רע"א 8879/16 רע"א 8879/16

בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בפש"ר 24386-07-13 שנתנה השופטת ע' וינברג-נוטוביץ

ביום 30.10.2016.

1.

כהערה מקדימה יצוין, כי בקשת רשות הערעור הקצרה אינה פורשת את היריעה באופן ברור ומספק. עוד יוער, כי אין זו הפעם הראשונה שהמבקש, שאינו מיוצג בידי עורך-דין, מגיש הליכים לבית משפט זה, במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל נגדו. במספר החלטות בעבר הערתי כי טוב יעשה המבקש אם יפנה לקבלת ייצוג משפטי, על מנת שענייניו יטופלו בצורה מיטבית [ע"א 5114/15 יורשי זהרה חלה ז"ל נ' כהן (22.8.2016); רע"א 9550/16 יצחק בן משה חלה נ' בנק מזרחי טפחות , פסקה 9 (21.12.2016); רע"א 519/17 יצחק בן משה חלה נ' אביבה כהן, עו"ד

(23.1.2017)]. הבקשה דנן מדגימה פעם נוספת את הצורך בייצוג משפטי.

2.

מדובר בהליך לכינוס נכסיו של המבקש (החייב) שהגיש בנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: הבנק )

בגין חוב פסוק של המבקש לטובתו. ההליך מתנהל מאז שנת 2013 והוגשו בו אינספור בקשות שונות. ביום 16.9.2014 הוכרז המבקש פושט רגל, והמשיבות 4-3 מונו נאמנות לנכסיו (להלן: הנאמנות ) . נגד המבקש הוגשו 23 תביעות חוב בסך כולל של למעלה מ-39 מיליון ש"ח. הנאמנות דנו והכריעו בכל תביעות החוב ה"פרטיות", שאינן של הנושים הבנקאיים (בעוד תביעות החוב של הבנקים הועברו להכרעתו של עו"ד דן הלפרט).

3.

ביום 9.9.2016 הגיש המבקש מסמך המכונה "ערעור על תביעות החוב", במסגרתו ביקש לערער על "כל הכרעת תביעות החוב של כל הנושים הפרטיים", כשבבסיס ערעורו טענות נגד יושרתה ומהימנותה של המשיבה 4, עו"ד מרים זפט. בהחלטה מיום 11.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי "החייב ימציא אסמכתא על תשלום האגרה. כמו כן, יש להגיש כל ערעור בנפרד ולשלם אגרה בהתאם". ביום 19.9.2016 הגיש המבקש "תגובת החייב 'להחלטה' בערעור של תביעות החוב", בה טען כי אין מקום לחייבו בתשלום אגרה בגין הערעורים על תביעות החוב.

ביום 30.10.2016 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי על "תגובה" זו, בה נקבע:

"אין מקום לשינוי החלטתי מיום 11.9.2016.

החייב יגיש כל ערעור בנפרד וישלם אגרה כדין".

4.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור, בה נטען כי יש לבטל את ההחלטה על תשלום אגרה בגין כל ערעור בנפרד ולפטור את המבקש מתשלום, שכן הערעורים הוגשו על דרך של בקשה למתן הוראות שאינה מחייבת את המבקש בתשלום אגרה.

5.

המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי, וכן המשיבות 4-3, הנאמנות שדנו בתביעות החוב, הגישו את תגובותיהם לבקשת רשות הערעור. הבנק אף הוא הגיש תגובה בה טען כי בטעות צורף להליך שכן מדובר בערעורים על הכרעות בתביעות החוב של הנושים שאינם תאגידים בנקאיים.

6.

הכנ"ר והנאמנות טוענים (כל אחד בנפרד), כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שכן היא תוקפת למעשה את ההחלטה מיום 11.9.2016, בעוד ההחלטה מיום 30.10.2016 רק מאשררת אותה. לגופו של עניין, טוענים הן הכנ"ר והן הנאמנות, כי צדק בית המשפט קמא כשקבע כי על המבקש להגיש ערעור נפרד על כל אחת מהכרעות החוב ובגין כל ערעור כזה לשלם אגרה. זאת, משום שהכרעת מפרק בתביעת חוב דינה כפסק-דין, שעליה ניתן להגיש ערעור בזכות. ערעור שכזה הוא בגדר "הליך" לצורך תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, שבגינו יש להגיש אגרה לפי תקנה 2 להן.

7.

הנאמנות טוענות עוד, כי ההכרעה בבקשת רשות הערעור הפכה תיאורטית, שכן המערער פעל לפי ההחלטה, הגיש את הערעורים בנפרד ואף שילם בגינם את האגרה. עוד מוסיפות הנאמנות, כי המבקש מציף את בית המשפט – על ערכאותיו השונות – בעשרות בקשות והליכים, תוך הטרדה של ממש של הערכאות השיפוטיות, של בעלי הדין ושל הנאמנות. על כן, הן מבקשות להשית על המבקש הוצאות.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שהובאו בתגובות הכנ"ר והנאמנות. ראשית, משום שבקשת רשות הערעור, שהוגשה לפי האמור בה, על ההחלטה מיום 30.10.2016, למעשה מכוונת נגד ההחלטה מיום 11.9.2016, ועל כן הוגשה באיחור. שנית, משום שלגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא ניתן להגיש "ערעור מאוחד" על כל הכרעותיהן של הנאמנות בתביעות החוב, אלא יש להגיש ערעורים נפרדים, אשר מהווים ערעור בזכות המצריכים תשלום אגרה, ולא "בקשה למתן הוראות" הפטורה מתשלום כאמור. שלישית, ההכרעה בבקשה הפכה לתיאורטית, משעה שהמבקש פעל לפי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, הגיש ערעורים ושילם בגינם אגרה.

9.

מכל הטעמים דלעיל, נדחית בקשת רשות הערעור. לפנים משורת הדין בלבד, ורק בשל היותו של המבקש פושט רגל, החלטתי לא לעשות צו להוצאות.