בג"ץ 432/08 יהודית ארבל נ. בית משפט השלום בחיפה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

העותרים שלפנינו מבקשים כי בית משפט זה יורה על ביטולו של פסק דין שנתן בעניינם בית משפט השלום בחיפה, וכי עד להכרעה בעתירתם יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל שנוקט נגדם הזוכה על-פי פסק הדין.

2.

אלה הן, בתמצית, העובדות המובאות בעתירה: בשנת 1986 טבע ומת אברהם ארבל ז"ל (להלן - המנוח) בתאונת עבודה בכנרת. המנוח היה בעלה של העותרת 1. העותר 2 הוא בנם. העותרת הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעת נזיקין נגד מעסיקו של המנוח, בגין רשלנות נטענת שגרמה למות המנוח. בתביעה זו ייצג אותה המשיב 2, עו"ד אליעזר ברק (להלן - המשיב). על-פי שכר הטרחה שנחתם בין העותרת לבין המשיב, שכרו של האחרון הותנה בתוצאה, והועמד על עשרים אחוזים בתוספת מע"מ, מסכום הפיצוי שייפסק לעותרת.

3.

לאחר כארבע שנים בהן היתה התביעה תלויה ועומדת, נתגלעו מחלוקות בין העותרת לבין המשיב. הוא פנה לבית המשפט בבקשה לשחרור מייצוגו, ובקשתו נענתה. בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לעותרת למנות עורך-דין אחר, או למחוק את התביעה, וזו אכן נמחקה. בשנת 1992 הגישה העותרת לבית המשפט המחוזי תביעה חדשה לפיצויים. ההליכים בתביעה זו עוכבו מטעמים שונים, והיא חודשה בשנת 2007. היום התביעה תלויה ועומדת.

4.

בשנת 1991 הגיש המשיב לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד העותרת בגין שכר טרחה שהגיע לו, על-פי טענתו, בעבור טיפולו בתביעת הפיצויים הראשונה. העותרת פנתה לעו"ד ישראל בלום, כדי שייצגה הן בתביעת המשיב, והן בתביעת הנזיקין המחודשת שהגישה.

5.

ביום 15.10.98 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב לתשלום שכר טרחה; העותרים חוייבו לשלם למשיב סך של 16,000 דולר (38,620 ש"ח כערכם אז) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד הפרעון המלא בפועל. כן חוייבו העותרים לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 8,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד הפרעון בפועל.

6.

העותרים ביקשו לערער על פסק הדין, וייפו את כוחו של עו"ד בלום לעשות כן. על-פי הנטען בעתירה, בית המשפט המחוזי בחיפה נתן הארכות חוזרות ונשנות להפקדת העירבון בערעור שהוגש, ואולם עו"ד בלום לא יידע את העותרים כי בית המשפט הורה על הפקדת עירבון כספי. עו"ד בלום אף לא הגיש כל בקשה בשם העותרים לקבל פטור מהפקדת העירבון, עקב מצבם הכלכלי הקשה. העותרת, לדבריה, האמינה כי פסק דינו של בית משפט השלום מצוי בהליכי ערעור, ורק בשלב מאוחר נודע לה, כי בהחלטה שניתנה באוגוסט 2002, דחה רשם בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש עו"ד בלום, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. בקשה זו שנדחתה, הוגשה חרף החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור. רשם בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי פסק הדין שדחה את הערעור הפך את פסק דינו של בית משפט השלום לחלוט, ובכך נוצר מעשה בית-דין. לפיכך, אין העותרת יכולה לשוב ולהגיש ערעורים נוספים ובקשות להארכת מועד להגשת הערעורים.

7.

כך, טוענים העותרים, גרם עו"ד בלום לכך שחלפו המועדים על-פי דין להגשת ערעור. כיום הם נרדפים בהליכי הוצאה לפועל בהם נקט המשיב, בגין חובם על-פי פסק דינו של בית משפט השלום. החוב עומד היום על כ-300,000 ש"ח, כאשר טרם התקבל כל פיצוי ממעסיקו של המנוח, והתביעה לפיצויים רחוקה מסיום. העותרים מציינים, כי בגין התנהלותו של עו"ד ישראל בלום בעניינם, הורשע הלה בביצוע עבירות משמעת, והוא נדון, בין היתר, לתשע שנות השעייה מן הלשכה, מתוכן שש שנות השעייה בפועל. לטענת העותרים, קיים קשר סיבתי ישיר בין התנהגותו של עו"ד בלום לבין תוצאות פסק דינו של בית משפט השלום שניתן נגדם, ובין עיוות הדין הנטען שנגרם להם כתוצאה ממנו. העותרים מפרטים שורת פגמים וטעויות משפטיות שנפלו, לטענתם, בפסק דינו של בית משפט השלום, ואשר, לגישתם, מביאים לבטלותו מעיקרא של פסק הדין.

8.

עתירה זו דינה להידחות על הסף, מפאת חוסר עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. הלכה היא, כי בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות, ובכלל זה, בתי המשפט האזרחיים. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות מעין אלה תיעשה במקרים נדירים ביותר ובדרך כלל, מקום שעולה טענה של חוסר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (בג"צ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל , פד"י מא(4) 683, 702 (1987);

בג"צ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים (לא פורסם, 22.4.02) ; בג"צ 6443/02 מכשירנות חדרה בע"מ נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 14.8.02); בג"צ 11466/03

שטרית נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (לא פורסם, 21.1.04); בג"צ 6794/06 נימני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.8.06); בג"צ 4672/07 מידן (מדיוני) נ' מדינת ישראל - ההוצאה לפועל ירושלים (לא פורסם, 30.5.07)). העותרים בענייננו לא ביססו כל עילה להתערבות חריגה כזו. הסעד העיקרי אותו הם מבקשים בעתירתם הוא הצהרה על בטלותו מעיקרא של פסק הדין שנתן בית משפט השלום בחיפה, אשר דן בענין שהובא לפניו בסמכות מקומית ועניינית, בשל התנהגות בלתי אחראית של עורך הדין שייצג אותם במשפט. טענות מסוג זה אינן מקימות עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. אפשר, שטענות אלה מקימות עילת תביעה אזרחית בידי העותרים כנגד עו"ד בלום בגין רשלנות מקצועית. איננו נוקטים כל עמדה ביחס לסיכויים של מהלכים כאלה, או בדבר אפשרות לנקוט הליכים אזרחיים אחרים שאפשר שיתנו מענה לטיעוני העותרים. מכל מקום, עילתה של העתירה שלפנינו אינה מקימה תשתית כלשהי להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק.

העתירה נדחית על הסף.

ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

הסוגיה המתוארת בעתירה עצובה מאד, אך כפי שציינה חברתי אין להלום עילה משפטית לביטול פסק דינו של בית משפט השלום בהליך בג"ץ. על כן חוששני כי אין מנוס מן התוצאה שאליה הגיעה חברתי.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.