רע"א 8947/16יוהן אלפרד ברכץ נ. סלקום ישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.11.2016 ברת"ק 45472-09-16 (כב' השופטת

נ' בן אור ), בגדרה מצא לדחות את בקשת רשות הערעור של המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מיום 4.9.2016 בת"ק 49933-10-15 (כב' הרשמת הבכירה א' חן ).

2.

המבקשים התקשרו עם המשיבה בעסקה לקבלת שירותים לטלפון נייד, במסגרתה הוסכם כי המשיבה תחסום את מכשירם מקבלת שירותי תוכן דרך האינטרנט. בדיעבד התברר כי המשיבה לא ביצעה את החסימה

האמורה וגבתה בשל כך סכום יתר מהמבקשים. בעקבות כך החלו בין הצדדים חילופי דברים שכללו שיחות טלפון, תכתובות אינטרנט ומכתב. בתוך כך נמסר למבקשים – בשגגה, לטענת המשיבה – כי אינם זכאים לזיכוי. חשבונם זוכה חלקית בהמשך, אולם אז חייבה המשיבה את חשבונם בסכום יתר נוסף. משלא קיבלו המבקשים את כל כספם בחזרה, הגישו תביעה קטנה נגד המשיבה על סך 25,193 ש"ח: 5,000 ש"ח פיצויים בגין נזק לא ממוני, 20,000 ש"ח פיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן או החוק ), השבת סכום ששולם ביתר וטרם הושב בסך 124 ש"ח, והשבת עמלת גביה בסך 69 ש"ח. עוד תבעו המבקשים הוצאות משפט בסך 250 ש"ח ופיצוי אובדן ימי עבודה ששיעורו לא פורט. המשיבה טענה כי השיבה את מלוא הכסף בתוספת עמלת הגביה, והתנצלה בפני המבקשים וביקשה לסיים את המחלוקת בפשרה, אולם המבקשים דרשו פיצוי גבוה שאותו לא מצאה לנכון המשיבה לשלם להם.

3.

בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי התנהלות המשיבה לא הייתה תקינה וגרמה למבקשים לנזקים, אף שלא הציגו לכך אסמכתאות . לפיכך נפסק לטובתם פיצוי בסך 4,000 ש"ח בגין "הטרדה, הטרחה וחוסר הנעימות שנגרמה להם", וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. עם זאת, נמצא כי המבקשים אינם זכאים לפיצויים לדוגמה מאחר שמכתבם למשיבה "לא פירט דרישה או בקשה לפי סעיף 31א(א) לחוק".

4.

על פסק-דין זה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי הם אכן זכאים גם לפיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק. בקשתם עוררה שאלה עקרונית באשר לדרישות החוק ביחס לאופן הפנייה בכתב לעוסק לפי סעיף 31א(ב). נטען כי לשון החוק אינה דורשת לציין במפורש את הסעיף מכוחו נדרשים הפיצויים, וכי די בעצם משלוח הבקשה בכתב להחזר כספי. המשיבה, בהגינותה, אף הסכימה כי הצדק עם המבקשים בסוגיה עקרונית זו.

בית המשפט המחוזי אישר עמדה זו, וקבע שנוכח תכלית הסעיף לסייע בידי הצרכן – לרוב הצד החלש בעסקה, ושפעמים רבות אינו משפטן – לקבל את המגיע לו בשל הפרה של תנאי העסקה מצד העוסק, אכן אין להכביד בתנאים שלא נקבעו בלשון החוק כפשוטה. חרף כך, נדחתה בסופו של דבר בקשת הרשות לערער, היות שבית המשפט המחוזי לא מצא לשנות מהסכום שפסק בית המשפט לתביעות קטנות לטובת המבקשים ללא הוכחת נזק, משמצא כי לא הובאו בפניו ראיות לנזק ממשי שנגרם להם. בית המשפט המחוזי ציין בשולי הדברים כי ממילא המבקשים אינם זכאים לפיצויים לדוגמה בסך 20,000 ש"ח, היות שסעיף 31א(א) לחוק מגביל את הסכום שניתן לפסוק מכוחו ל-10,000 ₪ בלבד.

5.

המבקשים לא ויתרו, והגישו את בקשת רשות הערעור שלפני על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, טעה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי הפיצוי שנפסק למבקשים הוא פיצוי ללא הוכחת נזק, שכן פיצוי זה ניתן להם בשל נזק לא ממוני שבית המשפט לתביעות קטנות קבע כי המשיבה גרמה להם בהתנהלותה. זאת בפרט שבית המשפט לתביעות קטנות קבע במפורש שהמבקשים אינם זכאים לפיצויים לדוגמה לפי חוק הגנת הצרכן.

המשיבה טוענת בתשובתה כי בקשת המבקשים לרשות ערעור אינה עומדת באמות המידה שנקבעו לשם כך בפסיקה. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי בית המשפט לתביעות קטנות כבר פסק לטובת המבקשים פיצוי ללא הוכחת נזק, שיש לראותו כפיצוי לדוגמה הולם, וכי אין מקום לכפל פיצוי. עוד טוענת המשיבה כי היא עושה ככל יכולתה על מנת להעניק שירות טוב והוגן ללקוחותיה הרבים, ואף הציעה למבקשים פיצוי מראשיתם של ההליכים שפתחו נגדה. המשיבה מציינת כי בעלות רשיונות תקשורת פועלות תחת רגולציה ממשלתית, במסגרתה ניתן להשית עליהן קנסות גבוהים אם נמצא כי הן פועלות בניגוד לחוק.

6.

לאחר עיון בדברים, אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . דברים אלה נכונים ביתר שאת מקום שמדובר בבקשת רשות ערעור על פסק-דין שניתן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. במקרים אלה ניתנת הרשות "במשורה שבמשורה", אך במקרים של עוול זועק או שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, נוכח תכליתו הייחודית של מוסד התביעה הקטנה לקיים הליך חסכוני ומהיר (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב , פסקה ח (20.3.2005)). הבקשה שלפני אינה עומדת באמות המידה הללו.

7.

בענייננו כאן, ציין בית המשפט לתביעות קטנות במפורש כי פסק פיצויים לטובת המבקשים "בהעדר ראיות על נזק ממשי". נוכח העובדה שהמשיבה השיבה למבקשים את מלוא הסכום שנגבה ביתר, דומה כי אין מקום לפיצוי נוסף שיבטא נזק פרטני כלשהו שנגרם להם לטענתם. הסמכות היחידה לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בהליך מעין זה לפי חוק הגנת הצרכן היא הסמכות לפסוק "פיצויים לדוגמה" הקבועה בסעיף 31א; ממילא יש לראות את הפיצוי שנפסק לטובת המבקשים כבגדר סעיף זה.

8.

בשולי הדברים אציין כי הנחת היסוד של החקיקה הצרכנית הינה שקיים חוסר איזון בין כוחותיהם של העוסק והצרכן, שאינו נפתר במהלכיו הרגילים של השוק. חולשתו היחסית של הצרכן מול העוסק מתבטאת, בין היתר, בחסמי גישה של הצרכן לערכאות לצורך מימוש זכויותיו. כך קורה לרוב בשל שיקולי הצרכן לאור הפער שבין עלות ניהול ההליך המשפטי למול התועלת הנמוכה שתושג בעקבותיו. פעמים רבות פער זה גדל נוכח נחיתותו האינפורמטיבית של הצרכן, המעמיסה עליו קשיי הוכחה בהליך משפטי (להרחבה ראו אורנה דויטש מעמד הצרכן במשפט

3.12§ (2002)). המחוקק מצא כי חולשה זו של הצרכן הבודד מובילה לתת-אכיפה של הזכויות הצרכניות, ובחר להתמודד עם תופעה זו בדרכים שונות, כגון הליך של תובענה ייצוגית, וכן באמצעות מתן זכות לצרכן לתבוע מעוסק גם "פיצויים לדוגמה" בנוסף לפיצויים התרופתיים הרגילים, "כדי לשפר את הכדאיות הכלכלית של הצרכן לעמוד על זכויותיו בבית המשפט וכדי להרתיע עוסקים מניצול חולשתו של הצרכן ומהפרת הוראות החוק" (דברי הסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 21) (פיצוי לדוגמה), התשס"ז-2006, ה"ח הממשלה 272, עמ' 178). כך נוסף לחוק הגנת הצרכן סעיף 31א, המקנה לבית המשפט סמכות לפסוק "פיצויים לדוגמא" בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח לחובת עוסק שהפר תנאי עסקה מול צרכן שהתקשר עמו באותה עסקה, בתנאים הקבועים בסעיף. זאת בנוסף לקנסות שעשוי להטיל הרגולטור על עוסק המפר את הוראות הדין. פיצוי לדוגמה מהווה אפוא סנקציה עונשית שתפקידה להרתיע עוסקים מפני הפרת זכויות, במקרים בהם תת-אכיפה מובילה להרתעת חסר. גובה הפיצוי אמור לשקף את אותה הרתעת חסר, כפי שהבהיר המחוקק ברשימת השיקולים הבלתי ממצה המובאת בסעיף 31א(ה): "אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עידוד הצרכן למימוש זכויותיו; חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; ההיקף הכספי של עסקי העוסק; גובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה לפי סעיפים 23 או 23א, אם קבוע קנס כאמור".

9.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.