בג"ץ 9011/08 יהושע רוזנשטרוך ועוד 9 עותרים נוספים נ. הנהלת בתי המשפט

השופט ח' מלצר:

1.

עניינה של עתירה זאת בבקשת העותרים כי תבוטל החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ( סגן הנשיא - כב' השופט י' זפט ) מתאריך 23.10.08 (להלן: ההחלטה ), אשר ניתנה במסגרת בקשה למתן הוראות שהגיש עו"ד רן דה-לוי, בתפקידו ככונס נכסים, שהינו אחד המשיבים לעתירה זאת, הכלולים במסגרת המשיב מספר 3. אקדים ואציין כי כנגד אותה החלטה הוגשה גם בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 8894/08) והעותרים גילו יצירתיות רבה ופתחו אף בהליכים נוספים במכלול. כאן המקום לציין עוד כי העותרים הגישו בעטיה של ההחלטה, נשוא עתירה זו, גם בקשה לפסילת שופט (בש"א 19119/08), אשר נדחתה בתאריך 24.10.08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ערעור על ההחלטה בעניין הבקשה לפסילת שופט הוגש לבית משפט זה (ע"א 9218/08) והוא תלוי ועומד, ולכן לא נדבר בכך.

2.

ברקע לעתירה (ולבקשת רשות הערעור האמורה) ניצב סכסוך המתנהל זה מספר שנים בנוגע למקרקעין הידועים כחלקה 326 בגוש 6190, ברחוב האדמו"ר מגור 26 בבני ברק (להלן: הנכס ). בקצרה יאמר כי שתי קבוצות של בני דודים ממשפחת בנדיקט שותפות בזכויות הבעלות בנכס זה, וכי בין שתי קבוצות אלה נתגלע סכסוך קשה, אשר נפרס ונדון עתה במספר תיקים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת הליכים אלה, ניתן בתאריך 16.6.08 צו מניעה זמני האוסר על ביצוע שינויים בנכס, לרבות במבנה הבנוי בו, ובכלל זה נאסרו עבודות שיפוץ, או בניה כלשהן שם. כמו כן ניתן בתאריך 7.10.08 צו למינוי עו"ד רן דה-לוי ככונס נכסים, והוא הוסמך לתפוס את הנכס באופן בלעדי ולמנוע כל בניה בו, וכל שהות של מאן דהו בו, לרבות באמצעות הצבת שומרים בנכס ו/או נעילתו באמצעים אפקטיביים.

מעורבותם של העותרים, משפחת רוזנשטרוך, בסכסוך זה, מקורה בטענתם כי הם שכרו את הנכס (ממי שאיננו רשום כבעלים, אך לטענתם הוא נעבר של הבעלים, שהם צד לסכסוך הנ"ל) וכי הינם מתגוררים בו. בתאריך 12.10.08 ניתן צו מניעה זמני, במסגרת תביעה לסעד הצהרתי, שהעותרים הגישו בבית משפט השלום בתל אביב. צו זה מנע את פינוים של העותרים מהנכס.

בתאריך 22.10.08 פנה כונס הנכסים לבית המשפט המחוזי, שמינה אותו כאמור, בבקשה למתן הוראות, על מנת שזה ינחה אותו כיצד לפעול לנוכח קיומה של סתירה בין צו המניעה הזמני שניתן במסגרת ההליך בבית משפט השלום, ואשר אסר על פינוים של המבקשים מהנכס, לבין צו המניעה הזמני שניתן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, ואשר אסר על כל שימוש בנכס, לרבות אכלוסו.

3.

בהחלטה מתאריך 23.10.08, אשר היא העומדת במרכז עתירה זאת, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב הנכבד כי מינוי כונס הנכסים מתאריך 7.10.08 עומד בעינו, וכך גם צו המניעה הזמני שניתן על ידו והאוסר שינוי מצב בשטח, לרבות בניה בשטח ואכלוס המבנה. עוד נקבע כי אף שהעותרים טוענים כי הם מתגוררים בנכס, לא הובאה לכך כל אסמכתא, והטענה לא נתמכה בתצהיר. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט המחוזי, כי הדרך לתקוף את החלטת בית משפט השלום בתל אביב הינה בהליך ערעורי וככל שתוגש בקשת רשות ערעור, היא תובא לפניו בסמוך לאחר הגשתה. בקשת רשות ערעור (בר"ע 2087/07) שכזו הוגשה לבית המשפט המחוזי עוד באותו יום והוכרעה ביום שלמחרת על ידי כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט .

4.

לטענת העותרים, ההחלטה הנ"ל של בית המשפט המחוזי מתאריך 23.10.08 איננה מהווה החלטה שיפוטית כי אם החלטה מינהלית של המשיב 2 ( סגן הנשיא – כב' השופט י' זפט ) שהופנתה כלפי מזכירות בית המשפט, בנוגע לדרך הטיפול בבקשת רשות הערעור שהוא עצמו, לשיטת העותרים, הנחה בפועל להגישה. לטענת העותרים, מדובר בהחלטה מינהלית בלתי סבירה, שרירותית ופסולה. עוד גורסים העותרים כי ההחלטה ניתנה, מתוך נגיעה של המשיב 2 בדבר, כעולה מההחלטה, ובשים לב לטיפולו במכלול בשלבים קודמים של ההליך.

העותרים מבקשים, אם כן, כי נורה על ביטולה של ההחלטה. כן מבקשים העותרים כי נורה על ביטולן של ההחלטות שנבעו מאותה החלטה, והכוונה להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ( סגן הנשיא – כב' השופט י' זפט )

מתאריך 24.10.08 בבקשת רשות הערעור שאכן הוגשה אליו (בר"ע 2087/08 בנדיקט נ' רוזנשטרוך (טרם פורסם, ניתן ביום 24.10.08). במסגרת אותה החלטה בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור והורה על ביטול צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית משפט השלום בתאריך 12.10.08 צו שמנע כאמור את פינוים של העותרים מהנכס, ואיפשר להם שימוש בו. כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים, אשר יורה על עיכובן של החלטות בית המשפט המחוזי – והכל עד להכרעה בעתירה.

5.

דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות בעניינים פליליים ואזרחיים. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות מעין אלה תיעשה במקרים נדירים ביותר, ואף זאת רק כאשר מתעוררת בהן שאלה שבסמכות היורדת לשורשו של עניין, או כאשר מתקיימת תופעה קיצונית של שרירות בתחום מינהלי טהור (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל , פד"י מא(4) 683 (1987); בג"ץ 10650/07 אילן נ' השופט אהרון דראל, בית משפט השלום (טרם פורסם, ניתן ביום 25.12.07); בג"ץ 432/08 ארבל נ' בית משפט השלום בחיפה (טרם פורסם, ניתן ביום 12.5.08)).

בעניינו, לא מתקיימת כל עילה לביקורת שיפוטית מהסוג הנזכר, וזאת אפילו אם נאמר כי קביעת המשיב 2, שככל שתוגש בקשת רשות ערעור היא תובא לפניו בסמוך לאחר הגשתה, נושאת אופן מינהלי. זאת ועוד – החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב הנכבד היא החלטה שיפוטית בעיקרה, וככזו הדרך להשיג עליה היא בהליך ערעורי, והעותרים אכן הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 8894/08), וזו אמורה להיבחן לגופה.

6.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה איננה מגלה עילה והיא נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו הביניים המבוקש.