רע"א 6844/21 פלוני נ. מחלקת רווחה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו שניתן ביום 19.7.2021 (ענ"א 51104-04-21, השופט נ' שילה ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום לנוער בתל אביב-יפו מיום 15.3.2021 (תנ"ז 40194-02-21, השופט נ' שילו ) .

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך בהחלטות הנוגעות לקטין יליד שנת 2012, בנה של המבקשת, שהיא אם חד-הורית ומבקשת מקלט בישראל. הקטין הוכרז בעבר כקטין נזקק לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ) ועודו מוכרז ככזה. חשוב להבהיר בפתח הדברים כי הבקשה דנן נסבה על החלטה להאריך את צו הנזקקות לתקופה של שנה, ולא על ההחלטות המקוריות שהתקבלו בנוגע להוצאתו של הקטין ממשמורתה של המבקשת.

3.

תחילת השתלשלות העניינים היא בבקשה שהגישה המשיבה 1, המחלקה לשירותים חברתיים בעיר מגוריו של הקטין (להלן: המשיבה ) ביום 26.2.2014, לקבוע כי מדובר בקטין נזקק ולהורות על דרכי טיפול והשגחה בו (תנ"ז 1306-03-14). בבקשה צוין שהמבקשת הגיעה עם הקטין למרפאה של קופת החולים כשרגלו שבורה, וכן שהתנהגותה של המבקשת עוררה את חשד הצוות הרפואי. בין היתר, נטען כי בשלב כלשהו המבקשת ניסתה להימלט עם הקטין מהמרפאה, ולאחר שהקטין הועבר לבדיקה בבית חולים, נמצא שבר ישן גם ברגלו השנייה. עוד צוין בבקשה, כי המבקשת עובדת שבעה ימים בשבוע, ועל כן הקטין שוהה במעון לאורך רוב שעות היום והלילה.

4.

בשלב ראשון הוצא הקטין ממשמורת המבקשת בצו חירום והועבר למשפחת קלט חירום, תוך קביעת מפגשים מפוקחים בין המבקשת לקטין. במהלך החודשים שחלפו עד לדיון בבקשת הנזקקות, שנדחה מעת לעת בין היתר בשל קושי לאתר את המבקשת (שלא הייתה מיוצגת באותה העת), חלו עליות ומורדות בתהליך הטיפול במשפחה. לאחר כשלושה חודשים שבהם לא התקיימו מפגשים בין המבקשת לקטין, בחודש יולי 2014 פנתה המבקשת לגורמי הסעד בבקשה לחדש את המפגשים ונתנה הסכמה לתכנית הטיפול המוצעת. בשלב זה התקיימו בין המבקשת לקטין מספר מפגשים מפוקחים חיוביים, והוחלט לפעול להשבת הקטין למשמורת המבקשת בגיבוי צו השגחה ותוך ליווי מקצועי אינטנסיבי.

5.

ביום 13.1.2015 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בבקשת הנזקקות. בתסקיר הסעד שהוגש לקראת הדיון צוין כי המבקשת מביעה אמנם את רצונה לקבל חזרה את הקטין למשמורתה אך בעבר השאירה אותו במעון למשך שעות ארוכות ואינה מבינה את הצורך שלו בנוכחותה הקבועה. כן צוין כי יכולתה של המבקשת לשתף פעולה עם גורמי הטיפול אינה יציבה. כך, צוין כי לקראת המועד שבו היה אמור הקטין לחזור למשמורת המבקשת, התקיימה עמה שיחה שבה הובהר לה כי מצופה ממנה לשהות עם הקטין מספר ימים ברצף, אך היא הביעה התנגדות לכך ודרשה לקבל את הקטין למשמורתה באופן מיידי וללא תנאים. לאחר ויכוח זה, כך נמסר, ניתקה המבקשת את הקשר עם גורמי הטיפול.

6.

בתום הדיון, הכריז בית המשפט לנוער על הקטין כנזקק ונתן צו להוצאתו ממשמורת המבקשת לשנה. בסמוך לאחר מכן, ביום 21.1.2015 נקלט הקטין במשפחת האומנה שעמה הוא חי קרוב לשבע שנים, ואף בעת הזו.

7.

בכל שנה מאז מתן צו ההוצאה ממשמורת, התקיים בבית המשפט לנוער דיון בבקשות שהוגשו מטעם המשיבה להאריך את הצו. מבלי לפרט את כל הבקשות וההחלטות שניתנו בהן, יצוין כי ביום 21.5.2018 הגישה המשיבה בקשה להארכת הצו בשלוש שנים. ביום 14.6.2018 בית המשפט לנוער דחה בקשה זו והורה על הארכת הצו לשנה בלבד, תוך התוויית תכנית להחזרת הקטין למשמורתה של המבקשת. שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 18.7.2018 בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בהחלטתו העקרונית של בית המשפט לנוער, אך קבע מתווה הדרגתי יותר, שלאחר ביצועו יומר צו ההוצאה ממשמורת בצו השגחה והקטין יעבור למשמורת המבקשת באופן מלא. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בהדגישו כי השמה חוץ ביתית באומנה מיועדת להיות פתרון זמני, וכי הטעם לכך אינו נעוץ רק בזכות הטבעית והראשונית של ההורים להחזיק בילדם הקטין ולגדלו, אלא בראש ובראשונה בזכותו של הקטין לגדול אצל הוריו הטבעיים. בית המשפט המחוזי ציין כי הוראות אלו מופנות למשפחת האומנה ולכל הגורמים המטפלים בעניינו של הקטין. בית המשפט המחוזי ביקר את התנהלות המשיבה בהקשר זה, וקבע כי היא לא עמדה במוטל עליה – לבנות תכנית עם אופק החזרה של הקטין לחיק המבקשת, שתבטיח את מודעותו של הקטין לרקע האתני, התרבותי והלשוני שלו. כמו כן, בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על דרישתה של המשיבה לערוך למבקשת אבחון מסוגלות הורית, ארבע וחצי שנים לאחר שהקטין הוצא ממשמורתה, ומבלי שהדבר נעשה בתחילת הדרך. בית המשפט המחוזי התרשם כי המבקשת מחויבת לתהליך וכי מצבה השתפר (ענ"א 36243-06-18, סגן הנשיא ש' שוחט ).

8.

ביום 3.3.2019 הורה בית המשפט לנוער, בהחלטה מפורטת ומנומקת, על הפסקת יישום המתווה בשל חוסר שיתוף פעולה של המבקשת והימנעותה מהגעה למפגשים עם הקטין. עוד הורה בית המשפט לנוער כי עד לסיום תקופת הצו הנוכחי תפגוש המבקשת בקטין פעם בשבוע במרכז הקשר, בפיקוח – ללא נוכחות הורי האומנה ותוך שגורם אובייקטיבי מטעם הרווחה יביא ויחזיר את הקטין מהמפגשים.

9.

ביום 10.10.2019 דן בית המשפט לנוער בבקשה נוספת שהגישה המשיבה להארכת הצווים בעניינו של הקטין בשנה נוספת, ונעתר לה. עם זאת בית המשפט לנוער ציין כי מטרת ההליך הייתה ועודנה להחזיר את הקטין למשמורת לאמו הביולוגית, המבקשת. לנוכח המכשולים העומדים בדרך לכך – התנהלות המבקשת וכן מצבו הנפשי של הקטין, שנפגע מהתנהגות אמו – הורה בית המשפט לנוער על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בכל הנוגע להמשך הטיפול. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, וזה נדחה ביום 19.1.2020 (ענ"א 3373-12-19). בהמשך, המבקשת סירבה להיפגש עם המומחה ביחידות. לאחר מספר מפגשים עם הקטין ופגישות תצפית על המבקשת והקטין, קבע המומחה בחוות דעתו, שהוגשה ביום 21.5.2020, כי לא קיימת תשתית מספקת למתן המלצות ביחס להשבת הקטין לחזקתה וכי טובתו של הקטין לעת הזו היא להישאר במשפחת האומנה. המומחה אף ציין כי יש מקום לבחון את האפשרות של אימוץ הקטין במתכונת של אימוץ פתוח.

10.

ביום 18.2.2021 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת הצווים בעניינו של הקטין בשנה נוספת. בתסקיר הסעד שצורף לבקשה נמסר כי בחודש יולי 2020 נולד למבקשת בן נוסף, וכי מאז לא התקיים קשר רציף בינה לבין הקטין. ביום 8.3.2021 הגישה גם האפוטרופא לדין של הקטין (המשיבה 3), עמדה מטעמה, לפיה היא מצטרפת לעמדת המשיבה וממליצה להשאיר את הקטין בחזקתה של משפחת האומנה, נוכח מצבו המורכב וחוסר שיתוף הפעולה מצד המבקשת.

11.

ביום 15.3.2021 בית המשפט לנוער קיבל את הבקשה להארכת צו הנזקקות בשנה נוספת, והחלטתו זו היא העומדת ביסוד הבקשה דנן. בהחלטה צוין כי על אף ניסיונותיהם של גורמי הטיפול, המבקשת מסרבת לשתף פעולה באופן מלא ועקבי, והיא אף ממעטת להגיע למפגשים עם הקטין מאז הולדת בנה השני. בית המשפט לנוער קבע כי הדבר גרם להרעה במצבו של הקטין עד כדי סירוב שלו להיפגש עמה. על כן, בית המשפט לנוער קבע כי החזרתו למבקשת אינה ישימה בשלב זה.

12.

המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור כאמור בפתח הדברים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלפי חוות דעת המומחים, האפוטרופא לדין של הקטין והעובדים הסוציאליים המעורבים בתיק זה, קיימת עילת נזקקות לפי סעיף 2(6) לחוק הנוער, וכי סטייה ממסקנות והמלצות המומחים תעשה רק בנסיבות חריגות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין יסוד לטענות המבקשת כנגד משפחת האומנה. בהקשר זה נקבע, כי מהדיווחים של הגורמים המקצועיים מצטיירת תמונה הפוכה, לפיה המבקשת לא ניצלה את האפשרויות השונות לקשר עם בנה, והתנהגותה היא שהובילה לריחוק. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אכן במישור העקרוני השמה חוץ ביתית היא פתרון זמני, אך במקרה דנן, לא ברור כיצד ניתן להחזיר את הקטין להתגורר אצל המבקשת לאלתר. בית המשפט המחוזי חזר והדגיש כי ככל שהמבקשת תשנה את דפוס התנהגותה ותיפגש עם הקטין באופן תכוף וסדיר, יקרב היום שבו ניתן יהיה להשיבו אליה.

בקשת רשות הערעור והתשובות לה

13.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת בעיקר, כי לאורך ההליך לא הועלתה טענה לחוסר מסוגלות הורית מצדה, כך שממילא זו אף לא הוכחה. בהמשך לכך, נטען כי די בהעדר עילת נזקקות כדי להצדיק את השבת הקטין למשמורתה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא מגדלת בכוחות עצמה תינוק כבן שנה, וכי על אף הקשיים היא רכשה עברית בסיסית, ואף מצאה עבודה קבועה ומקום מגורים. כמו כן, המבקשת, שהיא כאמור מבקשת מקלט, מדגישה כי יש להביא בחשבון את העובדה שהיא מגיעה מרקע תרבותי שונה, ועל כן הציפייה שתעמוד בכל דרישותיהם של שירותי הרווחה אינה ריאלית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההורים במשפחת האומנה חטאו לתפקידם הזמני וכי הם מביאים בהתנהגותם לניכור של הקטין כלפיה. באופן יותר ספציפי, טוענת המבקשת כי מתווה ההחזרה נועד לכישלון, שכן ההדרגתיות שלו גרמה לבלבול וחוסר וודאות אשר הביאו להתדרדרות במצב הקטין. ככלל, היא סבורה כי מצבו הקשה של הקטין הוא דווקא תוצר של הריחוק ממנה, וכי טובתו היא לגדול עם אמו הביולוגית, ולא בריחוק מתרבותו, שפתו ולאומו.

14.

בהחלטתי מיום 18.10.2021 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. ביום 1.11.2021 הגישו המשיבה והמשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה (להלן יחד: המשיבים ) את תשובתם, במסגרתה טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף בהתאם לאמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המשיבים טוענים כי בית המשפט לנוער, המלווה את עניינו של הקטין מספר שנים, מימש את סמכותו להארכת צווי הנזקקות והמשמורת לאחר שקיבל עדכונים שוטפים ביחס למצבו של הקטין וליכולתה של המבקשת ליצור עמו קשר תקין, ולאחר ששמע את המלצות הגורמים הטיפוליים ואימץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט. כמו כן, המשיבים מדגישים כי החלטת בית המשפט לנוער ניתנה לאור טובת הקטין ולאחר שהמבקשת קיבלה מספר רב של הזדמנויות במשך תקופה ממושכת. בתוך כך, המשיבים סומכים ידיהם על קביעת בית המשפט המחוזי כי המבקשת בהתנהלותה היא זו שהביאה להארכת צווי הנזקקות, וסיכלה את המתווה שנקבע להשבת הקטין למשמורתה על ידי אותו מותב שיפוטי, בעוד גורמי הטיפול עשו כל שביכולתם להטיב את הקשר בין המבקשת לקטין. עוד טוענים המשיבים כי אין מקום לטענות המבקשת לניכור מצד משפחת האומנה, שכן אלו מביעים רצון להיכרות וקשר הדדי עם המבקשת ואף פועלים לשם כך. באשר לקושי התרבותי הנטען, המשיבים עומדים על כך ששירותי הרווחה בעיר מטפלים במשפחות רבות של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, ושאין כל ניסיון לכפות על המבקשת ערכים "מערביים" והיא אף אינה נמדדת על פי ערכים אלו.

15.

ביום 28.11.2021 הגישה האפוטרופא לדין את תשובתה. אף האפוטרופא לדין סבורה שדין הבקשה להידחות – הן על הסף והן לגוף הדברים. טענתה העיקרית היא כי טובת הקטין הנחתה את הגורמים השונים ואת בית המשפט לנוער בפרט, וכי טובתו ורצונו הם אכן להישאר בחזקת משפחת האומנה שבה הוא חי מאז היה כבן שנתיים. לגישתה של האפוטרופא לדין, הגנה על שלומו של הקטין ועל התפתחותו מצריכה את המשך השמתו בבית משפחת האומנה. עוד ציינה האפוטרופא לדין כי נעשו ניסיונות רבים לבנות תכנית טיפולית ולהגדיר מתווה שיאפשר את חזרתו של הקטין למשמורת המבקשת, וכי היא עצמה ערכה ניסיונות רבים לאורך השנים לאפשר קשר בין הקטין למבקשת. אולם, זאת – כך נטען – ללא הועיל, שכן המבקשת לא שיתפה פעולה והינה למעשה "נוכחת נפקדת" בחיי הקטין באופן שיצר אצלו קשיים ואכזבות.

דיון והכרעה

16.

לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה, את עמדת המשיבים ואת המסמכים שצורפו מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהליכים רגישים מן הסוג שבפנינו מחייבים פתיחות בכל הנוגע לאופן בו נבחנת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אולם, אין בכך כדי להביא למסקנה כי רשות הערעור ניתנת באופן "אוטומטי" (ראו למשל: בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012); רע"א 4383/20 פלונית נ' עו"ס לפי חוק הנוער , פסקה 8 (01.07.2020); בע"ם 8743/20 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה , פסקה 4 (24.12.2020)).

17.

הלכה למעשה, על אף מורכבותו של ההליך, והקושי האנושי הברור העולה מטענות המבקשת, לא מצאתי פגם בהחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט לנוער המצדיק מתן רשות ערעור לפני בית משפט זה. בית המשפט לנוער מלווה את עניינו של הקטין והמבקשת שנים רבות, בשורה של החלטות מנומקות ויסודיות, וקיבל את החלטתו הנוכחית לאחר ניסיונות שונים לסייע למבקשת ולאור טובת הקטין בנסיבות העדכניות. בית המשפט לנוער ביסס את החלטתו על התרשמות בלתי אמצעית מהצדדים ומגורמי הטיפול ועל חוות הדעת המקצועיות שניתנו בעניין. כך נהג גם בית המשפט המחוזי. בהינתן כל האמור, ובשים לב לכך שאין מדובר בהחלטה בלתי הפיכה, כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, איני סבורה כי הונחה עילה להיעתר לבקשה.

18.

יחד עם זאת, אני רואה חובה להוסיף כי מעיון בחומר שהוגש מצטיירת תמונה מורכבת ביחס לנסיבות הוצאת הקטין ממשמורת אמו מלכתחילה, וביחס להשתלשלות העובדתית בשנים שלאחר מכן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בשלב הנוכחי עילת הנזקקות מבוססת במידה רבה על טיב הקשר בין המבקשת לקטין והריחוק ביניהם. התרשמותי היא שלא ניתן לנתק את התנהגותה של המבקשת מההתרחשות עד כה, מחוסר האמון שהיא חשה כלפי רשויות הרווחה, ומנסיבות חייה, שאינן פשוטות. עוד יש להדגיש, כי מסוגלותה ההורית של המבקשת לא עמדה למבחן. כאמור, במסגרת ההליך דנן לא ניתן להידרש עוד להחלטות המקוריות שהורו על הוצאתו של הקטין ממשמורתה של המבקשת, בחלוף שנים. עם זאת חשוב להדגיש כי חזקה על בית המשפט לנוער כי ימשיך לעודד קשר משמעותי ועצמאי בין המבקשת לקטין, בין השאר תוך התחשבות במאפייניה ובנסיבות חייה של המבקשת, כפי שאף עשה עד כה. הדברים עולים בקנה אחד עם רוחו של סעיף 9 לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016, הקובע: " זכותו של ילד לדעת מיהם הוריו, להכיר את הוריו ואת בני משפחתו, ולשמור על קשר אישי עמם ". כל זאת, בהתאם לעקרונות שנקבעו עוד בפסק דינו של סגן הנשיא שוחט בבית המשפט המחוזי בשנת 2018. אכן, יישומו של המתווה המעשי שנקבע בפסק דין זה הופסק בינתיים, לנוכח הקשיים ביישומו. אולם, קביעותיו הנכוחות של בית המשפט המחוזי עומדות בעינן ועליהן להנחות את בית המשפט לנוער בהמשך הטיפול בתיק.

19.

לפני סיום אבקש לפנות למבקשת, שכאבה עלה מהבקשה ונספחיה. בעת הזו המסלול לשיקום הקשר עם בנה עובר דרך התמדה בתכניות הטיפול שמתווים גורמי הרווחה, וזאת חרף הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך, שאיני ממעיטה בהם. ציפייתי היא שבא-כוח המבקשת יעביר לה דברים אלה כהווייתם.

20.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.