. בקשה זו היא העומדת ביסוד ההליך שבפני. לבקשה צורפו תסקיר וכן סיכום דיון של ועדת תכנון טיפול והערכה מיום 30.4.2023. גם בשלב זה, האב והאפוטרופוס לדין תמכו בבקשה, ואילו האם התנגדה לה ועתרה להורות על ביטול הצווים לאלתר. ביום 18.6.2023 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט לנוער. במסגרת הדיון, תיארה העו"ס לחוק הנוער ניסיונות רבים שנעשו לקיים מפגשים בין האם לקטין, שהסתיימו כולם במפח נפש מצדו של הקטין. לדבריה, האם הייתה "מאוד סוערת, מאוד תוקפנית, קשה ומאוד לא מאפשרת, חודרנית ומציפה" (עמ' 3 שורה 5 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט לנוער מיום 18.6.2023), בעוד הקטין לא היה יכול להכיל זאת. העו"ס לחוק הנוער הוסיפה כי לאורך התקופה לא נצפה שיתוף פעולה מצד האם עם גורמי הטיפול, והבהירה כי אמנם יש לחתור לקיום מפגשים בינה לבין הקטין, אך בתנאים שיאפשרו שמירה על טובת הקטין. יצוין עוד שעולה מפרוטוקול הדיון, כי הוא הופסק מספר פעמים בשל התפרצויות האם, שאף הורחקה מאולם בית המשפט. עוד יצוין כי בעקבות זאת אפשר בית המשפט לנוער לאם להגיש את טענותיה בכתב, וכך היא נהגה. האם טענה, כי הפנימייה שבה הושם הקטין אינה מתאימה לצרכיו, כי הרחקתו מהבית גורמת לו נזק משמעותי, וכי על כן יש להורות על ביטול צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת. לצד זאת, האם עתרה למתן צו ביניים אשר יורה על השבתו של הקטין למשמורתה למשך שבוע, על מנת לחגוג את בר המצווה שלו.

15.בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים, בית המשפט לנוער הורה על הארכתם של צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת למשך שנה בלבד (השופטת מרום). בית המשפט לנוער קבע כי אין מחלוקת בין גורמי הטיפול שמקומו של הקטין במסגרת חוץ ביתית שתיתן מענה לצרכיו הרגשיים, וכי מצבו הנפשי מחייב "קרקע יציבה". בית המשפט לנוער הוסיף כי הצורך בקיום מפגשים בין האם לקטין הוא ברור, אך עליהם להיערך בהתאם למתכונת ולכללים שייקבעו על-ידי גורמי הטיפול, תוך התייחסות למוגנות של הקטין וייצוב מצבו הנפשי. לפיכך, בית המשפט לנוער הורה כי "עו"ס לחוק נוער תבנה תוכנית לזמני קשר ומפגשים בין המשיבים [האב והאם – ד' ב' א'] לקטין, בליווי ובפיקוח גורמי הטיפול, והכל על פי רצונו ומצבו הרגשי והנפשי של הקטין אשר יאפשרו מפגשים כאמור ולטובתו של הקטין".

16.האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. בערעורה טענה האם כי לא קיימת עילה להאריך את צו הנזקקות, וכי הקטין הוצא ממשמורתה משיקולים זרים וללא כל הצדקה עניינית. האם הוסיפה כי הקטין מתגעגע אליה וכי השהות בפנימייה אינה מיטיבה עמו. האם טענה עוד כי לא ניתן לה יומה בבית המשפט לנוער, מאחר שלא ניתנה לה הזדמנות מלאה להציג את ראיותיה ולא נשמעו עדיה. כמו כן, לטענתה, בית המשפט לנוער התעלם ממספר חוות דעת שהגישה, שנערכו על-ידי גורמים טיפוליים שונים. האם הוסיפה כי האב גורם לניכור הורי ומסית את הקטין נגדה, וכי הוא תומך בהארכת הצווים על מנת שלא לשלם דמי מזונות. להוכחת טענותיה, צירפה האם חוות דעת של עובדת סוציאלית מטעמה (שלא הוגשה בבית המשפט לנוער).

17.עוד בטרם נדון הערעור, ביום 12.7.2023 הגישה העו"ס לחוק הנוער לבית המשפט לנוער בקשה למתן צו הגנה וצו מניעת הטרדה מאיימת בעניינה של האם. לבקשה צורפו דיווחים של הצוות המטפל בפנימייה, שמהם עולה כי בשתי הזדמנויות שונות האם הגיעה לשערי הפנימייה ועוררה סערה בקרב ילדים השוהים בה והוריהם שבאו לבקרם, לאחר שאמרה ש"הפנימייה חטפה את בנה" ושמונעים ממנה לראותו, ואף הזמינה ניידת משטרה למקום. עוד תואר בדיווחים אלו כי הצוות המטפל הפציר באם להיפגש עמו "במקום ניטרלי" אך היא סירבה בתוקף והטיחה האשמות רבות.

18.בית המשפט לנוער נעתר לבקשה והורה בו ביום על מתן צו במעמד צד אחד, שבמסגרתו נאסר על האם להימצא במרחק קילומטר מהפנימייה ומבית האב בימים שבהם הקטין שוהה שם בחופשות. עוד נאסר עליה ליצור קשר עם הקטין ללא אישור מאת העו"ס לחוק הנוער (ה"ט 26082-07-23, השופטת מרום). לאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים, הורה בית המשפט לנוער, ביום 16.7.2023, על הארכת תוקפו של הצו הזמני שניתן למשך שלושה חודשים (עד ליום 16.10.2023). עוד הורה בית המשפט לנוער על קיום פגישה בין האם ובא-כוחה לבין העו"ס לחוק נוער והגורמים המטפלים מהפנימייה, שתתקיים מחוץ לפנימייה, לצורך בניית תכנית לחידוש הקשר.

19.האם הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה ביום 31.8.2023 (ענ"א 29911-08-23, השופטת ע' רביד). בקשת רשות ערעור שהגישה האם לבית משפט זה נדחתה אף היא ביום 18.10.2023 (בע"ם 7379/23, השופטת י' וילנר).

20.כאמור בפתח הדברים, ביום 7.11.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער להאריך את צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של בית המשפט לנוער מבוססת על עמדתם החד-משמעית של כל גורמי המקצוע, לרבות האפוטרופוס לדין, וכי היא עולה בקנה אחד עם רצונו של הקטין, שאף לו יש ליתן משקל. בקשר לכך ציין בית המשפט המחוזי כי "האם במעשיה ובהתנהגותה המאיימת והפוגענית, טרפדה כל אפשרות לקיום מפגש עם הקטין", חרף ניסיונות הגורמים הטיפוליים להביא לשיתוף פעולה לצורך חידוש הקשר. בית המשפט המחוזי עמד עוד על עגמת הנפש שנגרמה לקטין מהמפגשים עם האם, וציין כי "הוא זקוק לשקט מהמלחמות בין ההורים". בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את חוות הדעת של העובדת הסוציאלית מטעם האם בשלב דיוני מאוחר זה, וכי מכל מקום, אין לה משקל של ממש בהתחשב בכך שנערכה על בסיס מפגשים עם האם בלבד. בית המשפט המחוזי התייחס גם לחוות הדעת הנוספות שהגישה האם, וקבע כי בצדק בית המשפט לנוער לא נתן להן משקל ממשי, מאחר שלא נערכו על-ידי גורמי מקצוע רפואיים מתאימים ורלבנטיים, ובהתחשב בכך שחלק מעורכיהן כלל לא נפגשו עם הקטין. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת האם לפיה לא ניתן לה יומה בבית המשפט, וציין בעניין זה כי בית המשפט לנוער איפשר לאם להגיש השלמת טיעון בכתב לאחר הדיון. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה על הארכת הצווים נסמכה על חוות דעת מקצועיות ומעודכנות על אודות מצב הקטין, כי רק המשך שהותו בפנימייה תוכל לשפר את מצבו, וכי לפיכך אין הצדקה לשנות מהחלטתו של בית המשפט לנוער.

בקשת רשות הערעור והתשובות לה

21.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה שבה וטוענת האם, כי החלטתו של בית המשפט לנוער ניתנה בלא שניתנה לה הזדמנות להציג את ראיותיה, ומבלי שיוחס המשקל הראוי לחוות הדעת שהציגה. המבקשת טוענת כי צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת ניתנו משיקולים זרים, וכי לאמיתו של דבר היא מתפקדת כאם מיטיבה לבנה הקטין. לפיכך, לשיטתה של האם, לא קמה בעניינו של הקטין עילת נזקקות, וממילא אין כל מקום להארכת הצווים. האם מוסיפה וטוענת, כי הגורמים הטיפוליים גורמים "לניתוק קשר מתמשך והרסני" בינה לבין הקטין וכי ניסיונותיה לחדש את הקשר עם הקטין סוכלו על-ידם. בהקשר זה, היא מצביעה על כך שלא ראתה את הקטין מאז חודש מרץ 2023. האם מציינת, כי המוסד החינוכי שבו לומד הקטין אינו מותאם לצרכיו, וכי מתקבלות בעניינו החלטות שונות הנוגעות להתאמות לימודיות מבלי להתייעץ עמה. האם מוסיפה ומלינה על התנהגות האב, שהביאה, לשיטתה, להוצאת הקטין מחזקתה. בסיכומו של דבר, האם מבקשת כי יבוטלו צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת, ולחלופין, כי התיק יושב לבית המשפט לנוער "לשם שמיעת כלל עדי המבקשת וראיותיה בהליך הוכחות סדור כמקובל".

22.ביום 25.12.2023 הוגשה תשובת המשיבות 2-1 (להלן יחד: המדינה) לבקשה. המדינה מתנגדת לבקשה, וסבורה כי היא אינה עומדת באמת המידה לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף לא לפי המבחן הגמיש הנהוג בבקשות הנסבות על טובתם של קטינים. המדינה מדגישה, כי טענותיה של האם נדונו והוכרעו, והן נסבות על קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. המדינה מציינת, כי האם ובא-כוחה נכחו בדיון שהתקיים בבית המשפט לנוער, וטענותיהם נשמעו באריכות. המדינה מוסיפה, כי הארכת הצווים נובעת ממצבו של הקטין ומתבססת על התרשמותם של כלל הגורמים הטיפוליים, לפיה המשך השהות בפנימייה יספק מענה לקשיים שעמם הוא מתמודד. המדינה מוסיפה כי הגורמים הטיפוליים מבקשים לסייע לקטין לבסס קשר יציב עם האם, ככל שהיא תשתף פעולה. המדינה מציינת עוד, כי יש לדחות את השגותיה של האם באשר לשיבוצו של הקטין במוסד החינוכי, ומדגישה כי כל צרכיו החינוכיים והלימודים מסופקים תוך בחינה מתמדת של צרכיו ויכולותיו.

23.בהתאם להחלטתי מיום 18.12.2023, לתשובת המדינה צורף העדכון שהוגש לאחרונה לבית המשפט לנוער, הכולל את מכתבה של העו"ס לחוק הנוער וכן דו"ח עדכון של הגורמים המטפלים בפנימייה, המתוארכים שניהם לחודש דצמבר 2023. ממסמכים אלו עולה, בתמצית, כי הקטין חווה קשיי הסתגלות רבים וכי מצבו הנפשי רגיש במיוחד. האפשרות לחידוש הקשר עם אמו מעוררת אצלו חרדה רבה, עד כדי "הימנעות והדיפה מוחלטת" של כל ניסיון מצד הצוות הטיפולי לפתח שיח בנושא. על אף זאת, הצוות הטיפולי רואה חשיבות גדולה בשמירה על הקשר של הקטין עם שני הוריו, מתוך תפיסה שקשר כזה "חשוב וחיוני לתהליך ההתקדמות והריפוי" שלו.

24.האפוטרופוס לדין, שהגיש את תשובתו ביום 25.12.2023, מתנגד אף הוא לבקשה, וסבור כי טענותיה של האם נשמעו במלואן ונדונו בהרחבה על-ידי הערכאות הקודמות. האפוטרופוס לדין מדגיש כי הארכת הצווים מוצדקת בראי טובתו של הקטין ומבוססת על התרשמותם של הגורמים הטיפוליים. האפוטרופוס לדין מדגיש כי הוא נכון בכל עת להיפגש עם האם ולקיים "שיח מכבד".

25.האב, שהגיש אף הוא תשובה במועד האמור, מתנגד גם הוא לבקשה, ומעלה שלל טענות בעניין התנהגותה של האם וההכרח להוציא את הקטין ממשמורתה. האב מדגיש כי הוא מצדד בהארכת הצווים וכי להתרשמותו כל הגורמים המטפלים פועלים למען טובת הקטין.

דיון והכרעה

26.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה על נספחיהן, כמו גם בתיקי בתי המשפט במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, שאינה עומדת במבחנים שנקבעו לצורך דיון בבקשות ב"גלגול שלישי", אף בהינתן אמת המידה הגמישה יותר לבחינת הליכים העוסקים בהכרזה על קטין כ"קטין נזקק" (רע"א 5737/15 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקאות 21–22 (4.11.2015); רע"א 6747/20 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 34 (16.11.2020); רע"א 6844/21 פלונית נ' רווחה בעיר פלונית, פסקה 16 (1.12.2021); רע"א 4481/22 פלוני נ' לשכת הרווחה בעיר פלונית, פסקה 9 (5.7.2022)).

27.בהתחשב באופיו הרגיש של התיק אני מבקשת להסיר ספקות ביחס לטענותיה של האם בכל הנוגע לאופן התנהלותו של ההליך בבית המשפט לנוער כמו גם באשר לאופן הערכת הראיות. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 18.6.2023, לא מצאתי כי יש ממש בטענות אלה ולא שוכנעתי כי לא ניתן לאם יומה בבית המשפט. כמו כן, אני סבורה כי קביעותיו של בית המשפט לנוער נשענו על מכלול חוות הדעת של הגורמים הטיפוליים שהוגשו לאורך ההליך. יש מקום להדגיש, כי בית המשפט לנוער פעל באופן מידתי כאשר האריך את הצווים בשלב הנוכחי למשך שנה בלבד, הגם שהארכתם התבקשה לתקופה ארוכה יותר.

28.הנושא שעליו נסבה הבקשה – הארכת צו נזקקות וצו הוצאה ממשמורת – הוא מסוג העניינים שההכרעה בהם היא קשה, אך אין ממנה מוצא. אין חולק כי המשך הוצאתו של הקטין ממשמורת אמו גורם לה צער וסבל רב, שקשה להתעלם מהם. יתר על כן, הנתק בין השניים, שלא נפגשו זה תקופה ארוכה, מעורר קושי משמעותי. מהשתלשלות העניינים המתוארת, עולה כי בשלב הנוכחי אין עוד כל צו שיפוטי האוסר על קיום מפגשים, אך בשלב זה הקטין עצמו מסרב לכך בכל תוקף. יחד עם זאת, מהדו"חות הטיפוליים והודעות העדכון שהוגשו, ניכר כי הצוות הטיפולי בפנימייה וכן העו"ס לחוק הנוער עושים מאמץ רב לחידוש הקשר, תוך ליווי הקטין והדרכת האם. יש לקוות כי הן הקטין והן האם ישתפו פעולה, ומאמץ זה יישא פרי בסופו של דבר. בהתאם להצהרתו בהליך שבפני, מצופה גם כי האפוטרופוס לדין ייפגש עם האם וישדל אותה להירתם למאמץ הטיפולי, בראש ובראשונה לטובת הקטין ולמען שלוות הנפש שלו, ולמעשה לטובת כל הנוגעים בדבר.

29.הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.