רע"א 8894/08 רוזנשטרוך יהושע +9 מערערים נוספים נ. בנדיקט ואח'

1.

לפני שתי בקשות למתן רשות ערעור הכרוכות זו בזו ועל כן מצאתי כי יש לדון בהן במאוחד.

במסגרת רע"א 8894/08 (להלן: בקשת רשות הערעור הראשונה ) מתבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ( כב' סגן הנשיא י' זפט ) מתאריך 23.10.08, אשר ניתנה בבקשתו של עו"ד רן דה-לוי, בתפקידו ככונס נכסים זמני, למתן הוראות (בש"א 18981/08). יחד עם בקשה זאת למתן רשות ערעור, הוגשו גם בקשות לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט הנכבד קמא וכן של פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (בגדר בר"ע 2087/08 הנזכרת להלן), שבא בעקבות ההחלטה הנ"ל – כל זאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור (להלן: הבקשות לעיכוב ביצוע והאחרונה שבהן – הבקשה לעיכוב ביצוע ).

במסגרת רע"א 9219/08 (להלן: בקשת רשות הערעור השנייה ) מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ( כב' סגן הנשיא י' זפט ) מתאריך 24.10.08, שניתן בגדר בר"ע 2087/08 הנ"ל.

בהערת אגב אציין כי המבקשים יזמו הליכים רבים נוספים במכלול ואלה יאוזכרו בסעיף 8 שלהלן.

הבקשות שלפני והתשובות שהוגשו לבקשות לעיכוב ביצוע, פורסות תמונה רחבה של סכסוך המתנהל במספר ערכאות שונות, ובין גורמים שונים, בנוגע למקרקעין הידועים כחלקה 326 בגוש 6190, ברחוב האדמו"ר מגור 26 בבני ברק (להלן: הנכס, או המקרקעין ). סכסוך זה, על כל היבטיו, חורג מגדרן של הבקשות שלפני. יחד עם זאת, אפנה לפירוט העובדות וההליכים העיקריים שנתקיימו בנוגע לאותו נכס ולדירה שהמבקשים תופסים בו (להלן: הדירה ), ככל שהדבר נדרש כדי לקבל תמונה מלאה של ההליכים הנוכחיים וההכרעה הדרושה בהם.

הרקע לבקשה והשתלשלות ההליכים

2.

שתי קבוצות של בני דודים וצאצאיהם ממשפחת בנדיקט שותפות בזכויות הבעלות הרשומות בנכס האמור, אשר הגיעו אליהן בירושה מהמורישים של כל אחד מהקבוצות ולגביו התגלעה מחלוקת קשה ביניהם. קבוצה אחת, הכלולה במשיבים 1 ב-רע"א 8894/08, מורכבת מיורשיו של הרב יחיאל בנדיקט ז"ל (להלן גם: קבוצת אליעזר בנדיקט ) והקבוצה השניה, עליה נמנים, בין היתר, המשיבים: 17,15,11,8,7 ו-18 ב-רע"א 8894/08 מורכבת מיורשיו של הרב ישכר בנדיקט ז"ל , אחיו של הרב יחיאל בנדיקט ז"ל (להלן גם: יורשי ישכר ). פרטי הסכסוך אינם ברורים לגמרי, שכן הצדדים יזמו הליכים רבים בערכאות ובפורומים שונים ורובם (ובמיוחד המבקשים) מציגים ומגלים בכתבי בי-דין שהם מגישים רק הטפח (הנוח להם) ומסתירים טפחיים (שאינם נוחים להם). נוכח האמור,

העובדות שיוצגו להלן יסקרו מתוך מה שהצלחתי לדלות מחילופי הכתבים הרבים שהצדדים עמסו על בית המשפט.

3.

עקב חילוקי דעות בין הקבוצות בנוגע לשימוש בנכס, נתקיימו בין מרכיבים שונים של המשפחה (כנראה לא כולם) מספר הליכי בוררות בפני בתי-דין רבניים שונים, שדנו לפי דין תורה – ואלו קבעו, בין השאר, שהמבנה הבנוי במקרקעין צריך להיהרס, ובעקבות זאת המגרש יחולק בין שתי הקבוצות, תוך תשלומי איזון והסדרי קדימה מסוימים. לבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: בית המשפט המחוזי ) הוגשו בקשות לאישור פסק הבוררות העיקרי שניתן במכלול בתשס"ח (בשנת 2008) (להלן: פסק הבוררות

העיקרי ) ולביטולו (ה"פ 488/08 וה"פ 531/08). כמו כן הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק בוררות קודם, שניתן בשנת תשמ"ו (1986) בבית דין רבני אחר, שדן גם הוא לפי דין תורה, ומתייחס, בין היתר, למבנה הבנוי על הנכס ושבו גרה בשעתו אלמנת הרב ישכר בנדיקט ז"ל , שאף היא הלכה לבית עולמה ( גב' מלכה בנדיקט ז"ל ). במקביל, אושר בבית המשפט המחוזי, במסגרת ה"פ 542/08 (וללא שקבוצת אליעזר בנדיקט היתה צד להליך) פסק בוררות שניתן על ידי בית-דין צדק משפט שלום בברוקלין, ניו יורק ואשר נגע גם הוא להיבטים מסוימים של הסכסוך. המבקשים והמשיבים 2 ו-3 ברע"א 8894/08 חפצים להסתמך על פסק בוררות זה לצורך הבקשות שבפני.

במסגרת הבקשה לאישור פסק הבוררות העיקרי, אשר הוגשה על ידי קבוצת אליעזר בנדיקט, ניתן צו מניעה זמני כנגד הקבוצה השנייה, המורכבת מרוב יורשי ישכר (להלן: קבוצת ישעיהו בנדיקט ), אשר אסר על קבוצת ישעיהו בנדיקט, או על מי מטעמה, לבצע שינוי כלשהו בנכס, לרבות במבנה הבנוי בו, ובכלל זה להימנע מביצוע עבודות שיפוץ, או בניה כלשהן בנכס. עבודות השיפוץ נועדו להכשיר את המבנה כמוסד תורני על מנת לנסות וליצור שם עובדה בלתי הפיכה, שכן מעלין בקודש ואין מורידין (החלטת כב' סגן הנשיא י' זפט בבש"א 11371/08 בנדיקט נ' בנדיקט (טרם פורסמה, ניתנה ביום 16.6.08).

בחודש ספטמבר 2008 פנתה קבוצת אליעזר בנדיקט לבית המשפט המחוזי בבקשה לצו אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בטענה כי קבוצת ישעיהו בנדיקט איננה מקיימת את צו המניעה הזמני שניתן נגדה, ומחדשת את העבודות בנכס. במסגרת הדיון בבקשה העלה המשיב 1 שם, מר ישעיהו אברהם בנדיקט (להלן: ישעיהו ), טענה בדבר הקנייה או הקדשה של זכויות במבנה הבנוי על הנכס לשני רבנים מניו יורק, הרב שטערן והרב פערעלמוטער (להלן: הרבנים שטערן ופערעלמוטער , המשיבים 2 ו-3 ב-רע"א 8894/08), הפועלים בשם ארגון הקרוי: ועדת החינוך הטהור , הוא המשיב מס' 6 ב-רע"א 8894/08. בית המשפט המחוזי מצא טענה זאת כבלתי מהימנה ובתאריך 6.10.08 קבע כי אכן בוצעו עבודות בניה בנכס, בניגוד לצו המניעה הזמני, וכי העבודות בוצעו באמצעות שלוחים הפועלים מטעמם של הרבנים שטערן ופערעלמוטער, אשר משרתים את האינטרסים של קבוצת ישעיהו בנדיקט במאבקה כנגד קבוצת אליעזר בנדיקט. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי כי ישעיהו אכן אחראי להפרת צו בית המשפט והשית עליו תשלום קנס בסך 30,000 ש"ח אם יהיה אחראי להפרה נוספת של הצו. כן הוסיף בית המשפט המחוזי כי שינוי המצב הנאסר כולל גם איכלוס הנכס , שכן הצו אסר לבצע "שינוי כלשהו במקרקעין", וכאשר ניתן הצו לא היה ספק שהנכס פנוי (החלטת כב' סגן הנשיא י' זפט בבש"א 18134/08 בנדיקט נ' בנדיקט (טרם פורסמה, ניתנה ביום 6.10.08).

בתאריך 7.10.08 הוציא בית משפט המחוזי צו למינויו של עו"ד רן דה-לוי ככונס נכסים זמני לנכס (להלן: כונס הנכסים הזמני ) והוא הוסמך לתפוס את המקרקעין והמבנה שבו באופן בלעדי ולמנוע כל בניה בנכס וכל שהות של מאן דהו שם, לרבות באמצעות הצבת שומרים בנכס ו/או נעילתו באמצעים אפקטיביים. בתאריך 12.10.08 השתלט כונס הנכסים הזמני על הנכס והתקין בו מנעולים שנועדו למנוע כניסת אנשים אליו. בו ביום שוחח כונס הנכסים הזמני עם עו"ד בישיץ, שנאמר לו שהוא מייצג את האנשים שמטעמם נעשות העבודות בנכס, והודיע לו על מינויו ככונס נכסים זמני. כונס הנכסים הזמני מצא שבנכס מתגוררים שני פועלים, ומשלא קיבל מעו"ד בישיץ הנחיות באשר לחפציהם של הפועלים, העביר את המיטלטלין שמצא שם למשמרת במחסן. הנכס התפנה, אם כן, באותו מועד מכל אדם וחפץ. כונס הנכסים הזמני מצא באותו השלב כי המבנה שבנכס אינו ראוי למגורים: הוא אינו מחובר לחשמל וגגו איננו מכסה את כל המבנה.

4.

במקביל החלה מעורבותה בסכסוך של משפחת רוזנשטרוך , הכוללת: הורים ושמונה ילדים (בגילים: 15,13,12,9,8,5,3 ו-16) (להלן: המבקשים , או רוזנשטרוך ), שהם המבקשים בשתי הבקשות לרשות ערעור שבפני. בתאריך 7.10.08 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בתל אביב (להלן: בית משפט השלום ) תביעה לסעד הצהרתי, במסגרתה טענו כי עוד בתאריך 15.8.08 הם התקשרו עם הרבנים שטערן ופערעלמוטער ושכרו מהם את הדירה שבנכס בתמורה ובתום לב. בתאריך 12.10.08 הגישו רוזנשטרוך לבית משפט השלום, במסגרת אותה תביעה לסעד הצהרתי, בקשה בהולה למתן סעד זמני, במעמד צד אחד, האוסר על אחרים מלבדם להיכנס לדירה, לפנות את הדירה, לתפוס בה חזקה ולמנוע מהם כניסה לדירה. בנימוקי הבקשה נטען כי מדובר בבקשה לשמירת המצב הקיים, שכן הם נמצאים בדירה כחודשיים. עוד באותו יום נתן בית משפט השלום ( כב' השופט א' דפתי ) צו מניעה ארעי, המונע את פינוים של רוזנשטרוך מהדירה ומאפשר להם שימוש במושכר.

בתאריך 19.10.08 פנה כונס הנכסים הזמני (שלא היה צד לתובענתם של בני משפחת רוזנשטרוך) לבית משפט השלום בבקשה לביטול צו המניעה הארעי, תוך שהוא מציג לבית משפט השלום את עובדת מינויו ככונס נכסים זמני על ידי בית המשפט המחוזי, הסמכויות וההוראות שקיבל. בית משפט השלום ( כב' השופטת א' כהן ) דחה את בקשת כונס הנכסים הזמני, בקובעו כי יש צורך בקיום דיון במעמד שני הצדדים לצורך בדיקת הטענות הסותרות שבאו בפניו. בתאריך 20.10.08 פנו רוזנשטרוך לבית משפט השלום בבקשת הרחבה של הצו הארעי שקיבלו, במסגרתה טענו כי המשטרה איננה מוכנה לסייע להם לקיים את צו המניעה הזמני שניתן לטובתם ולעשות שימוש במושכר. בית משפט השלום (מפי כב' השופטת ח' ויינבאום וולצקי ) קבע, במעמד צד אחד, כי מאחר וקיים צו של בית משפט ולפיו עד להחלטה אחרת, זכאים המבקשים לעשות שימוש במושכר, הרי שמשטרת ישראל צריכה לסייע להם לאכוף את הצו, ככל שישנם גורמים המבקשים למנוע מהם לעשות במושכר שימוש. כן נקבע כי גם כונס הנכסים הזמני, מתוקף תפקידו, מחויב בהחלטות בית המשפט ואל לו לפעול בניגוד להן.

בתאריך 22.10.08 פנה כונס הנכסים הזמני לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, על מנת שזה ינחה אותו כיצד לפעול לנוכח קיומה של סתירה לכאורה בין צו המניעה הזמני שניתן במסגרת ההליך בבית משפט השלום, ואשר אסר על פינוים של המבקשים מהנכס, לבין צו המניעה הזמני שניתן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, ואשר אסר על כל שימוש בנכס, לרבות אכלוסו. בתאריך 23.10.08 קבע בית המשפט המחוזי כי מינוי כונס הנכסים הזמני מתאריך 7.10.08 עומד בעינו, וכך גם צו המניעה הזמני שניתן על ידו והאוסר שינוי המצב בשטח, לרבות בניה באתר. כן הורה בית המשפט כי כונס הנכסים הזמני מוסמך לאכוף הפסקת בניה המתבצעת בשטח, והמשטרה תושיט לו סיוע ככל הנדרש למילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי משאין בהחלטת בית משפט השלום אמירה כלשהי הנוגעת לביצוע עבודות בנייה בשטח, אין באמור משום מתן הוראה למשטרה הסותרת את הוראת בית משפט השלום. עוד נקבע כי אף שרוזנשטרוך טוענים כי הם מתגוררים בדירה, לא הובאה לכך כל אסמכתא, והטענה אף לא נתמכה בתצהיר. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי העיר, כי הדרך לתקוף את החלטת בית משפט השלום הינה בהליך ערעורי וככל שתוגש בקשת רשות ערעור, היא תדון לפניו בסמוך לאחר הגשתה.

עוד ביום מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי (23.10.08) הוגשה שם איפוא בקשת רשות ערעור (בר"ע 2087/08 בנדיקט נ' רוזנשטרוך ) על החלטות בית משפט השלום מהתאריכים: 12.10.08, 19.10.08 ו-20.10.08. הדיון בבר"ע הנ"ל נקבע למחרת היום – לתאריך 24.10.08 – ואולם המבקשים לא התייצבו אליו, הגם שזומנו. בעקבות זאת ניתן בתאריך 24.10.08 פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהוא נשוא בקשת רשות הערעור השניה – רע"א 9219/08.

ביני לביני, הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות הערעור הראשונה שלפני, אשר הומצאה טרם שניתנה החלטת בית המשפט הנכבד קמא בבקשת רשות הערעור שהוגשה אליו (בר"ע 2087/08 הנ"ל). יחד עם בקשת רשות הערעור הראשונה הוגשה לבית משפט זה גם בקשה למתן עיכוב ביצוע במעמד צד אחד, במסגרתה נתבקש עיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהוגשה אליו ככל שהיא תקבע כי יש לפנות את רוזנשטרוך מן הדירה (החלטה אשר באותו שלב, כאמור, טרם ניתנה). עוד נתבקש, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, כי ייקבע שעד למתן החלטה אחרת, לא יפונו רוזנשטרוך מן הדירה, וכן כי בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא תידון בפני כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט , אלא בפני מותב אחר.

ביום שבו הוגשו בקשת רשות הערעור הראשונה והבקשה לעיכוב ביצוע (יום שישי - 24.10.08), קבעתי כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע ארעי במעמד צד אחד, כפי שנתבקש, וזאת בשים לב לעובדה שעל פי האמור בבקשה צפוי היה באותו יום להתקיים דיון במכלול בבית המשפט המחוזי הנכבד.

5.

מיד לאחר מתן החלטתי הנ"ל, הגישו רוזנשטרוך בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, במסגרתה טענו כי בבית המשפט המחוזי מתקיים דיון בבקשת רשות הערעור שהוגשה שם (דיון אליו רוזנשטרוך עצמם לא התייצבו כאמור) וקיים חשש שיינתן כנגדם צו פינוי שיבוצע ערב כניסת השבת, ומבלי שתינתן להם ההזדמנות לבחון לעומקה את החלטתו של בית המשפט המחוזי. בתגובה קבעתי שוב כי אין מקום לשנות מההחלטה הקודמת שנתתי באותו היום, והוריתי למבקשים להפנות את כל בקשותיהם לבית המשפט המחוזי הנכבד.

בינתיים נשמעה בבית המשפט המחוזי הנכבד הבקשה לרשות ערעור שהוגשה אליו (בר"ע 2087/08 הנ"ל), אך רוזנשטרוך, שהיו מודעים לדיון, לא התייצבו אליו כאמור. בעקבות הדברים הללו ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ללא שנשמעה תשובתם לבקשת רשות הערעור שם. בית המשפט המחוזי קבע במסגרת זו כי בפני בית משפט השלום לא הונחה תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לביסוס זכותם של רוזנשטרוך כשוכרי הדירה כדין. נקבע כי על פי החומר שהונח בפני בית המשפט, רוזנשטרוך לא שכרו את הנכס מהבעלים, ולא הוצג בפני בית המשפט בסיס ראוי לזכותם של מי שהוצגו כמשכירים, הרבנים שטערן ופערעלמוטער – להשכיר את הנכס. כן נקבע כי בפני בית משפט השלום לא הונחה גם תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לעצם המגורים של רוזנשטרוך בדירה. על כן הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית משפט השלום בתאריך 12.10.08. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי משהובא לידיעת בית משפט השלום קיומו של צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, הרי שכלל כיבוד הערכאות מלמד שהיה עליו לבטל את הצו שניתן על ידו בתאריך 12.10.08, באשר זה אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם צו בית המשפט המחוזי, ולהפנות את רוזנשטרוך להגשת בקשה לבית המשפט המחוזי לביטולו של צו המניעה הזמני שניתן שם ושל מינוי כונס הנכסים הזמני (שניתנו בהליך שרוזנשטרוך לא היו צד לו).

על החלטה זו הוגשה רק בשלב מאוחר יותר (בתאריך 3.11.08) בקשת רשות הערעור השנייה (רע"א 9219/08), אך עוד לפני כן פנו רוזנשטרוך בבקשות נוספות לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות הערעור הראשונה. אלה יפורטו בסעיף 6 שלהלן.

6.

ביום ראשון, בתאריך 26.10.08, הגישו רוזנשטרוך בקשה נוספת לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, זאת לאחר שקיבלו לידם את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, במסגרתו הוחלט, כאמור, לקבל את בקשת רשות הערעור שנדונה בגדר בר"ע 2087/08 ולבטל את הסעד הארעי שניתן להם בבית משפט השלום. באותו יום קבעתי כי נוכח הוראות תקנה 468 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקסד"א ), כל עוד לא סירב בית המשפט שנתן את פסק הדין לעכב את ביצועו, אין בית המשפט שלערעור נדרש לבקשה לעיכוב ביצוע. על כן, וכל עוד לא סורבו המבקשים על ידי בית המשפט הנכבד קמא, וכאשר פעולות הפינוי טרם החלו – לא מצאתי מקום להורות על עיכוב הביצוע באותו שלב.

בסמוך לאחר החלטתי זו ועוד באותו יום (26.10.08), הגישו רוזנשטרוך בקשה נוספת – בהולה – לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, במסגרתה טענו כי ניידות משטרה הגיעו אל הדירה והחלו לפנות את המשפחה מביתה, כאשר במקביל בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן, לטענתם, כל החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה אליו בנושא.

לאור זאת החלטתי לעכב באופן ארעי את ביצוע פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא. כמו כן, הוריתי במקביל למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה זו לעיכוב ביצוע.

7.

ב תאריך 3.11.08 הוגשה, כאמור, בקשת רשות הערעור השנייה (רע"א 9219/08), אשר הופנתה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן בתאריך 24.10.08. במסגרת בקשת רשות ערעור זאת ביקשו רוזנשטרוך פטור מהפקדת ערבון. בתאריך 16.12.08 החליטה כב' הרשמת ג' לוין לקבל את הבקשה לפטור מערבון באופן חלקי, כך שסכום הערבון יועמד על סך של 3000 ש"ח בלבד, שיופקדו תוך 14 ימים. בקשה לעיון מחדש בבקשה לפטור מערבון שהגישו המבקשים נדחתה על ידי כב'

הרשמת לוין בתאריך 30.12.08, ונקבע כי על רוזנשטרוך להפקיד את הערבון שנדרש מהם תוך 3 ימים ולא – ידחה ההליך ללא הודעה נוספת. בתאריך 4.1.08 הודיעו רוזנשטרוך על כוונתם לערור על החלטות כב' הרשמת לוין , ועל כן ביקשו כי יוארך להם המועד להפקדת הערבון. בתאריך 7.1.09 אכן הגישו המבקשים ערעור על החלטת כב' הרשמת לוין

(בש"א 242/09). ערעורם נדחה על ידי חברי, השופט א' גרוניס , בתאריך 27.1.09 ובמסגרת החלטת הדחייה ניתנה להם אורכה אחרונה להפקיד את העירבון בתוך 10 ימים, שאם לא כן יידחה ההליך. בתאריך 11.2.09 הפקידו רוזנשטרוך את העירבון (וזאת על בסיס ההנחה שהדבר נעשה ביום האחרון לאורכה שניתנה להם. המשיבים 1 ב-רע"א 8894/08 גורסים לעומת זאת שהמבקשים החמיצו את המועד ולפיכך ראוי ההליך כולו להידחות ולו מטעם זה. נוכח התוצאה במכלול, אינני רואה להיזקק למחלוקת צדדית זו).

8.

בצד הבקשות שבפני והעניינים שנדונו בפני הרשמת הנכבדה וחברי השופט א' גרוניס , יזמו המבקשים הליכים נוספים במכלול. המבקשים הגישו בקשות לפסילתו של כב' סגן הנשיא השופט י' זפט מלדון בענייניהם ומשאלה נדחו על ידו – הם ערערו על כך לבית משפט זה (ע"א 9218/08 ו-ע"א 9631/08). אף ערעורים אלה טרם נשמעו, שכן גם לגביהם עדיין לא הפקידו המבקשים את העירבון שנדרש מהם ועל חיובם בעירבון כאמור הם מערערים במסגרת בש"א 239/09 ו-בש"א 243/09. המבקשים אף הגישו עתירה לבג"ץ (בג"ץ 9011/08) כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מתאריך 23.10.08, שהיא נשוא בקשת רשות הערעור הראשונה (רע"א 8894/08). עתירתם נדחתה על הסף מיד בסמוך לאחר הגשתה (בתאריך 11.11.08) מהטעם שלא גילתה עילה.

טענות המבקשים

9.

את עיקר טענותיהם מפנים המבקשים, במסגרת שתי בקשות רשות הערעור, כנגד התנהלותו של כב' סגן הנשיא י' זפט , אשר לשיטתם, פעל מתוך דעה קדומה כנגדם ובצורה לא סבירה בנסיבות, שכן במסגרת ההחלטה בבקשת כונס הנכסים הזמני למתן הוראות, חיווה כבר דעתו לגבי העניין שבמחלוקת וקבע כי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, באם תוגש, תובא אליו עוד באותו יום.

עוד מוסיפים המבקשים כי המסמכים שהגישו לבית המשפט המחוזי יש בהם כדי להוכיח כי הם מתגוררים בנכס, וכי דירה זו מהווה את דירת המגורים היחידה שלהם, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט קמא. לטענתם, הם שכרו את הנכס משני רבנים חשובים ומכובדים (המשיבים 2 ו-3 ברע"א 8894/08), אשר מבירורים שהם ערכו התברר כי הינם מחזיקים בנכס מזה שנים. החזקה זו, כך טוענים המבקשים, נובעת מכך שהנכס היה בבעלות אלמנתו של הרב ישכר בנדיקט ז"ל, גב' מלכה בנדיקט ז"ל, והיא, או מי מחליפיה, העבירו או הקדישו אותו ל"ועד החינוך הטהור", אשר הרבנים שטערן ופערעלמוטער הם נציגיו. לטענתם, הם לא ידעו ולא היה עליהם לדעת על צו כינוס הנכסים הנוגע לנכס.

תשובות המשיבים

10.

בתשובה שהגישה קבוצת אליעזר בנדיקט (המשיבים מס' 1 ב-רע"א 8894/08) לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי יש לדחות את הבקשה מטעמים פרוצדוראליים שונים וכן גם לגופה, לנוכח בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. לטענת המשיבים 1, המבקשים לא גרו עובר להחלטות, נשוא בקשות רשות הערעור שבפני, בדירה ודבר זה מצא ביטויו גם בקביעות עובדתיות של בית המשפט הנכבד קמא. הם מוסיפים כי המבקשים עצמם לא טענו מפורשות כי הם מתגוררים בנכס ולא הגישו כל ראייה אובייקטיבית המוכיחה שהם גרו בדירה במועד כלשהו. המשיבים מקבוצת אליעזר בנדיקט מוסיפים גם וטוענים כי הנכס כלל אינו ראוי למגורים וכי למעשה מתגוררת משפחת רוזנשטרוך בדירה אחרת בבני ברק. לאור כל זאת הם טוענים כי לא יגרם למבקשים כל נזק באם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט הנכבד קמא, ולעומת זאת – להם עצמם ייגרם נזק רב ביותר באם יינתן עיכוב ביצוע, וזאת לא רק בשל הפגיעה בזכות הקניין שלהם, אלא גם בשל סיכול האפשרות לבצע את פסק הבוררות העיקרי המחייב את הריסת המבנה, שבו מצויה הדירה. עוד טוענים המשיבים מקבוצת אליעזר בנדיקט כי סיכויי ההצלחה בבקשת רשות הערעור הראשונה (שבמסגרתה הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע) נמוכים מאוד, וזאת כיוון שלמבקשים לא יכולות להיות

כל זכויות בדירה, אותה שכרו – על פי הנטען – ממי שאיננו בעל זכויות בה. לטענתם, על מנת לבסס את זכות השכירות של רוזנשטרוך בדירה, אשר היא בחזקת מקרקעין מוסדרים, על רוזנשטרוך להראות, לפי סעיף 10 ל חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: חוק המקרקעין ) כי הם רכשו את זכותם בתמורה, תוך הסתמכות בתום לב על הרישום, אף אם הרישום איננו נכון. לטענת המשיבים מקבוצת אליעזר בנדיקט, לא עלה בידי רוזנשטרוך להראות כן.

בהמשך פורסים המשיבים מקבוצת אליעזר בנדיקט את השתלשלות ההליכים בסכסוך וטוענים כי רוזנשטרוך פועלים בחוסר תום לב בשרשרת ניסיונות לנצל לרעה הליכים שיפוטיים. לטענתם, רוזנשטרוך חברו לקבוצת ישעיהו בנדיקט והם בבחינת "אנשי קש" שלהם – כל זאת על מנת לסייע להם לנסות ולנשל את קבוצת אליעזר בנדיקט מזכויותיה בנכס, והם אינם בוחלים בכל דרך על מנת להשיג מטרה זאת.

לאור טיעונים אלה מבקשים המשיבים מקבוצת אליעזר בנדיקט כי תידחה בקשת עיכוב הביצוע באופן שיתאפשר לכונס הנכסים הזמני לשוב ולתפוס את הנכס.

11.

בתאריך 27.10.08 הודיעו מספר משיבים מקבוצת ישעיהו בנדיקט (המשיבים 17,15,11,8,7 ו-18) באמצעות בא-כוחם, כי הם אינם צד להסכם השכירות של הנכס ואינם צד להליכים הנוגעים לשכירות זו. במסגרת ההודעה הם לא נקטו כל עמדה בנוגע לבקשת עיכוב הביצוע ואולם ביקשו, על פי דבריהם, להעמיד דברים על דיוקם בכל הנוגע לנכס נשוא המחלוקת, ומסרו, בין השאר, כדלקמן:

"2. ביום כ"ו אלול תשמ"ו (1986) ניתן פסק בוררות בסכסוך אודות הדירה נשוא ההתדיינות, ע"י בית דין צדק בראשות הרב שמואל הלוי וואזנר הידוע כפוסק המקובל על כל גווני הציבור החרדי זה למעלה מיובל שנים.

3.בכל מה שקשור לדירה קבע הפסק לאמור: " הבית שייך לאלמנת ר' ישכר בנדיקט ז"ל ותפוס על ידה "...

4.בפועל אכן גרה אימם של המשיבים זכרונה לברכה בדירה עשרות בשנים ללא ערעור ומבלי שהוגשה בקשה לביטול פסק הבורר.

5.האם ציוותה להעביר את הדירה למוסד "ועד החינוך הטהור" אשר בראשו עומדים הרבנים הנכבדים יצחק בנימים שטרן ושמעון ישראל פרלמוטר.

6.בהסכם השכירות שהוצג על ידי המבקשים בבית משפט השלום בתל אביב מסגרת ת.א 47866/08 הושכרה הדירה על ידי הרבנים שטרן ופרלמוטר למבקשים.

7.ויודגש : המשיבים אינם צד להסכם וממילא אינם צד לסכסוך שהתעורר בעקבותיו"

12.

בתאריך 29.10.08 מסרה המשיבה 4 ב-רע"א 8894/08, גב' אלישבע שיפר, שהיא אחת מבעלי הזכויות בנכס, כי היא מסכימה לבקשה לעיכוב ביצוע. ראוי להביא עם זאת את תגובתה בלשונה כי היא מאירה את המכלול מזווית ראייה שונה מקורית-משהו:

"אני אלישבע שיפר מס' זהות 035765507 לבית בנדיקט מביעה את דעתי על הרצון לפנות את משפחת רוזנשטרוך מהדירה של סבתי המנוחה ע"ה.

כידוע משפחתנו היא אחת המשפחות העשירות החרדיות אשר הורישו רכוש של עשרות מיליוני דולרים אבל השטן מרקד בינינו – ריב נתקע בין היורשים וכל הרכוש שיכול להכניס כספים מרובים עומד כאבן לה הופכין.

בין בני המשפחה התנהלה איזו בוררות מוזרה שאיני יודעת פרטים עליה – מפני שלנשים אין מקום אצל הרבנים בבני ברק.

על אף שזכויותיי נרשמו בטאבו אף אחד לא טרח ליידע אותי אודות אותה "בוררות" וכפועל יוצא לא חתמתי על שטר הבוררות.

והנה ביום א' 26.10.08 נקלעתי ליד דירת סבתי המנוחה ע"ה ראיתי כוחות משטרה מקיפים את הבית ומנסים לפנות את משפחת רוזנשטרוך. בדירה היו אך ורק ילדים קטנים בני משפחת רוזנשטרוך שבכו וצעקו, ואחת הבנות תפסה יוזמה וניגנה בפסנתר.

בחוץ ירד גשם סוחף וצריך לב של אבן לפנות משפחה בת 10 נפשות שמתוכם 8 קטינים לרחוב כשאין לאן ללכת.

לא נגרם נזק לאף אחד מן הצדדים אם הם יישארו עד שייגרמו הסכסוכים בין המסוכסכים. אף אחד לא יינזק אם הם יישארו בדירה.

לכן אני מצרפת חתימתי והסכמתי להשכרת הדירה למשפחת רוזנשטרוך ואני מוותרת על כל זכויותיי שיש לי, אם יש לי, לקבל שכר דירה ממשפחת רוזנשטרוך ויהיה זה לי לזכות.

וכן אני מסכימה ותומכת בעיכוב הפינוי של משפחת רוזנשטרוך".

13.

"ועד החינוך הטהור" הודיע כי נחתם הסכם שכירות בין המבקשים לבין הרבנים שטערן ופערעלמוטער. ההסכם נחתם לשיטתם כדין. הדירה בחזקתם כדין והושכרה למשפחה נזקקת, אשר זו קורת הגג היחידה שלראשה.

נציגי "ועד החינוך הטהור"– הרבנים שטערן ופערעלמוטער – הודיעו כדלקמן:

"אנו הח"מ נציגי "ועד החינוך הטהור" חתמנו על חוזה להשכרת הדירה למשפחה נזקקת בת 10 נפשות, ה"ה יהושע רוזנשטרוך, אשתו ושמונת ילדיהם.

הדירה הוקדשה לנו על ידי המנוחה מרת מלכה בנדיקט עליה השלום.

אנחנו מחזיקים בדירה זה שנים ללא כל ערעור.

לא היינו צד לאותה בוררות נטענת בין בני בנדיקט ואין אנו צד להליכים בין בני בנדיקט לאישור או ביטול פסק בורר אשר מתנהלים בפני כב' השופט זפט.

משנוגע (צ"ל

משנודע – ח"מ ) לנו על הליכי הבוררות בין בני בנדיקט לבין עצמם הודענו לבורר ולצדדים כי יש להוציא מן העזבון את הדירה המוחזקת על ידינו ושייכת לנו ורק לנו. עד היום הזה לא קיבלנו מענה!

הזמנו את בני בנדיקט לבוררות בפני בית דין צדק "משפט שלום" ורק חלק מהם הסכימו להופיע. בית הדין הוציא צו מניעה קבוע לבני בנדיקט שלא להתדיין בינם לבין עצמם בלעדינו אודות הדירה במחלוקת.

ביום 10/6/2008 פנינו לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ה"פ 542 המצו"ב וביקשנו לאשר את פסק הבורר. בית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין ביום 16/7/2008. פסק דין זה נותן כאמור צו מניעה קבוע לבני בנדיקט שלא להתדיין בינם לבין עצמם על הדירה שבמחלוקת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב נרשם בטאבו ביום 13/8/2008 ובעקבותיו נחתם הסכם השכירות עם משפחת רוזנשטרוך ביום 15/8/2008.

יפה עשה יהושע רוזנשטרוך שהזמין את כל הצדדים לדיון תחת קורה אחת לבית משפט השלום במסגרת ת.א. 47866/08 המצורף בזה ואנו בטוחים שהצדק ייצא שם לאור.

לסיכום אנחנו מסכימים שיינתן צו עיכוב עד למתן פסק סופי ע"י בית המשפט המוסמך לכך דהיינו בית משפט השלום בתל אביב אליו הוזמנו כל הצדדים ושלום על ישראל".

14.

גם המשיבה 5 ברע"א 8894/08, חברת "איבסון טריידינד לימיטד", אשר לזכותה רשומות שתי הערות אזהרה בנכס, הודיעה כי היא איננה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע.

15.

בתאריך 30.10.08 הוגשה הודעה ובקשת הצטרפות להליך מטעם כונס הנכסים הזמני, שלא צורף מלכתחילה על ידי המבקשים להליך, כפי שראוי היה להיעשות. בהודעה מסר כונס הנכסים הזמני כי נודע לו שנעשים ניסיונות לחיבור הנכס לרשת החשמל. כונס הנכסים הזמני הודיע כי הוא פנה לחברת החשמל ומשם נמסר לו כי לאחר שניתן צו המניעה הזמני בבית משפט השלום, החלו המבקשים לפעול לשינוי המצב הקיים בנכס, בין היתר על ידי חיבורו לרשת החשמל, וכי הם ממשיכים לעשות כן עד היום. עוד הודיע כונס הנכסים הזמני כי מחברת החשמל נמסר לו שגם היום אין הנכס ראוי למגורים וכי אין מתגוררים בו, אלא שהוא מצוי בשיפוצים. במכתב מחברת החשמל (הנושא את התאריך 29.10.08), אותו צירף כונס הנכסים הזמני, נמסר כי המבקשים עצמם ביקשו מחברת החשמל לחבר את הנכס לרשת החשמל לצורך שיפוצים בלבד ולא לצורך מגורים.

במסגרת אותה הודעה ביקש כונס הנכסים הזמני, כאמור, את צירופו להליך. מצאתי כי יש לקבל את בקשתו. כונס הנכסים הזמני מצורף, אם כן, להליך זה .

16.

בתאריכים: 18.11.08, 23.11.08 ו-7.1.09 הגישו רוזנשטרוך בקשות להגיב לתשובות המשיבים 1 ב-רע"א 8894/08 בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע ולהוסיף טענות ל-רע"א 9219/08 הנ"ל. במסגרת הבקשות טענו רוזנשטרוך כי תשובות המשיבים מורכבות בעיקרן מטענות עובדתיות, אשר ראוי כי יתבררו במסגרת הליך לגופו בבית המשפט המוסמך לכך (לדעתם: בית משפט השלום). הם הוסיפו כי עד ליום זה לא קיבלו את יומם בבית המשפט וכי דווקא המשיבים הם המנצלים לרעה את ההליכים המשפטיים. המבקשים התייחסו גם לדו"ח, אשר הוגש על ידי כונס הנכסים הזמני ובו מפורט, כך לטענתם, ריהוט אשר היה קיים בדירה בעת שפינה אותה כונס הנכסים הזמני ומוכיח לשיטתם כי הם גרו בדירה. אף שלא מצאתי שיש בתשובות המבקשים כדי לשנות מן התוצאה במכלול שבפני – הבקשות להוספת תשובותיהם מתקבלות.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש במסגרת ההליכים שלפני (חלקו בידי בא כוח המבקשים וחלקו בידי המבקשים עצמם) וכן בתשובות המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע הגעתי לכלל מסקנה כי דין שתי הבקשות לרשות ערעור להידחות, ללא צורך בתשובות המשיבים עליהן, מעבר לאמור בתשובות המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע. ממילא גם דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות ודינו של הצו הארעי שהוצאתי להתבטל.

מורכבות העניין וריבוי ההליכים והתגובות שיזמו הצדדים ובעיקר המבקשים (אשר חייבו לעיתים טיפול מקדים, שהוא תנאי לעיסוק בתיק עצמו – דבר שנוצל ע"י המבקשים עד כלות וככל האפשר) – דחו את ההכרעה עד הנה. מעבר לכך גיליתי דאגה רבה (ברוח דבריה של גב' אלישבע שיפר כאן) למשפחת רוזנשטרוך (על אף התנהלותה) שנקלעה (או שהובלה) שלא בטובתה, ללב המחלוקת בין הקבוצות. לכן חזרתי ובדקתי בזהירות רבה את המכלול (כל עוד התיק לא היה בשל דיונית להכרעה והצו הארעי עמד בתוקפו), שהרי כדבריו של השופט חיים כהן : "מודה אני ומתוודה שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות שבדין, ולא אאמין לאומרים לי אל תיגע כי לא תמצא. ואם מצפה בא-כוח המשיבים למקרא מפורש שיזהירני גם על זאת, הרי הוא לפניו: עד מתי תשפטו עוול ופני רשעים תשאו סלה, שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו ( תהילים פב, ב-ד)" (ע"א 409/78 גולן נ' פרקש פ"ד לד(1) 813, 820 (1979)).

עם זאת, בסופו של דבר חזק עלי הציווי ממקורותינו: "ודל לא תהדר בריבו" ( שמות , כג, ג) וראו גם ויקרא יט, ט"ו: "לא תעשו עול במשפט, לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתיך".

הגיעה, איפוא, עתה שעת ההכרעה ולכן אציג בסמוך את ההנמקה לתוצאה שאליה הגעתי.

18.

המבקשים, לצערי, אינם צודקים – לא בפרוצדורה ולא במהות. בהקשר זה אזכיר את שנאמר: "צדק צדק תרדוף" ( דברים טז, כ), מכאן שהרדיפה אחר הצדק צריכה אף היא להיות בדרכים של צדק ויושר.

19.

המבקשים אינם צודקים מטעמים שבפרוצדורה – על שום מה? מספר נימוקים לדבר:

(א)

פנייתם של המבקשים לבית משפט השלום היתה לא ראויה, שכן משנודע להם כי מונה כונס נכסים זמני לנכס, הם היו אמורים לפנות לבית המשפט המחוזי ולהביא השגותיהם בפניו מכוח האמור בתקנה 387ט(ב) לתקסד"א, המורה אותנו כדלקמן:

"טוען צד שלישי לזכויות בנכסים שנתפסו לפי סימן זה, רשאי הוא להגיש הודעת הצטרפות להליך בתוך עשרים יום מיום שנודע לו על תפיסתם"

עיינו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 616 (מהדורה עשירית, 2009)

אף לולא היתה קיימת הוראה מפורשת שכזו, הדבר היה מתחייב, ממה שבית המשפט הנכבד קמא הגדיר כ"כלל הכיבוד ההדדי של הערכאות" ( שם , בעמ' 9 לפסק דינו מתאריך 24.10.08), שאם לא תאמר כן, אכן תשתרר, כדבריו, אנדרלמוסיה: פלוני (יפנה) ויחזיק בצו של בית משפט א', אלמוני (יפנה) ויחזיק בצו סותר של בית משפט ב', ואנה אנו באים?

(ב)

המבקשים לא צירפו את כונס הנכסים הזמני כצד לתובענתם ולסעדים הזמניים שביקשו בבית משפט השלום ואף בבקשות שבפני (התוקפות החלטות שלהן הוא היה צד) – הם נמנעו מלצרפו. בפגם זה כשלעצמו יש כדי לדחות את בקשותיהם שבפני על הסף.

(ג)

המבקשים הפנו את בקשת רשות הערעור הראשונה כנגד החלטת בית המשפט הנכבד קמא מתאריך 23.10.08, אשר ניתנה בבקשת כונס הנכסים למתן הוראות. עם זאת, בחינת הטענות שהעלו במסגרת אותה בקשת רשות ערעור מלמדת כי חלק גדול מהן מופנה דווקא כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא מן היום למחרת (24.10.08), שלגביו הגישו בקשת רשות ערעור רק בתאריך 3.11.08.

(ד)

המבקשים לא התייצבו לדיון בבית המשפט המחוזי, למרות שזומנו. בכך הם עשו דין לעצמם, עובדה שגם בה די כדי לדחות את בקשותיהם (עיינו: תקנה 450(ג) לתקסד"א; השוו: רע"א 993/04 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' בויאר (לא פורסמה, 19.7.2004))

20.

המבקשים אינם צודקים מטעמים שבמהות – על שום מה? מספר נימוקים לדבר:

(א)

הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כמו זו המבוקשת ב-רע"א 9219/08, איננה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הנושאים שבפנינו אינם באים בגדר המקרים החריגים הנ"ל, שכן הם צמודים לנסיבות המאוד-מיוחדות של סיפור המעשה כאן.

(ב)

פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא מנומק היטב. בבסיס החלטתו עומדת העובדה כי רוזנשטרוך שכרו את הנכס, כך על פי טענותיהם, מהרבנים שטערן ופערעלמוטער, אשר אינם מופיעים ברשימת הבעלים של הנכס במרשם המקרקעין ולא הוצג בסיס ראוי אחר לזכותם להשכיר את הנכס. בהקשר זה אעיר כי, על פני הדברים, פסק הבוררות שניתן בבית דין צדק "משפט שלום" בברוקלין, ניו יורק ואשר אושר בבית המשפט המחוזי (מבלי שהמשיבים 1 ב-רע"א 8894/08 היו צד להליך) איננו מקנה לכאורה למשיבים 3,2 ו-6 ב-רע"א 8894/08 את הזכויות הקנייניות בנכס, שהם טוענים להן במכלול שבפני ואשר הצהירו עליהן בחוזה השכירות, המאפשרות להם להשכיר את הדירה – זאת במשמעות של זכויות במקרקעין לפי חוק המקרקעין. מכאן שאף ב"תחרות הזכויות" שבינם (או בין מי שהתיימרו לשכור מהם) לבין בעלי זכויות הבעלות המקוריות – ידם של המבקשים על התחתונה, לפי כל אחת מהגישות המנתחות מצבים כעין אלו. ראו: מנחם מאוטנר "'תחרות זכויות': השפעת החוק, נפתולי הפסיקה ויחסי האקדמיה ובית המשפט" ספר דניאל 331 (2008). זאת ועוד – אחרת. המבקשים לכאורה לא הוכיחו כי היו תמי לב בעת ששכרו את הנכס, וודאי שלא היו כאלה בעת פתיחת ההליכים שיזמו בבית משפט השלום ובבית משפט זה נוכח התנהלותם. לכאורה הם אף לא הוכיחו כי שילמו את התמורה הנקובה בחוזה השכירות (אותו לא טרחו לצרף לבקשות שבפני ולמדתי על תוכנו רק מהצרופה שנכללה בתשובת המשיבים 1 ל-רע"א 8894/08). אין צורך לומר לבסוף בהקשר זה כי ככל שיש לרוזנשטרוך טענות כנגד מי שהשכירו להם את הנכס, הרי שהדרך פתוחה בפניהם להגיש תביעות כנגד המשכירים.

(ג)

רוזנשטרוך לא הציגו תשתית ראייתית מהימנה למגוריהם בדירה עובר לפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא. גם עתה, לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש לי הנני סבור כי לא הוצגה תשתית ראייתית לביסוס מגוריהם בנכס, לפחות ככל שהדבר נוגע לתקופה הרלוונטית (עד לפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור השניה). בתאריך 7.1.09 ביקשו רוזנשטרוך לצרף תצהירים ותמונות המפריכים, לטענתם, את טענות המשיבים, וגם בשים לב לאלה, לא מצאתי לשנות ממסקנתי הנ"ל.

21.

ככל שמדובר בטענות המופנות כנגד התנהלותו של כב' סגן הנשיא השופט י' זפט בהליכים שהתנהלו בפניו, הרי שטענות אלה מקומן להתברר במסגרת הליכים בבקשה לפסלות שופט. שתי בקשות לפסלות שופט אכן הוגשו לבית המשפט הנכבד קמא (בש"א 19119/08 ובש"א 19961/08) ונדחו על ידו (בתאריך 24.10.08 ובתאריך 9.11.08). על כך הוגשו ערעורים לבית משפט זה (ע"א 9218/08 וע"א 9631/08), שבהם טרם הופקד העירבון הנדרש, והם לפיכך עדיין תלויים ועומדים. על כן, אין אני רואה לנכון להידרש לטענות אלה במסגרת ההליכים שלפני.

22.

בשולי הדברים אוסיף כי חלק מן המשיבים העלו טענות קשות וחמורות כנגד התנהלותם של המבקשים. לטענתם, המבקשים פעלו ופועלים בדרכים לא ראויות, בלשון המעטה, תוך שהם עושים שימוש לרעה בהליכי בית משפט ומנצלים את החמלה שמגלים הכל כלפי ילדיהם הקטינים, וכל זאת על מנת לנסות ולקבוע "עובדות בשטח" ולסייע לקבוצת ישעיהו בנדיקט בהשתלטות על הנכס, באופן שיסכל את ביצועו של פסק הבורר אשר הורה על הריסת הנכס. המשיבים מקבוצת אליעזר בנדיקט צירפו לתשובתם תמונות, תצהירים, ומסמכים שונים לחיזוק טענות קשות אלה. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש במסגרת תשובתם זו, מוצא אני לנכון להעיר כי נראה שאין מדובר בטענות בעלמא, הגם שהתרשמותי היא שהמבקשים הם אכן בגדר "דלים ואביונים" (שיתכן ומאן דהו רתם אותם לקידום מטרותיו).

23.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי יש לדחות את שתי הבקשות לרשות ערעור ועימן, ממילא, את הבקשה לעיכוב ביצוע (אשר הוגשה במסגרת רע"א 8894/08). כפועל יוצא מכך – עיכוב הביצוע הארעי שניתן על ידי בתאריך 26.10.08 מבוטל איפוא בזאת. בנסיבות העניין ומחמת עוניים של המבקשים – אין צו להוצאות.

24.

בטרם אחתום החלטתי זו, אני מרשה לעצמי להסב את תשומת לב הצדדים כולם לדבריה המרגשים של גב' אלישבע שיפר, שהובאו לעיל ולהביע תקוותי כי בני משפחת בנדיקט, על כל ענפיהם וכן המשיבים 3,2 ו-6 ל-רע"א 8894/08, וכונס הנכסים הזמני ינסו למצוא פתרון חליפי ראוי לבני משפחת רוזנשטרוך, שימנע הותרתם ללא קורת גג אחרי ביטול עיכוב הביצוע הארעי הנ"ל (וזאת מבלי למעט מזכות התביעה הלכאורית שיש להם מכוח חוזה השכירות כנגד

המשכירים). זאת ועוד – לאחר שהתוודעתי, אגב הטיפול בבקשות שבפני, לתולדות הסכסוך כולו, נראה לי שהוא בשל להסדר משום דרכי שלום ומי יתן וכל הנוגעים בדבר ישכילו להבין שדרך זו עדיפה על ההליכים הרבים שהם יוזמים, או מעורבים בהם.