רע"א 8915/11 חמדאללה חאלד נ. ארוינג מוסקוביץ

לפניי

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית

המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.11.2011 (רצ"פ 48695-06-11, כבוד השופט י' מרזל ), אשר דחה את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 29.5.2011 (רע"צ 23030-03-11, כבוד השופט ג' ארנברג ), אשר דחה את הערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מ' אבגנים-ויינשטיין , במסגרתה נדחתה טענת "פרעתי" שטענו המבקשים ביחס לפסק דין שהוגש לביצוע.

גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם בוצע במלואו פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 25.6.2005 (ת"א 11564/95), במסגרתו הורה בית המשפט על סילוק יד של המבקשים ממקרקעין שבבעלות המשיב. טענת המבקשים, שנבחנה על ידי שלוש הערכאות, היא כי המבנה והחצר ביחס אליהם נפתח הליך ההוצאה לפועל הם מבנים שנבנו לפני של 1989 ולכן אין הם בגדר המבנים שיש לפנותם על פי פסק הדין. בפרט, טענו המבקשים כי סימון מבנה בתצלום האוויר שצורף לפסק הדין מתייחס רק למחסן שנבנה בסמוך למבנה עצמו, וכי מחסן זה פונה. לגישתם, פסק הדין מלמד כי בית המשפט לא הורה על פינוי המבנה עצמו, חרף הסימון בתצלום האוויר. בהחלטתה, קבעה רשמת ההוצאה לפועל כי פסק הדין מורה על פינוי המבנה עצמו והחצר וכי אין מקום להתערבות בקביעות בית המשפט במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. ערעור המבקשים על החלטה זו התקבל בחלקו. בית משפט השלום הורה על החזר ההליך לרשמת בכל הנוגע לחצר, כדי שזו תקבע במדויק מהם גבולות החצר ועל בסיס זה תבחן מחדש את טענת "פרעתי" של המבקשים. באשר למבנה, נדחה ערעורם של המבקשים ונקבע כי אין ספק שפסק הדין קובע שיש לפנות את המבנה כולו ולא רק את המחסן שהוצמד לו.

כנגד החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי עניינו של ההליך בקביעה עובדתית מובהקת, שאינה מקימה עילה לקבלת בקשת רשות הערעור. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המבקשים למעשה מנסים לבטל את פסק הדין שניתן בעניינם, באמצעות הליכי ההוצאה לפועל.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.

בפתח הדברים יצוין כי אין מקום לקבל את טענת המשיב על פיה כלל לא עומדת למבקשים זכות להגיש בקשת רשות ערעור. לגישתם, ההסדר הקבוע בסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הקובע כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי יוצר הסדר שלילי באשר לאפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה מכוח סעיף 96 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם כללי הפרשנות המקובלים במשפט הישראלי. במישור הסובייקטיבי, העיון בדברי ההסבר לתיקון החוק, במסגרתו נקבע הסדר זה, מעלה כי מטרת התיקון הייתה למנוע מצב בו עומדת לבעל דין זכות ערעור לבית משפט השלום וזכות ערעור נוספת לבית המשפט המחוזי. השינוי שחולל התיקון לחוק הוביל לכך שבדומה להליכים אחרים, תעמוד לבעל דין הטוען את סוגי הטענות המנויות בסעיף 80(ב1) זכות ערעור אחת, וכי ההשגה על בית משפט השלום תהיה בדרך של בקשת רשות ערעור ולא בדרך של ערעור בזכות. לצד זאת, במישור האובייקטיבי, הפרשנות אותה מציע המשיב נוגדת את זכות הגישה לערכאות, ויוצרת מצב בו אף אם מתעוררת במסגרת ההליך סוגיה כללית ובעלת חשיבות ציבורית, אשר ראויה שתקבע בה הלכה על ידי בית משפט זה, היא לא תבורר, אלא במסגרת עקיפה באמצעות פניה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. משכך, פרשנות זו פוגעת לא רק בבעל הדין המבקש למצות את טענותיו, אלא אף ביכולתה של מערכת המשפט לברר טענות אלו באופן יעיל.

מכאן, לבחינת הבקשה לגופה.

כידוע, רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות ציבורית מרובה או קושי משפטי, החורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה זה, שכן הבקשה העומדת לפניי היא למעשה "גלגול רביעי" של המחלוקת אשר לפנינו, ורשות ערעור בה תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים (השוו בר"ש 9092/10 עו"ד איטח אהרון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (טרם פורסם, 10.1.2011), וכן ראו רע"א 8272/10 חסנין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים (לא פורסם, 25.1.2011)).

במקרה זה, כלל טענותיהם של המבקשים הינן טענות שבעובדה, ואינן מעלות כל סוגיה החורגת מגדרם של הצדדים להליך. ניסיונם של המבקשים להציג את הבקשה כאילו היא מעוררת שאלה עקרונית באשר לאופן פרשנותו של פסק דין במסגרת הליכי הוצאה לפועל אין בה ממש, וכל שעמד לדיון בפני ראש ההוצאה לפועל היא השאלה העובדתית לאלו נכסים התייחס פסק הדין (שאלה אליה התייחס בית המשפט בפסק דינו בצורה מפורשת, ואשר אינה מעוררת קושי פרשני של ממש). יתר על כן, כלל הטענות המועלות בבקשת רשות הערעור נדונו בהרחבה על ידי שתי הערכאות הקודמות. בכל הנוגע לחצר, כפי שהובהר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, משהוחזרה הסוגיה לבחינתה של ראש ההוצאה לפועל אין מקום לבוחנה בשלב זה על ידי ערכאת הערעור. בכל הנוגע למבנה עצמו, הרי שטענות המבקשים נבחנו ונדחו על ידי שלוש ערכאות, ואין מקום לשוב ולבחון אותן בערכאה זו.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו יחד בשכר טרחת עורך ה דין של המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.