פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
4344/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. המוסד לביטוח לאומי
2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה
3. בית הדין הרבני הגדול
4. משרד הרווחה
5. שירותי הרווחה, עיריית נתניה
6. ראש ההוצאה לפועל, ירושלים
7. פלונית
8. מבקר המדינה
9. משטרת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
העתירה שלפנינו נסבה על חיוב העותר בתשלום דמי מזונות לילדיו ולהליכי ההוצאה לפועל שננקטו כתוצאה מכך מטעם המוסד לביטוח לאומי.
1.
בין העותר לבין המשיבה 7 (להלן: המשיבה ) התנהלו הליכי גירושין ארוכים שראשיתם בשנת 1989, במסגרתם הגישה המשיבה מספר תביעות נגד המשיב בדרישה לחייבו בתשלום דמי מזונות עבור ארבעת ילדיהם. ביום 14.7.2013 דחתה לשכת ההוצאה לפועל בירושלים את בקשת העותר לבטל את חיובו בתשלום דמי מזונות עבור התקופה שבה המשיבה לא איפשרה לו לטענתו לראות את ילדיו, וכן את בקשתו לקזז מסכום החוב כספים קודמים שהעביר למשיבה במסגרת הליכי הגירושין. העותר ערער על החלטות אלה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר דחה את הערעור ביום 9.2.2014. אשר לסוגיית הסדרי הראיה, נקבע כי אין מקום לפתוח את השאלה מחדש במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לאחר שבית הדין הרבני קבע בהחלטה חלוטה שהסיבה לאי-קיום הסדרי הראייה לא הייתה התנגדות האם אלא התנהגות האב, ועל כן אין מקום להפעיל את ההוראה בהסכם הגירושין שלפיה האב יהיה פטור מלשלם דמי מזונות אם המשיבה תערים קשיים על קיום הסדרי הראייה. אשר לסוגיית הקיזוז, נקבע כי משמדובר בכספים שהועברו במסגרת חלוקת הדירה המשותפת הקשורים להתדיינות הרכושית בין בני הזוג, לא ניתן לקזזם ממזונות הילדים. על פסק דין זה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 22.5.2014 התקיים דיון בבקשה ובסיומו ביקש העותר למחוק את בקשתו בעקבות המלצת בית המשפט המחוזי.
2.
ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר מבקש לבטל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל בירושלים מיום 14.7.2013 ולהורות על עריכת דיון חוזר בכל העילות לשלילת מזונות מילדיו ובטענות הקיזוז שהעלה. עוד מבקש העותר להורות למבקר המדינה ולמשטרת ישראל לחקור את מעשיהם ומחדליהם של המשיבים 6-1 בכל הנוגע לחיובו בתשלום מזונות ולקיום הסדרי הראייה עם ילדיו משנת 1989 ועד היום. בעתירה מועלות טענות רבות נגד בתי המשפט, בתי הדין ולשכות ההוצאה לפועל שדנו לאורך השנים בעניינו של העותר, וכן נגד המוסד לביטוח לאומי, שירותי הרווחה בעיריית נתניה, משרד הרווחה והמשיבה. בפרט מונה העותר שורה של טעויות שנפלו לשיטתו בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל ובפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובכלל זאת הסתמכותם על החלטת בית הדין הרבני באשר לקיום הסדרי הראייה; קביעתם כי ההוצאה לפועל אינה מוסמכת לדון באי-קיום הסדרי הראיה; והסירוב לזמן את ילדיו למתן עדות או לאפשר את חקירת המשיבה. העותר מוסיף וטוען ערב רב של טענות נגד התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי, הנגועה לשיטתו בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, אשר פגעה שלא כדין בזכויותיו וגרמה לו לנזקים רבים.
3.
דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית הדין הגבוה לצדק. ככל שהעתירה מופנית נגד החלטותיהן של הערכאות דלמטה, הלכה היא כי אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות שיפוט אחרות. זאת, למעט מקרים שבהם נפל פגם היורד לשורשו של ההליך השיפוטי כגון חוסר סמכות (בג"ץ 2004/12 אלקובי נ' מדינת ישראל (8.3.2012); בג"ץ 9718/06 גיל נ' פרזנטי (30.11.2006); בג"ץ 9011/08
רוזנשטרוך נ' הנהלת בתי המשפט (11.11.2008))). אין העתירה דנן באה בגדרי אמות מידה אלו. ככל שהעתירה מופנית נגד החלטותיהם של הגופים המינהליים, לא מצאנו כי הנטען בעתירה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט נכבד זה.
העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בסיון התשע"ד (25.6.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט