רע"א 8922/14 יעקב אלתרמן נ. ותד וגדאן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 11328-06-13 שניתנה ביום 26.11.2014 על-ידי כב' השופט ר' יעקובי .

2.

עניינה של הבקשה בתחולת ההלכה והוראת המעבר שנקבעו בפסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012), (להלן: עניין המר ), ובתחולת ההלכות שנקבעו לאחריו לעניין הוראות המעבר. איני רואה צורך לפרוש מחדש את היריעה בנוגע לפסיקה שניתנה בעניין המר , מאחר שזו פורטה בהרחבה במספר החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה אך לאחרונה. בתמצית יוזכר, כי בעניין המר נפסק שיש לשלול את עילת התביעה של "חיים בעוולה" – עילת התביעה אשר הייתה נתונה לילוד; ולהכיר רק בעילת תביעה של "הולדה בעוולה" – הנתונה להוריו. בכך שונתה ההלכה שנקבעה בע"א 518/82 זייצוב נ' כץ , פ"ד מ(2) 85 (1986), (להלן: עניין זייצוב ). עוד נקבע בעניין המר , כהוראת מעבר, כי תוצאת פסק הדין לא תחול על תיקים תלויים ועומדים בהם הוגשה תביעת ילוד אך לא הוגשה תביעת הורים, ובמקרים אלו תמשיך להתברר תביעת הילוד. זאת, כאשר נאמר, כי אם יבואו לפתחו של בית המשפט מקרים נוספים אשר ידרשו הסדרה של תחולת פסק הדין בעניין המר , הם יידונו לגופם ובשעתם. מאז מתן פסק הדין בעניין המר , נדונו מספר מקרים שדרשו הסדרה. המקרים נבדלו אמנם זה מזה בנסיבותיהם, אך המשותף לכולם היה, שהוחלט כי אף הם יוחרגו מתחולת ההלכה שנקבעה בעניין המר , באופן דומה לזה שנקבע בהוראת המעבר. זאת על מנת ששינוי ההלכה, שיסודו בעניין המר , ואשר היה בו לשנות מעיקרו את המצב המשפטי ששרר מאז פסק הדין בעניין זייצוב , לא יביא עימו למצב שילוד נפגע יימצא ללא סעד אך בשל אותו שינוי. תמצית ההחלטות השונות שהתקבלו בהקשר זה סוכמה על-ידי השופט י' עמית ברע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (28.12.2014), (להלן: עניין

פלונית )), בזו הלשון:

"

(-)

בעניין זאבי

(רע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013)) – לגבי תובענות יילוד והורים שהוגשו טרם ניתנה הלכת המר , כאשר תביעת ההורים התיישנה. נקבע כי יש להמשיך לברר את תביעת היילוד.

(-)

בעניין פלוני (ע"א 8766/08 פלוני נ' שראי

(9.10.2013) – לגבי תביעת הורים או תביעת יילוד שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות של מי מהם טרם ניתנה הלכת המר , נקבע כי בכל מקרה יש להימנע ממצב בו ימצאו עצמם ההורים או הקטין קרחים מכל הצדדים.

[...]

(-)

בעניין הסהר האדום ( רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014)), [להלן: עניין הסהר האדום] – לגבי תביעת יילוד שלא התיישנה אך תביעת ההורים התיישנה טרם ניתן פסק הדין בעניין המר . נקבע כי היילוד רשאי להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015.

(-)

בענייננו [ עניין פלונית , המאוזכר לעיל]– לגבי תביעת הורים שהתיישנה לאחר שניתנה הלכת המר . ככל שהתביעה התיישנה עד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת היילוד עד ליום 28.8.2015" [חלק מההדגשות בקטע הנ"ל הוספו – צ.ז.] .

3.

ומכאן למקרה הנוכחי, אשר עובדותיו הן כדלהלן: ביום 31.7.2004 נולדה המשיבה 1 (להלן: הילודה ) כשהיא סובלת ממום בליבה. ביום 5.5.2008 הגישו היא והמשיבים 3-2 (להלן: ההורים ) תביעה נגד המבקשים לבית המשפט המחוזי מרכז, בטענה כי המבקשים התרשלו במעקב אחר הריון האם (להלן: התביעה המקורית ). התביעה המקורית החלה להתנהל, עד שביום 3.3.2009 הורה בית המשפט על הפסקת הדיון בה, לאחר שקיבל בקשה מוסכמת מטעם המשיבים לדחיית ההליך ללא מועד, בשל כך שהילודה נדרשה לעבור ניתוח לבבי, לאחריו אמור היה להתברר מצבה הרפואי. חלפו מספר שנים, וביום 5.6.2013 הוגשה תביעת מחודשת לבית המשפט המחוזי בירושלים, הפעם בשם ההורים בלבד (להלן: התביעה המחודשת ). פסק הדין בעניין המר ניתן, כאמור לעיל, ביום 28.5.2012, בעוד שתביעת ההורים התיישנה ביום 26.5.2012, יומיים לפני מתן פסק הדין האמור (על-פי חישוב שנערך על ידי ושלא נעשה על-ידי המבקשים או בית המשפט המחוזי).

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק על הסף של התביעה המחודשת, בטענה כי היא התיישנה. הוסבר, כי "מרוץ ההתיישנות" של תביעת ההורים החל ביום 31.7.2004, יום לידתה של הילודה. הוא נמשך עד למועד הגשת התביעה המקורית, ביום 5.5.2008, ואז נעצר לפרק הזמן במהלכו היא התבררה. בהמשך, כשהוחלט ביום 3.3.2009 על הפסקת התביעה המקורית, התחדש "מרוץ ההתיישנות", ושבע שנות ההתיישנות, בניכוי פרק הזמן בו היתה התביעה המקורית תלויה ועומדת, הסתיימו ביום 26.5.2012. בנסיבות אלה, נטען כי חלפו יותר משבע שנים מיום היווצרות העילה ועד ליום הגשת התביעה המחודשת (5.6.2013), ועל כן עילת התביעה של ההורים התיישנה לפני הגשת התביעה המחודשת. לפיכך נטען, כי דין תביעת ההורים להיות מסולקת על הסף, בהתבסס על הוראות חוק ההתיישנות, ה­­תשי"ח-1958 (בכללן גם הוראת סעיף 15 לחוק, הקובעת כי כאשר נדחתה תובענה, באופן שבו לא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה בשם אותה עילה "לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה").

לאחר שהתקבלה תגובת המשיבים לבקשה לסילוק על הסף, ותשובת המבקשים לתגובה זו,

הסכימו הצדדים במהלך ישיבת קדם משפט, שלא להכריע בבקשה לסילוק על הסף עד למתן פסק הדין בעניין הסהר האדום , וכי לאחר מתן פסק הדין הנ"ל תינתן להם אפשרות להשלמת טיעון. ביום 9.11.2014, לאחר שניתן פסק הדין בעניין הסהר האדום , ניתנה לצדדים אפשרות להשלמת טיעון בעל-פה. במהלך הדיון טענו המבקשים, כי אין להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין הסהר האדום על נסיבות המקרה, משום שבאותו העניין דובר במצב בו תביעות הילוד וההורים הוגשו לאחר מתן פסק הדין בעניין המר , ואילו במקרה הנוכחי, התביעה המקורית הוגשה לפני מתן פסק הדין בעניין המר . משכך, נטען כי מצבם של המבקשים, אשר תביעתם כבר הייתה "מוכנה", אינו זהה למצבם של התובעים אשר עניינם נדון בעניין הסהר האדום . עוד נאמר, כי המשיבים דנן אף אינם זקוקים ל"תקופת ההתארגנות" אשר נקבעה בעניין הסהר האדום להכנת תביעתם, מאחר שזו כבר הוכנה בעבר. הוסף, כי אין זה ראוי לתת למשיבים להיבנות וליהנות מתוצאות ההלכה החדשה שנקבעה בעניין הסהר האדום , כאשר הם "שקטו על שמריהם", והמתינו עם הגשת תביעתם המחודשת פרק זמן של יותר משנה ממועד מתן פסק הדין בעניין המר . להשלמת התמונה ייאמר, כי ביום 7.9.2014 תיקנו המשיבים את כתב תביעתם, באופן שבו הוספה גם הילודה כתובעת.

4.

ביום 26.11.2014 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, הדוחה את בקשת המבקשים לסילוק על הסף. הוסבר, כי מסקנה זו מבוססת על מכלול הקביעות שנכללו בפסיקתו של בית משפט זה שעסקה בתחולת ההלכה והוראת המעבר שנקבעו בעניין המר , וכן מהמגמה הברורה הנלמדת מפסיקת בית המשפט העליון שלא לחסום תביעות רשלנות רפואית רק בשל נפילה אפשרית "בין הכיסאות" בשל התמורות בהלכה הפסוקה. כן הוסבר, כי אין מחלוקת שהתביעה המקורית הוגשה לפני התיישנותה של עילת ההורים, והיא הופסקה לפרק זמן מוסכם רק בשל העדר האפשרות לקבוע את מצבה הרפואי של הילודה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אין צורך להכריע בשלב זה לגבי השאלה מה תהא כותרת התביעה המחודשת, "הולדה בעוולה" או "חיים בעוולה".

5.

כלפי החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם לסילוק התביעה המחודשת על הסף, מאותם נימוקים שפורטו לעיל. המבקשים מוסיפים, כי מצב הדברים במקרה הנוכחי טרם הוסדר בפסיקה, ועל כן יש להיעתר לבקשתם למתן רשות הערעור. נאמר, כי אף שלכאורה ניתן יהיה לערער על החלטה זו בסיום ההליך, הרי שראוי להכריע בה כבר בשלב זה, נוכח כך שהכרעה בה היא משפטית ונקודתית, והיא עשויה לייתר את ההליך כולו, אשר צפוי להיות ארוך ויקר.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת

תשובה.

לא התרשמתי כי מצב הדברים הנדון מעורר שאלה הלכתית חדשה, או דורש הסדרה "כמצב חדש" אשר טרם הוסדר בעניין המר או באחת מן ההחלטות שניתנו אחריו. כפי שאפרט, סבורני כי המקרה דנא מוסדר בגדר ההלכה שנקבעה בעניין הסהר האדום , ועל כן לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא לפיה יש להמשיך בבירור התביעה. זאת, בכפוף לכך שעילת התביעה תסווג ותוגדר לפי הכללים שהותוו בעניין הסהר

האדום , דהיינו, שתביעת המשיבים תמשיך להתברר תחת הכותרת של "חיים בעוולה" בלבד.

כזכור, בעניין הסהר האדום הוסדר סוג המצבים בהם תביעות הילוד וההורים הוגשו לאחר מתן פסק הדין בעניין המר , אך תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר . לגבי סוג מקרים זה, נפסק, כי תמשיך להתברר תביעת הילוד, באופן דומה לזה אשר נקבע בהוראת המעבר בפסק הדין בעניין המר , אך זאת בכפוף לכך שייקצב פרק זמן של "התארגנות" להגשת תביעות ילוד, אשר יעמוד על שנה אחת ממועד פרסום פסק הדין בעניין הסהר

האדום , דהיינו שנה מיום 28.8.2014. הפסיקה

בעניין הסהר

האדום נומקה בכך שהורים, אשר עילת תביעתם התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר, הסתמכו על המצב המשפטי שנהג לפי ההלכה שנקבעה בעניין זייצוב , לפיו עודנה עמדה להם זכות להגיש תביעה בעילת הילוד ("חיים בעוולה") למשך 25 שנים מיום הולדתו. הודגש, כי יש להגן על האינטרס של מי שהסתמך על המצב המשפטי האמור, ובכל מקרה יש להימנע ממצב בו ימצאו עצמם ההורים או הקטין "קרחים מכל הצדדים", אך בשל התמורות שחלו בהלכה. כאמור בעניין הסהר

האדום :

"ענייננו במצב בו תביעת ההורים התיישנה עובר למועד מתן פסק הדין בעניין המר . לטעמי, ראוי להחיל את הוראת המעבר, למשך זמן קצוב, גם במקרה זה [...]

הורי הילודים לא מיהרו לפנות לבית משפט ולממש את תביעת ההורים, שכן טרם הלכת המר אפשר היה, ככלל, להגיש תביעת ילוד במשך 25 שנים מיום הלידה. סבורני כי יש להגן על ההסתמכות ארוכת השנים על הלכת זייצוב, ואין מקום להעמיד את ההורים (ובעקיפין – וזה העיקר – את הילוד הנכה) בפני שוקת שבורה. על-כן, לטעמי ראוי להחיל את הוראת המעבר גם על מקרים בהם תביעות הורים התיישנו לפני שניתן פסק הדין בעניין המר , כך שחרף האמור בפסד הדין, תוותר במקרים אלה על כנה האפשרות להגשת תביעת ילוד למשך זמן קצוב, כהוראת מעבר" [ שם , פס' 11, 13].

כפי שציינתי, דעתי היא, כי המקרה דנן נופל לגדר סוג המקרים שנדונו בעניין הסהר

האדום . אף שבגדר הבקשה לא נוקבים המבקשים במועד המדויק בו לשיטתם התיישנה עילת התביעה של ההורים ("הולדה בעוולה"), הרי שחישוב מועד זה על-פי האמור בכתובים מעלה, כי עילת תביעתם התיישנה ימים ספורים טרם מתן פסק הדין בעניין המר , וכי התביעה המחודשת הוגשה לאחר מועד זה – זאת בדומה לסוג המקרים שנדון בעניין הסהר

האדום . יתרה מכך, המקרה דנן הולם את הטיפול שניתן בסוג המקרים שנדון בעניין הסהר

האדום גם מן הטעם העקרוני. זאת, שכן גם בגדרו ניכר כי ההורים לא מיהרו להגיש את התביעה המחודשת בשל הסתמכותם על המצב המשפטי ששרר באותה העת, לפיו עמדה להם זכות להגיש תביעה בשם הילודה (בעילת "חיים בעוולה") במשך 25 שנים מיום הולדתה. בהקשר זה, איני רואה לייחס משמעות לכך שהמשיבים הגישו את התביעה המקורית לפני מתן פסק הדין בעניין המר . פעולה זו אינה מעלה או מורידה מן המסקנה, כי במועד הפסקת הדיון בתביעה המקורית ובמועד התיישנות עילת התביעה של ההורים, סברו המשיבים כי עוד עומדת להם זכות להגיש תביעה בעילת "חיים בעוולה". כיוון שפסק הדין בעניין המר שינה ממצב משפטי זה, וקבע מצב משפטי חדש, ניצבו המשיבים מול סימן שאלה כיצד עליהם לפעול למימוש הזכויות, באותו אופן שבו הם היו ניצבים גם אלמלא הייתה מוגשת התביעה המקורית. על-כן, איני מוצא צידוק לאבחן את המקרה מהמקרים שהוסדרו בעניין הסהר

האדום .

7.

אעיר, כי לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשים לפיה המשיבים אינם זקוקים "לתקופת ההתארגנות" שנקבעה בעניין הסהר האדום , לכאורה משום שהתביעה המקורית כבר הייתה "מוכנה". בהקשר זה, אזכיר, כי התביעה המחודשת הוגשה לפני מתן פסק הדין בעניין הסהר

האדום , ולכן ממילא המשיבים לא "ניצלו" את תקופת ההתארגנות אשר נקבעה בעניין הסהר

האדום . זאת ועוד, כאמור, פסק הדין בעניין הסהר

האדום נועד להסדיר מצב משפטי אשר לא היה ברור, גם למשיבים, כאשר תקופת ההתארגנות שנקבעה בו נקבעה מתוך הבנה כי למתדיינים עשוי לקחת פרק זמן להפנים את ההסדרה המשפטית אשר נעשתה בגדרו. על פניו, דברים אלו נכונים גם למקרה הנוכחי, וזאת אף אם אניח כי פרק הזמן שנדרש למשיבים במקרה הנוכחי לארגון תביעתם המחודשת עשוי היה להיות קצר יותר, בשל קיומה של התביעה המקורית.

8.

לקראת סיום אזכיר כי עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה דיונית הדוחה בקשה לסילוק תובענה על הסף, ומורה על המשך בירורה לגופה. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים, למשל כאשר החלטת הערכאה הדיונית נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (השוו: רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב , פס' 33 להחלטת השופטת מ' נאור ( 3.10.2011) והאסמכתאות המובאות שם). משמסקנתי היא, כאמור, כי מצב הדברים בו עסקינן אינו מצב משפטי "חדש", כזה אשר עשוי להוות "מקרה חריג" שיצדיק מתן רשות ערעור, הרי שלא קיימת עילה לסטות מכלל זה.

9.

מעבר לדרוש ראיתי להוסיף, כי גם אם עילת תביעת ההורים התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין

המר (ונראה כי כך סוברים המבקשים, נוכח האמור בסעיף 22 לבקשת רשות הערעור), בניגוד למה שהתקבל מהחישוב שנערך על-ידי על-פי נתוני התיק עליהם אין מחלוקת, התוצאה אינה אמורה להשתנות נוכח הפסיקה בעניין פלונית , שעיקריה הובאו לעיל.

סיכומם של דברים: דין הבקשה להידחות . תביעת המשיבים בפני בית משפט קמא תמשיך להתברר, בעילה של "חיים בעוולה" (עילת הילודה), לפי הקווים המנחים שנקבעו בעניין הסהר האדום .

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.