רע"א 4383/20פלוני נ. פקיד סעד לחוק הנוער

1.

כעולה מהחומר שלפניי, המבקשת היא אם לקטינה ילידת 2010 (להלן: הקטינה ), והקשר עם אביה של הקטינה נותק במהלך שנת 2013 (בין היתר לאחר שהמבקשת והקטינה הופנו למקלט לנשים מוכות עקב טענות לאלימות מצדו). כשהייתה הקטינה בת 6 עלה חשד לפגיעה מינית בה מצד אדם פלוני ג', אשר לגבי טיב הקשר שלו עם המבקשת הוצגו מצדה טענות שונות (ועל כך בהמשך; להלן: ג' ). בעניין זה נפתחה חקירת משטרה ובסופו של יום נסגר התיק נגד ג' בעילה של חוסר אשמה (החלטה מיום 8.6.2018, נספח 5 לבקשה). המבקשת התנגדה להפניית הקטינה לטיפול רגשי בעקבות האירוע, והכחישה כל אפשרות כי הקטינה עברה פגיעה מינית. בהמשך, נקבעה בעניין הקטינה ועדה לתכנון, טיפול והערכה (להלן: ועדת התכנון או הוועדה ) ובביקור פתע שנערך קודם לישיבת הוועדה, נכח ג' בבית המבקשת שעה שהאחרונה והקטינה לא היו בבית. בישיבת הוועדה, המבקשת שללה קשר עם ג', ואולם נוכח החשד שהתעורר כי ג' מתגורר בבית המבקשת הוחלט לפנות לבית המשפט בבקשה להוציא את הקטינה למרכז חירום, לצורך אבחונה והגנה עליה. בהמשך להליכים אלה הגיעו המבקשת ושירותי הרווחה להסכמה כי הקטינה תוכרז כנזקקת תחת צו פיקוח והשגחה וכי המבקשת תשתף פעולה עם גורמי הטיפול (צו כאמור הוצא ביום 6.4.2017). בתקופה שלאחר מתן צו הנזקקות התכנסה ועדה נוספת בעניינה של הקטינה, שהמליצה על תהליכי אבחון שונים וטיפול רגשי עבורה, ואילו המבקשת סירבה להפנות את בתה אליהם. בנוסף, בעקבות חשד שעלה לפגיעה פיזית של המבקשת בקטינה, עקב דברים שמסרה הקטינה לצוות החינוכי בבית ספרה, נחקרו היא והמבקשת במשטרה. חקירה זו (שהתיק בעניינה נסגר אף הוא) הביא להחרפת עמדתה השלילית של המבקשת כלפי גורמי הטיפול, ולחוסר שיתוף פעולה מצדה.

2.

מהאבחון האחרון שהתקיים לקטינה מדצמבר 2019 (בהמשך להוראה שנתן בעניין בית המשפט לנוער) עלו בין היתר "מרכיבים של פגיעות ביחס לגופה, ייתכן טראומטית" אולם צוין כי קשה לקבוע מקורה של חוויה זו. בצד האמור צוין כי המבקשת חשפה לפני עורכת האבחון כי היא וג' נשואים כבר חמש שנים (בניגוד לתשובות שמסרה קודם לכן בעניין טיב הקשר ביניהם). בסיכום האבחון צוין כי קיים צורך במתן טיפול לקטינה ביחס לחוויית הפגיעה המינית, וכן נדרש לבחון את מידת המוגנות שלה. לאחר קבלת האבחון, ביום 8.1.2020 נערכה ועדת תכנון נוספת בעניינה של הקטינה ובה עמדה המבקשת על סירובה לשתף פעולה עם הטיפול הנדרש שעלה באבחון. בהמשך לאמור המליצה הוועדה להוציא את הקטינה למסגרת חוץ ביתית, וביום 20.2.2020 נעתר בית המשפט לנוער בירושלים (כב' השופט ש' לייבו ) לבקשה להוציא את הקטינה ממשמורת אמה בהתאם להמלצה זו (להלן: ההחלטה מיום 20.2.2020 ) . הניסיונות לאתר מסגרת חוץ ביתית מתאימה לקטינה לא צלחו נוכח סירובה של המבקשת, לצד קשיים שנבעו ממשבר הקורונה. במהלך ניסיונות אלה חלה החרפה במצב הרגשי של הקטינה ותגובותיה לוו באמירות שאינן תואמות לגילה ובאיומי התאבדות. בהמשך להשתלשלות האמורה, התבקש בית המשפט לנוער לקבוע דיון בעניינה של הקטינה, וזה נקבע ליום 5.5.2020. לאחר שעודכנה המבקשת על הדיון, ניתקה האחרונה קשר עם גורמי הטיפול והניסיונות לאתרה (גם מצד המשטרה) לא צלחו. בביקור שנערך בביתה נכח ג', ומסר כי המבקשת נסעה עם הקטינה לעיר מרוחקת אחרת. המבקשת לא התייצבה לדיון ביום 5.5.2020 ובית המשפט הורה על קיום דיון נוסף, והוציא צו הבאה נגד המבקשת (ששונה בהמשך לצו מעצר כללי). הקטינה ואמה לא אותרו גם לקראת דיון זה ובהמשך לכך הוגשה בקשה להעביר את הקטינה למרכז חירום. ביום 14.5.2020 הופיעה המבקשת לדיון בבית המשפט המחוזי בערעור שהגישה על ההחלטה מיום 20.2.2020 וטענה כי הקטינה נמצאת אצל קרובת משפחה; וכי מכשיר הטלפון שלה מקולקל, וזו הסיבה לקושי ליצור קשר עמה. בית המשפט המחוזי מחק את הערעור וקבע כי עניינה של הקטינה יידון בדחיפות לפני בית המשפט לנוער.

3.

בהמשך לכך ביום 21.5.2020 התקיים דיון לפני בית המשפט לנוער, שהורה על הוצאת הקטינה לקליטה במרכז חירום לתקופה ראשונית בת שלושה חודשים. בהחלטה צוין כי התנהלות המבקשת מול רשויות הרווחה מסתירה ולעומתית, והדברים מתבטאים בין היתר בהבדלים בין האופן הראשוני שהוצג ג' והקשר שלו למבקשת לבין המציאות לאשורה כפי שהתבררה לאחר מכן. צוין כי האבחונים שנערכו בעניינה של הקטינה מלמדים על קשיים וטראומות לא מטופלים מזה תקופה ממושכת, והעמדת הקטינה במצב דברים "של לא יום ולא לילה" הינו קשה יותר להמשך ההתפתחות הרגשית שלה. בית המשפט דחה את הצעותיה החלופיות של המבקשת למגורי הקטינה בשלב זה, משלא נבחנו בצורה מעמיקה, ונוכח התנהלותה של המבקשת עד כה – שמעמידה בספק את האפשרות לשיתוף פעולה עמה. על רקע דברים אלה הורה בית המשפט על העברת הקטינה למרכז חירום לתקופה שצוינה לעיל. עוד הורה בית המשפט כי במהלך תקופה זו יש לאפשר המשך קשר משפחתי ולבחון את אחת החלופות שהוצעו על ידי המבקשת כמפורט בהחלטה. לבקשת בא כוח המבקשת הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של החלטתו ב-5 ימים בכפוף להפקדה כספית.

4.

המבקשת ערערה על ההחלטה, וביום 24.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג ) את הערעור. בית המשפט מצא כי מהנתונים שהונחו לפניו עולה שהקטינה נמצאת במצוקה עצומה וכי גם אם אין מקום לייחס משקל לחשדות כלפי ג' נוכח סגירת התיק נגדו, קיימת עדות לכך שאדם כלשהו פגע בקטינה, והדבר מצריך בירור, אבחון ובדיקה. עוד נקבע כי טיעוניה של המבקשת שלפיהם היא מעוניינת לשתף פעולה עם רשויות הרווחה אינם עומדים במבחן המעשה, בהינתן התנהלותה הקודמת והניסיונות הרבים לרתום אותה להליך הטיפולי הנדרש, ללא הצלחה. נוכח דברים אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אף שהוצאת הקטינה ממשמורת אמה היא צעד חריג, במקרה דנן לא נותרה ברירה אלא לעשות כן, לפרק זמן קצר ומדוד, תוך פיקוח הדוק של בית המשפט לנוער. לבקשת בא כוח המבקשת הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של פסק דינו עד ליום 30.6.2020.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעכב את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי קיימות דרכים פוגעניות פחות לתת מענה למצבה של הקטינה מאשר הוצאתה ממשמורת וכי יש למצותן טרם נקיטת צעד קיצוני זה, במיוחד במקרה דנן, שבו המבקשת והקטינה מעוניינות שתיהן כי הקטינה תמשיך להתגורר בבית האם. נטען כי המבקשת אם טובה ומסורה, עושה כל שלאל ידה כדי לפרנס את בתה ודואגת לחינוכה; וכי מהאבחונים שנערכו בעניינה של הקטינה עולה כי זו מלאת שמחת חיים וקשורה מאוד לאמה. עוד מלינה המבקשת כי חרף האבחונים, נציגי רשויות הרווחה לא קידמו את הקטינה ולא פעלו כדי לסייע למבקשת; וכי אלה לא דיברו עמה בשפתה (שאינה עברית), ומכאן בין היתר הקושי שהיה עד כה בשיתוף הפעולה עמם. לכל אלה מוסיפה המבקשת כי המרכז שאליו הורה בית המשפט להעביר את הקטינה מרוחק מעיר מגוריה ובכך קושי נוסף.

6.

התבקשה תשובה. המשיבה 1 טוענת כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי בית המשפט לנוער קיים מספר דיונים בעניינה של הקטינה, ובהם התרשם באופן בלתי אמצעי מהמבקשת, לצד הדיווחים הרבים שהוגשו לו על ידי העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; וכי החלטתו, כמו גם פסק הדין בערעור, נטועים היטב בתשתית העובדתית הקיימת בעניינה של הקטינה. המשיבה 1 סבורה כי אין מקום לאפשר למבקשת תקופת ניסיון נוספת, וטוענת כי ניתנו לה הזדמנויות רבות לשילוב הקטינה בטיפול הנחוץ לה במשך תקופה ארוכה, שהעלו חרס. נטען כי מצבה הרגשי של הקטינה קשה, והדברים עולים גם מדיווחי יועצת בית הספר מן העת האחרונה. עוד צוין כי המבקשת ניתקה את הקטינה ממעגלי תמיכה שהיטיבו איתה לאחר כינוס ועדת התכנון האחרונה, ואסרה עליה לקיים קשר עם הצוות החינוכי בלא רשותה; וכי התנהלות המבקשת הגיעה לשיא עת נמלטה עם הקטינה. המשיבה 1 מדגישה כי אין יסוד לטענות שהעלתה המבקשת נגד גורמי הרווחה שפעלו בעניינה וכי העיכוב ביישום ההמלצות הטיפוליות לגבי הקטינה רובץ לפתחה של המבקשת. בכל הנוגע לפגיעה המינית שאותה לכאורה עברה הקטינה צוין כי גם אם הוחלט שלא ניתן להוכיחה ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, אין בכך כדי לפגוע בתשתית הקיימת המעידה על פגיעה כאמור (ובעניין זה צוין כי כאשר העלתה הקטינה את הנושא, היא נקבה במפורש בשמו של ג'). דברים אלה, לצד הגילוי בדבר טיבו האמיתי של הקשר בין המבקשת לבין ג', שמתגורר עמה, מעלה חשש כבד למוגנותה של הקטינה. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי ברוב התקופה שבה טופל עניינה של המבקשת בעיר מגוריה הנוכחית טיפלה בו עובדת סוציאלית שדוברת את שפתה. לבסוף צוין כי החלטת בית המשפט לנוער לא סותמת את הגולל על האפשרות העתידית של המבקשת לגדל את בתה, ובשלב זה מדובר בהחלטה לפרק זמן קצוב לצורך הגנה, אבחון וטיפול.

בצד טענות אלו, ציינה המשיבה 1 כי האפוטרופא לדין שמונתה לקטינה לא צורפה לבקשה דנן, הגם שהייתה צד להליכים לפני הערכאות הקודמות . לפיכך, בהחלטה מיום 29.6.2020 הוריתי כי זו תצורף כמשיבה לבקשה ותגיש את תשובתה עד ליום 30.6.2020 שעה 12:00.

7.

האפוטרופא לדין מתנגדת אף היא לבקשה וטוענת כי במסגרת ועדת התכנון האחרונה שהתקיימה בעניין הקטינה הוצעה למבקשת הדרכה הורית לצד מתן טיפולים לקטינה, אך היא התנגדה לכך. צוין כי הדיווחים שהתקבלו מצד הגורמים המלווים את הקטינה ושוהים לצדה על בסיס יומיומי מגלים תמונה קשה של התדרדרות במצבה של הקטינה מבחינה רגשית ולימודית ופער הולך וגדל בינה לבין יתר ילדי הכיתה. המבקשת מצדה, כך נטען, מתכחשת למצבה של הקטינה ומסרבת לשתף פעולה עם גורמי החינוך והרווחה, גם לגבי הטיפול הרגשי הנדרש לגבי הפגיעה המינית. האפוטרופא לדין מוסיפה ומבהירה כי בכל הדיונים שהתקיימו בעניין הקטינה, ובכלל זאת גם בוועדות התכנון, נכחה המבקשת, ובכל אחד מהם נכח מתורגמן לשפתה. עוד צוין כי המבקשת לא אפשרה לאפוטרופא להיפגש עם הקטינה ולכן המפגשים עמה נעשו במסגרת בית הספר בלבד (פרט למקרה אחד, בהנחיית בא כוחה של המבקשת).

8.

לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה, את עמדת המשיבות ואת המסמכים שהוגשו בעניינה של הקטינה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה למתן רשות ערעור, לאחר שעניינה של הקטינה נבחן והוכרע בשתי ערכאות. אכן, כשעסקינן בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" העוסקת ביחסי הורים וילדים, מתחייבת "מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית". עם זאת, בכך אין כדי לומר כי רשות ערעור תינתן באורח "אוטומטי", בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות (ראו, מני רבים, בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012); רע"א 5164/19 פלונית נ' פקיד סעד אבן יהודה , פסקה 4 (31.7.2019); רע"א 1/19 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים הרצליה , פסקה 4 (9.1.2019)). מכל מקום, גם על פי אמת המידה המקלה האמורה, אין הצדקה ליתן רשות לערער במקרה שלפניי. בהחלטות נושא ההליך דנן פורטה התנהלות המבקשת באשר לקשיים הניכרים שנגלו אצל הקטינה, ובכלל זאת – חוסר נכונותה לשתף פעולה עם גורמי הרווחה, שהלך והחריף מאז התקבלה ההחלטה על הוצאה ממשמורת. בעטיה של התרשמות זו מהתנהלות המבקשת נדחו הצעותיה כי תינתן לה הזדמנות נוספת לפעול יחד עם הרשויות לטובת הקטינה, הן על ידי בית המשפט לנוער הן על ידי בית המשפט המחוזי, ולא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטות אלו, באופן המצדיק דיון נוסף לפני בית משפט זה. ניתן להבין ללבה של המבקשת, שדואגת לקטינה ועושה כל שביכולתה להשאיר אותה עמה, ואכן לא בקלות מורה בית משפט על הוצאת קטין מביתו. ברם, בהינתן הנסיבות שפורטו בהחלטות הקודמות ובתשובות מטעם האפוטרופא לדין והמשיבה 1 לגבי מצבה של הקטינה והחשש לשלומה, איני סבור כי יש מקום לשנות מההחלטות שהתקבלו בערכאות הקודמות, אשר הורו על העברת הקטינה למסגרת, לתקופה ראשונית תחומה וקצרה יחסית, שבגדרה תוכל להיבחן הצעת המבקשת לחלופה אחרת למגורי הקטינה.

הבקשה נדחית אפוא ללא צו להוצאות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה.