רע"א 213/16 שירותי בריאות כללית נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.12.2015 בת"א 56361-02-15 (כב' סגן הנשיא א' פרקש ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה אשר דחתה באופן חלקי את בקשתה לדחייה על הסף של תביעה שהוגשה נגדה על-ידי המשיבים 3-1 (להלן ביחד: המשיבים ).

רקע הדברים

1.ביום 24.2.2015 הגישו המשיבים תביעה שעילתה רשלנות רפואית שיוחסה למבקשת, למשיב 4 (להלן: ביקור חולים ) ולמשיב 5 (להלן: הסהר האדום ), בטענה כי האחרונים כשלו באבחון מומים מולדים מהם סובל המשיב 1 (להלן: הקטין ), בנם של המשיבים 3-2 (להלן: ההורים ), במהלך הריונה של אמו, ובכך לא מנעו את לידת הקטין, אשר נולד ביום 13.3.2007 כשהוא סובל מנכות בשיעור של מאה אחוזים. במקביל להגשת כתב הגנתה, הגישה המבקשת בקשה לדחיית תביעת הקטין על הסף מחמת היעדר עילה, נוכח פסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמית (28.5.2012) (להלן: הלכת המר )), ולדחיית תביעת ההורים על הסף מחמת התיישנות. עוד נטען, בין היתר, כי התביעה אינה נתמכת בחוות דעת רפואית, ומשכך אינה מגלה עילה. יצוין, כי בקשות דומות הוגשו גם מטעם ביקור חולים והסהר האדום. בתגובה לבקשות האמורות טענו המשיבים, כי בהתאם לסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ), תביעת ההורים לא התיישנה, שכן תביעה קודמת זהה הוגשה על-ידם ביום 13.2.2014, יום לפני תום תקופת ההתיישנות, בגדר ת"א 23929-03-14 (להלן: התביעה הראשונה ). הובהר, כי התביעה הראשונה נמחקה ללא שניתנה התראה למשיבים, וכי התביעה הנוכחית הוגשה מיד עם היוודע דבר המחיקה. עוד נטען, בין היתר, כי ממילא לא התיישנה התביעה נוכח פסיקתו של בית משפט זה ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני

(28.8.2014) (להלן: הלכת הסהר האדום )), שניתנה בעקבות ולהשלמת הוראת המעבר שנקבעה ב הלכת המר . לשלמות התמונה יצוין, כי עם תגובת המשיבים הוגשה גם חוות דעת רפואית מטעמם ובקשה להתיר צירופה לתביעה.

2.ביום 17.11.2015 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הבקשות לדחייה על הסף, כאשר קבע כי תביעת הקטין תידחה מחמת היעדר עילה, בעוד שתביעת ההורים תמשיך להתברר. באשר לתביעת ההורים צוין, כי בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, כאשר הוגשה תובענה שנדחתה באופן שאינו מונע מן התובע להגישה בשנית בשל אותה עילה, לא יבוא במניין ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה לבין דחייתה. עוד הובהר, כי סעיף 16 לאותו החוק מוסיף וקובע, כי במקרים מעין אלו לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שחלפה שנה ממועד דחיית התובענה. בנסיבות המקרה דנא נקבע, כי התביעה הראשונה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, ונמחקה ביום 23.10.2014 עקב חוסר מעש – משמע, לא נבצר מן ההורים להגישה בשנית. עוד צוין, כי תביעתם הנוכחית של ההורים הוגשה כארבעה חודשים לאחר מחיקת התביעה הראשונה, בטרם חלפה שנה ממועד זה, ומשכך היא לא התיישנה. בהתייחסו לתביעת הקטין, סקר בית המשפט את הלכת המר אשר שללה את זכותו של הילוד להגיש תובענה בעילה של "חיים בעוולה", ולפיכך דחה את תביעת הקטין מחמת היעדר עילה, וזאת בהתחשב בכך שתביעת ההורים ממשיכה להתברר. בית המשפט הבהיר, כי אינו מוצא להידרש לטענות המשיבים ביחס לפסיקות שניתנו לאחר הלכת המר , והשלכתן על המקרה שבפניו, נוכח קביעתו הראשונית כי ממילא תביעת ההורים לא התיישנה. לבסוף, בית המשפט התיר את צירוף חוות הדעת הרפואית וקבע כי בכך נרפא הפגם הדיוני שנוצר בשל אי-הגשתה עם הגשת התובענה.

3.ביום 19.11.2015 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה. בבקשה נטען, כי החלטת בית המשפט ניתנה מבלי שהתאפשר למבקשת להשיב לתשובת המשיבים כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין

האזרחי ). בהקשר זה נטען, כי למבקשת טיעונים מהותיים שיש בהם כדי לשנות מן ההחלטה, ואשר מצדיקים עיון חוזר בה. לגופו של עניין טענה המבקשת, כי כתב התביעה ובקשת המשיבים לפטור מתשלום אגרה בתביעה הראשונה מעולם לא הומצאו לה, כמו גם לביקור חולים ולסהר האדום, הנתבעים האחרים. עוד צוין, כי בניגוד לנטען על-ידי המשיבים, מעיון בכתבי בי-הדין הנוגעים לתביעה הראשונה עולה, כי זו הוגשה מבלי ששולמה אגרה בגינה ומבלי שניתן פטור מאגרה למשיבים, וזאת תוך פירוט השתלשלות האירועים בתביעה זו. כמו כן הובהר, כי גם לתביעה הראשונה לא צירפו המשיבים חוות דעת רפואית. בנסיבות אלה נטען, כי התביעה הראשונה מהווה הליך סרק ולא ניתן להתייחס אליה כתביעה שהוגשה אשר בכוחה לעצור מלכת את מרוץ ההתיישנות. כל זאת, תוך הפנייה, בין היתר, להוראת תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרה ), ולפסיקה רלוונטית. המשיבים מצדם טענו, כי המציאו את כתב התביעה בתביעה הראשונה למבקשת, אך אף אם יקבע אחרת, אין באי-המצאת כתב התביעה או באי-תשלום אגרת בית המשפט, כדי לאיין את עצם קיומה והגשתה של התביעה הראשונה. לחלופין נטען, כי אם תתקבל בקשת המבקשת ותדחה תביעת ההורים מחמת התיישנות, הרי שיש לדון בתביעת הקטין בהתאם ל הלכת הסהר האדום . לשלמות התמונה יצוין, כי ביקור חולים והסהר האדום ביקשו להצטרף לבקשת המבקשת.

4.ביום 8.12.2015 נקבע, כי מאחר שלא התאפשר למבקשת להגיב לתגובת המשיבים בטרם ניתנה ההחלטה הקודמת, יש לדון בבקשה לעיון מחדש. עם זאת, לא מצא בית המשפט לשנות מהחלטתו מיום 17.11.2015, תוך שהפנה, ללא פירוט, לנימוקים שבתגובת המשיבים לבקשה. עוד צוין, כי לא נמצא כל בסיס לטענת המבקשת לפיה יש באי-תשלום האגרה ובאי-המצאת כתב התביעה כדי לאיין את ההליך שבגדרו הוגשה התביעה הראשונה, תוך שהובהר כי "לטיעון זה לא הובאו כל אסמכתאות, והוא אף אינו מתיישב עם השכל הישר".

כלפי החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה דנא.

טיעוני הצדדים

5.בבקשתה חוזרת המבקשת על טענותיה לעניין אופן ההתייחסות לתביעה הראשונה, והדרך הראויה לסיווגה. לגישתה, בית המשפט המחוזי לא בחן את טענותיה במסגרת החלטתו בבקשה לעיון חוזר, ובכללן הטענה כי אי-תשלום האגרה בתביעה הראשונה אינו מאפשר לראות בהליך זה כאילו "הוגשה תובענה" כנדרש בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, וכי ההליך כולו הוגש בחוסר תום-לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה מפנה המבקשת למקרים דומים שנדונו בפסיקה, בהם לא אפשר בית המשפט את החלת הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות. מכל מקום נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא מצא לנכון לשנות מקביעתו לפיה התביעה הראשונה נמחקה מחוסר מעש, לאחר שהוכח לו כי זו האחרונה נמחקה בשל אי-תשלום אגרה – עובדה שיש לה השלכות משמעותיות בנסיבות המקרה דנא, לגישת המבקשת.

6.המשיבים טענו בראשית תשובתם כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל האיחור שבהגשתה. לטענתם, כבר ביום 8.12.2015 נודע למבקשת על ההחלטה, כאשר זו נצפתה על-ידי בא-כוחה במערכת "נט המשפט". משכך, נטען כי המועד האחרון להגשת הבקשה היה בתאריך 7.1.2016 (הבקשה דנא הוגשה ביום 10.1.2016). המשיבים מבהירים, כי המבקשת התעלמה מכך ומנתה את המועד להגשת בקשתה מיום שהומצאה לה ההחלטה באמצעות פקסימיליה, ולכן הגישה את הבקשה ביום 10.1.2016, בניגוד לדין.

באשר לגוף הבקשה נטען, כי המבקשת לא נתנה כל טעם המצדיק מתן רשות ערעור, כאשר לגישת המשיבים ממילא יש לדחות את טענות המבקשת לגופן. בהקשר זה נטען, כי תביעתם הראשונה של המשיבים נמחקה במפתיע ושלא בידיעתם, לאחר שזו הייתה תלויה ועומדת בעקבות מותו המצער של השופט שטיפל בתיק, וזאת תוך שהובהר כי סיבת המחיקה היא אי-הגשת כתב הגנה מטעם המבקשת, ביקור חולים והסהר האדום. לגישת המשיבים, בהתאם למסד עובדתי זה, לא חלה התיישנות על תביעת ההורים בעילת "הולדה בעוולה", וזאת נוכח הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות. למען הזהירות מבהירים המשיבים, כי גם אם תתקבלנה טענותיה העובדתיות של המבקשת באשר לנסיבות מחיקת התביעה הראשונה, ממילא אין באי-המצאת כתבי בי-דין לבעלי הדין או באי-תשלום אגרה כדי לקבוע כי לא "הוגשה תובענה", וזאת תוך הפנייה לפסיקה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין כל בסיס לטענות המבקשת בכל הנוגע לחוסר תום-הלב שדבק בהתנהלותם, אשר לשיטתם מובאות לראשונה במסגרת בקשה זו. מכל מקום נטען, כי אין טעם בדיון אם התיישנה תביעת ההורים אם לאו, שכן גם אם תתקבל טענת המבקשת לעניין זה, בהתאם ל הלכת הסהר האדום ולרע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013) (להלן: הלכת זאבי ) יש להמשיך ולברר את תביעת הקטין.

7.ביקור חולים לא הגיש תשובה המתייחסת לגוף הבקשה, אך ציין כי ככל שתתקבל בקשת המבקשת ויקבע כי תביעת ההורים אכן התיישנה, יש להחיל קביעה זו גם בעניינו. הסהר האדום מצדו הצטרף לטענות המבקשת, תוך שהדגיש כי השארת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה תאפשר הגשת תביעות סרק לשם הארכת תקופת ההתיישנות בחוסר תום-לב.

דיון והכרעה

8.לאחר העיון בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי שיש בכך הבעת דעה לעניין טענות המבקשת לגופן, ורק מן הטעם שגם אם שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו שלא לסלק את תביעת ההורים על הסף, אין להעביר החלטה זו תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור כבר בשלב זה, כפי שיפורט להלן. יוטעם כבר עתה, כי ככל שההחלטה תוסיף ותהיה רלוונטית גם לאחר שיינתן פסק דין סופי בתובענה, ניתן יהיה להשיג עליה בפני ערכאת הערעור במסגרת ערעור בזכות על פסק דין זה.

9.עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לסילוק תביעת ההורים על הסף מחמת התיישנות ומורה על המשך בירורה לגופה. בית משפט זה חזר ושנה, כי ההשגה על החלטת ביניים שעניינה דחיית בקשה לסילוק תובענה על הסף על יסוד טענה מקדמית שבפי הנתבע, תיעשה ככלל ובהיעדר נסיבות חריגות, רק לאחר סיום הדיון בתובענה בגדר הערעור בזכות על פסק הדין, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה במהלך ההליך (רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ , פסקה 6 (31.1.2011), והאסמכתאות הנזכרות שם). אכן, כאמור, ישנם מקרים חריגים בהם תמצא ערכאת הערעור לנכון להתערב גם בהחלטות מעין אלו עוד בטרם הסתיים ההליך בפסק דין, כך למשל כאשר החלטת הערכאה הדיונית "נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין" (רע"א 8922/14

ד"ר אלתרמן נ' פלונית , פסקה 8 (26.2.2015)), ובעיקר כאשר נוצר מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין. לעניין השיקולים שביסוד המגמה שלא ליתן רשות ערעור על החלטת ביניים הדוחה טענות שאם היו מתקבלות היה בכוחן להביא לסילוק התובענה ולהמתין עם ההשגה על אותה החלטה לסיום ההליך בערכאה הדיונית, ראו: רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

(20.5.2012). להחלטה מהעת האחרונה ממש שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שלא קיבלה טענת סף בדבר התיישנות התביעה, ראו: רע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס אינק' נ' להט

(3.3.2016).

במקרה דנא התרשמתי כי לא הובררו ולא נדונו עד תום עובדות המקרה הנוגעות לתביעה הראשונה ונסיבותיה והטענות המשפטיות שהעלו הצדדים. כך, למשל, דומה כי בית משפט קמא לא הכריע בשאלה מה הוביל למחיקת התובענה הראשונה (חוסר מעש, אי תשלום אגרה וכד'), ובכלל זה מהם ההליכים שהתנהלו בגדר תובענה זו עד למחיקתה ומה משמעותם לצורך השאלה האם התביעה הראשונה היא הליך קודם בהקשר של הסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות; מה משמעות העובדה שתשובת המשיבים לבקשת המבקשת לסילוק תביעתם על הסף הוגשה ללא תצהיר שיכלול את העובדות הנוגעות לעניין; האם יש באי-תשלום אגרה בעת הגשת הליך או באי-המצאת כתבי בי-דין לבעלי הדין כדי לאיין את עצם קיומו לעניין הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות; האם יש רלוונטיות להוראות תקנות 2(ג) ו-2(ד) לתקנות האגרה לצורך השאלה מה "מעמדה" של התביעה הראשונה ביחס להוראות חוק ההתיישנות, ואם כן – מהי?; במידה שייקבע שתביעת ההורים התיישנה, האם יש ב הלכת זאבי ו הלכת הסהר האדום כדי להבטיח כי גם אם תידחה תביעת ההורים תתברר תביעת הקטין; ועוד.

נוכח האמור, אף שדומה שהמבקשת מעלה שאלות שלא ניתן להקל בהן ראש בכל הנוגע להתיישנות תביעת ההורים לרקע נסיבות הגשת התביעה הראשונה ונסיבות מחיקתה, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטה לעת הזו , ובמיוחד כאשר משמעותה של התערבות מעין זו תהא "נעילת הדלת" בפני תביעת המשיבים, תוך הכרעה בשאלות אלו לראשונה

במסגרת הבקשה לרשות ערעור. כל זאת בהתחשב בכך כי התשתית העובדתית והמשפטית, הנדרשת לבירור הסוגיה הפרושה בפניי, היא תשתית חסרה. לא-זו-אף-זו, כידוע, בטרם סיים בית המשפט את מלאכתו בפסק דין סופי, רשאי הוא להפעיל שיקול דעתו ולשנות מהחלטת ביניים קודמת שנתן (ראו למשל: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 240 (מהדורה שלישית, 2012), והאסמכתאות הנזכרות שם), ולפיכך, ייתכן שלאחר שיצטברו נתונים נוספים אגב בירור התובענה ימצא בית המשפט לנכון לשנות מהחלטתו מושא בקשה זו. הלכה היא, שגם אם נפסק, במסגרת החלטת ביניים, כי תובענה מסוימת לא התיישנה, אין הערכאה הדיונית מנועה לחזור ולהידרש לשאלה האמורה, ואף להגיע למסקנות שונות, אם מתקיימות נסיבות שתצדקנה הערכה מחודשת של הענין, כגון אם במהלך שמיעת הראיות, כאשר מתבררת התובענה לגופה, מתגלות עובדות נוספות שיכולות לשפוך אור על סוגיית ההתיישנות, או אף אם מתברר שהחלטת הביניים שניתנה בטענת הסף בעניין ההתיישנות "בטעות יסודה" (ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב , פ"ד כח(2) 228, 234 (1974)). מובהר, כי בעניין זה נתון לבית משפט קמא שיקול דעת מלא, לרבות האפשרות להורות, כי נוכח התשתית העובדתית והמשפטית החלקית שנפרשה לעת הזו בסוגיה הנדונה, שהתבררה בגדר טענת סף, ניתן יהיה לשוב לטעון ולהביא ראיות בשאלת ההתיישנות במהלך בירור התובענה לגופה.

כמו כן, כאמור, ככל שיהיה זה רלוונטי וככל שבית משפט קמא לא יזקק פעם נוספת לשאלת ההתיישנות, יהיה באפשרות המבקשת להגיש ערעור בזכות על החלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה דנא בסיום ההליך ולאחר מתן פסק הדין (ככל שהתביעה תתקבל לגופה). אם בסופו של יום יתברר, כי אכן היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף שכן לא היה בכוח התביעה הראשונה לגרום להארכת תקופת ההתיישנות, ניתן יהיה לפצות על כך את המבקשת, למצער בהשתת הוצאות , וזה סיכון שהמשיבים נוטלים על עצמם.

10.זאת ועוד, ההצדקה לדון בהשגות כלפי החלטת ביניים שדחתה טענה לסילוק על הסף במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם הסתיים ההליך כולו, מהטעם שיש אפשרות שהמשך הדיון יתברר בסופו של דבר כמיותר, שמורה למקרים קיצוניים , בין היתר, מקרים בהם המשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן. במקרה שבפנינו לא נטען כי בכך דברים אמורים ולא הוצגו נתונים שיוכיחו זאת.

11.אשר לטענת המשיבים כי בקשה זו הוגשה באיחור, וכי יש למנות את הזמן להגשתה החל מהיום בו נצפתה על-ידי בא-כוח המבקשת במערכת "נט המשפט" – נוכח החלטתי לדחות את הבקשה, דומה כי הדיון בטענה מתייתר, על-אף שייתכן שיכול להיות בה ממש ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי כפי שהיא תוקנה לאחרונה (להרחבה בעניין זה ראו: ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת

(5.11.2015)).

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.